רכב משוריין משנת 1948, מבקרים בין התצוגות במוזיאון החאן, מוזיאון החאן, שולחן הפיקוד המשוחזר (צילום: אדם אקרמן)
רכב משוריין משנת 1948, מבקרים בין התצוגות במוזיאון החאן, מוזיאון החאן, שולחן הפיקוד המשוחזר (צילום: אדם אקרמן)

הפינה ההיסטורית: סיפור השיירות לירושלים הנצורה ב-1948

במוזיאון חאן שער הגיא, אשר נפתח למבקרים בשנה שעברה, מוצגים סיפורי הגבורה של הלוחמים אשר ניסו להבקיע את המצור על ירושלים, כמו גם ההצלחה של מבצע נחשון, שבו נכבשו משלטים רבים בדרך המובילה לעיר

פורסם בתאריך: 29.7.22 10:31

מוזיאון חאן שער הגיא – המוכר גם בשם באב אל וואד – הוא אתר חובה לכל ירושלמי וילדיו. האתר ממחיש באופן חוויתי ועוצמתי את המאבק על שמירת הדרך לירושלים הנצורה, בזמן מלחמת הקוממיות ואת גבורתם של מבקיעי הדרך ומלווי השיירות. אלו עשו הכל כדי לשבור את טבעת החנק והמצור שכוחות ערביים יצרו סביב העיר כדי לנתקה משאר הארץ.


לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון


לערבים ברור היה שיש למקד את מעשי האיבה, שהחלו כבר בבוקרו של ה-30 בנובמבר 1947 (לאחר ההחלטה ההיסטורית של האו"ם על חלוקת הארץ – כ"ט בנובמבר – לשתי מדינות, בפגיעה בדרכים המובילות לירושלים. הם פעלו להרעבת תושביה ולשבירת רוחם, ולבסוף קיוו לכיבושה של העיר. בתחילה היו אלו ערבים מקומיים בסביבות ירושלים, שתפסו את הרכסים שחלשו על הדרך לירושלים ופגעו בשיירות האספקה לעיר, ולאחר מכן – בסיועם של הלגיון הירדני, הצבא המצרי ומתנדבי "האחים המוסלמים" הגבירו את לחץ המצור.


 מוזיאון החאן (צילום: אדם אקרמן)

מוזיאון החאן (צילום: אדם אקרמן)


שיירות האספקה עם המזון, הדלק והציוד הרפואי היו למטרות נעות בכביש העולה לירושלים. הערבים צלפו בהן מעמדותיהם על ההרים – ולאחר מכן הסתערו עליהן על מנת לרצוח את אנשיהן ולבוז את המטענים. המאבק העיקרי בדרך מהשפלה לירושלים היה בשער הגיא – מעבר הרים צר, שהמכוניות העמוסות והמשוריינים נאלצו להאט בו נסיעתם.

ירושלים בת 100,000 התושבים היתה במצור משך כחצי שנה, מינואר 1948 ועד הכשרת 'דרך בורמה' בראשית יוני 1948. סבלם של התושבים היה רב. השיירות שהצליחו לפרוץ לעיר בחודשים פברואר ומרץ היו מגיעות פגועות ועם תכולה מועטה של אספקה. באמצע מרץ, ערב פורים, הגיעו לעיר 15 משאיות בלבד משיירה בת 30 כלי רכב. השיירה האחרונה הגדולה אשר הצליחה לפרוץ עם 60 כלי רכב ב-26 במרץ, עשתה זאת הודות להשתלטות זמנית על משלטים משני צידי הדרך. בגלל המחסור בכוח אדם ובנשק – והצלחת הערבים להתקין מחסומי דרכים והקושי להגן על כלי הרכב הלא משוריינים, הופסקה שליחת השיירות. ב-25 במרץ ניסתה שיירה גדולה להגיע לירושלים, אך היא הותקפה ואיבדה 17 מאנשיה.


מבקרים בין התצוגות במוזיאון החאן (צילום: אדם אקרמן)

מבקרים בין התצוגות במוזיאון החאן (צילום: אדם אקרמן)


כישלון שיירת נבי סמואל (שניסתה להגיע לגוש עציון) ושיירת יחיעם ושיירות נוספות – הראו את מחדל שיטת השיירות ואת הצורך במבצע שיעביר את היוזמה לידי כוחות ההגנה. מבצע נחשון, שבו השתתפו כ-1,500 חיילים היה המבצע החטיבתי הראשון של צה"ל. הוא נערך בין ה-5 ל-15 באפריל 1948. במהלך המבצע נכבש הקסטל, ועוד משלטים וישובים ערבים לאורך הדרך מחולדה לירושלים, והתאפשר לכ-600 משאיות להגיע לעיר ולהביא אספקה. כך יכלה ירושלים להחזיק מעמד עד פריצת "דרך בורמה", שעקפה את הכביש הראשי ובסיום הכשרתה המלאה למעבר כלי רכב, והסירה סופית את המצור על העיר.


שולחן הפיקוד המשוחזר במוזיאון החאן (צילום: אדם אקרמן)

שולחן הפיקוד המשוחזר במוזיאון החאן (צילום: אדם אקרמן)


סיור במוזיאון החאן, שנחנך על ידי רשות הטבע והגנים בדצמבר 2020, שופך אור על הדרמה בה היו תושבי ירושלים תלויים בשיירות אספקה. הוא ממחיש את הקושי של פריצת הדרך לעיר והתעוזה של הנהגים ושל לוחמי האבטחה שליוו את השיירות. הביקור מבליט את "צוואר הבקבוק" הטופוגרפי, הצר והמוקף רכסים בבאב אל וואד, שגרם לבידודה של ירושלים ולכישלונות רבים בניסיונות שנעשו לפרוץ אותו. על רקע הכביש המודרני בן ששת הנתיבים, העובר כיום בסמוך לחאן, בולט הכביש הדו כיווני הנראה על מסכי התצוגה במוזיאון, שהיה ברוחב שישה מטר ב-1948. היטיב להגדיר זאת בני מרשק, קצין החינוך של הפלמ"ח, שתיאר את הלוחמה על כביש זה במלים: "רוחב החזית היה כרוחב הכביש". תוך ירי מנשק קל, ולאחר מכן ממקלעים, מאות מתושבי הכפרים הערבים סביב, יכלו לפגוע קשות בשיירות שנעו בסמוך לחאן.


רכב משוריין משנת 1948 (צילום: אדם אקרמן)

רכב משוריין משנת 1948 (צילום: אדם אקרמן)


בהשקעה כספית גבוהה שופץ החאן המוזנח, שנבנה בשנת 1873 על ידי הטורקים, במטרה לשמש כתחנה להחלפת סוסים וכמקום עצירה לשנת לילה. הדרך שארכה כיומיים בין יפו לירושלים, הוכשרה למעבר עגלות וכרכרות בשנת 1860. היא נסללה רק בשנת 1869, לקראת ביקורו של הקיסר האוסטרו-הונגרי פרנץ יוזף. החאן נבנה כפונדק דרכים, מול אחד ממגדלי השמירה, שהקים מושל ירושלים הטורקי, לאורך הדרך להגנה על הנוסעים. משנת 1892, כאשר החלה לפעול הרכבת בקו המחבר בין יפו לירושלים התמעטה הפעילות בחאן.

 

 

בשנת 1894 הוקם ליד החאן מבנה נאה על ידי משפחת כותנה הערבית מירושלים. המבנה ששימש עבור המשפחה כחווה חקלאית, ניצב עד היום לידו וצפויה להיפתח בו מסעדה למבקרי המוזיאון. החאן המשיך לשמש כמקום מנוחה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה ולאחר מכן נזנח. בתקופת המרד הערבי, בין השנים 1939-1936, הקימו הבריטים במקום, תחנת נוטרים לשמירה על המעבר בכביש. לאחר החלטת כ"ט בנובמבר באו"ם, החל ליד החאן המאבק על הדרך לירושלים.

בשנת 1979 הוכרז החאן כאתר לשימור לאומי, מתוך מחשבה להפכו למוזיאון להנצחת הקרבות לפריצת הדרך לירושלים. ברם, בשל החשש ליצירת "פקקים" בדרך אל העיר, התעכבה התוכנית עד שנבנה בשנת 2017, מחלף שפתר את בעיות הגישה לחאן.


חדר הראיונות המוקלטים עם לוחמי העבר במוזיאון החאן (צילום: אדם אקרמן)

חדר הראיונות המוקלטים עם לוחמי העבר במוזיאון החאן (צילום: אדם אקרמן)


בשנת 2011, במלאות עשור להירצחו של השר (ואלוף במיל') רחבעם זאבי, יזם משרד ירושלים ומורשת להקדיש את מבנה החאן להנצחתו. בעקבות התנגדות סוערת ומאבק ציבורי שעוררה יוזמה זו, שהובילו בני דור ההמשך של לוחמי הפלמ"ח, התקבלה החלטת ממשלה שביטלה את קודמתה, וייעדה את האתר להנצחת מבקיעי הדרך ומלווי השיירות לירושלים.


 השיירה מגיעה לירושלים (צילום: באדיבות מוזיאון החאן)

השיירה מגיעה לירושלים (צילום: באדיבות מוזיאון החאן)


מוזיאון החאן מצויד במיטב האמצעים האור-קוליים המתקדמים. ניתן להאזין לעדותיהם המוקלטות והמוקרנות על מסכים של מהלך הקרבות, של המלווים, הנהגים, אנשי הקשר וחובשות הקרב, והמבקר חש כאילו הוא הוחזר לשנת 1948. יתרה מכך, ניתנת למבקר האפשרות להחליט החלטות מכריעות בתחנות הפעילות האינטראקטיביות: כיצד היה נוהג לו היה מפקד של שיירה מסוימת באותה תקופה; האם לאחר פגיעה בחלק הקדמי של השיירה, היה נסוג וחוזר לשפלה עם יתר השיירה – או היה ממשיך בניסיון הפריצה אל ירושלים?


שיירה מתקרבת לירושלים (צילום: באדיבות מוזיאון החאן)

שיירה מתקרבת לירושלים (צילום: באדיבות מוזיאון החאן)


המבקרים אף משתתפים בנסיעה במשוריין ועוברים את החוויה הקשה, של היותו מותקף וצופים בטיפול הניתן לפצועים. במקום ישנן תצוגות ואוספים של מפות, מברקים וכלי נשק מאותם הימים. כרזות וקטעי עיתונות הלקוחים מ-1948-1947 מקשטים את הקירות. כל הסרטים והתמונות המשולבים במיצגים השונים צולמו במהלך המלחמה, כך המוזיאון הצליח לשמור על האוטנטיות ולבטא את רוח התקופה.

ביציאה מהמוזיאון, בסמוך לאוטוסטרדה רבת הנתיבים של כביש מס' 1, העוברת מעבר לגדר נמצא קטע מתוואי הדרך שעבר ליד החאן ועליו מוצבים משוריין, משאית תובלה ואוטובוס, אשר היו בשימוש לפני 74 שנה.

המוזיאון נחנך רשמית בשנת 2020, אך דלתותיו נפתחו לביקורי קהל רק במרץ 2021. הנתונים מורים על הצלחה רבה. עד היום ביקרו במקום 145 אלף איש – 20 אחוז מהם תלמידים, 20 אחוז חיילים וכוחות הביטחון, 35 אחוז גמלאים, והשאר – 25 אחוז מהמבקרים – הם בודדים, משפחות וקבוצות מטיילים.


  • הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים"ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".

תגובות

אין תגובות

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר