הפינה ההיסטורית: הסיפור של מנזר המצלבה – מהמבנים העתיקים השמורים ביותר בירושלים

מנזר המצלבה הינו אחד המנזרים הקדומים ביותר שהוקמו בתחומי ירושלים, והוא נראה כמצודה סגורה המוקפת חומה גבוהה. ההגעה למנזר היא דרך רחוב יהושע ייבין, החוצה את עמק המצלבה. נכנסים למבנה הענק דרך פתח צר ונמוך, שסוגרת עליו דלת ברזל. שער זה מבליט את הצורך שהיה לנזירים משך הדורות, להתגונן בפני הסכנות הרבות שארבו להם משודדים ואויבים רבים, בשל מקומו המרוחק מהעיר העתיקה.

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון

משערים כי המנזר נבנה במאה ה-6 על ידי הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס (ששלט בין השנים 527-518 לספירה). המקום נפגע בפלישה הפרסית בשנת 614 ושופץ מחדש על ידי הקיסר הרקליוס בשנת 628. המנזר נהרס שנית בידי החליף הפטימי אל-חכים ב-1009 ונבנה שוב במתכונתו הנוכחית על ידי נזירים גיאורגים במאה ה-11.

חצר פנימית במנזר המצלבה (צילום: אדם אקרמן)

בכלל, לגיאורגים קשר עתיק-יומין עם מנזר זה ולפי המסורת ניתנה הקרקע עליה הוא בנוי למרואן, המלך הגיאורגי הנוצרי הראשון, על-ידי הקיסר קונסטנטינוס (שלט בין 337-306) – הקיסר הביזנטי הראשון שהתנצר. היוזמה לבניית המנזר על הקרקע הזו היתה של המלך הגיאורגי טטיאן. הלנה, אמו של קונסטנטינוס, בהגיעה לירושלים בשנת 326 הניחה את אבן הפינה למנזר. ברם, בנייתו ארכה בהפסקות משך מאות שנים. בין המאות 15-12 חיו בו עשרות נזירים גיאורגים, ביניהם אנשי דת ומשוררים שבאו לבקר במקומות הקדושים. היתה זו תקופת הרנסנס הגיאורגי במקום, פריחה תרבותית ורוחנית. חכמי הדת הגיאורגים העתיקו את כתבי הקודש לשפות שונות ואמנים עיטרו את קירות המנזר בעיטורים רבים.
הידוע בהם היה שותא רוסתבלי – גדול משוררי גיאורגיה. הוא הגיע למנזר ב-1185 בקירוב, וכתב כאן את יצירתו המפורסמת "עוטה עור הנמר".

הכניסה לכנסייה במנזר המצלבה (צילום: אדם אקרמן)

בשנת 1960, במלאות 800 שנה לכתיבת יצירה זו, הגיעה למנזר משלחת מדעית מגיאורגיה לחשוף את דיוקן פניו של רוסתבלי. ידוע היה כי פניו צוירו על אחד מעמודי המנזר והוסתרו בסוף המאה ה-17, לאחר שהמנזר עבר לידי הכנסייה האורתודוקסית היוונית. חברי המשלחת הצליחו לגלות את הדיוקן על העמוד הראשון בכנסייה מימין. המשורר נראה בגיל מבוגר, כורע ברך, ומעליו הכתובת "אדוני סלח לשותא, המקשט את הכנסייה הזאת, אמן, רוסתבלי".

צמרת המגדל במנזר המצלבה (צילום: אדם אקרמן)

היצירה "עוטה עור הנמר" היתה לאפוס הלאומי של גאורגיה ונלמדת בכל בתי הספר במדינה וגם ברוסיה. ביצירה מובחנת אהבתו של רוסתבלי למלכה תמרה, ששלטה בגיאורגיה בזמנו והביאה את המדינה, יחד עם בעלה דוד סוסלן, לפסגות כלכליות ורוחניות. רוסתבלי גלה מארצו בהוראת המלך, לאחר שנאשם ברומן אסור עם המלכה.

לפי המסורת הנוצרית נבנה מנזר המצלבה במקום שגדל עליו העץ האגדתי שהכינו ממנו את הצלב של ישו, שהיה מורכב משתילי ברוש, ארז ועץ הזית שניתנו לאברהם על ידי שלושת המלאכים באלוני-ממרא. אברהם נתן אותם ללוט, כדי שישתול אותם בירושלים ויכפר בכך על עוונו, שבהייתו שיכור קיימו בנותיו עמו יחסי אישות. בתוך הכנסייה נמצא פרוזדור, המוביל למקום צמיחת העץ הקדוש ולידו דולקת מנורת תמיד.

הדיוקן של שותא רוסתבלי (צילום: אדם אקרמן)

הכנסייה מרשימה עד היום בעיטורי דיוקנות קדושים ובפסיפס המתאר בני אדם, בעלי חיים, ציפורים וצמחים. חלקים מהרצפה הם מהמאה ה-6 ומרביתם מהמאה ה-11, במהלכה שופצה הכנסייה. הציורים על העמודים חלקם גרוזינים וברובם יוונים, מהמאה ה-17, כאשר בשנת 1615 הכנסייה היוונית רכשה את המנזר. הכנסייה בנויה בסגנון ביזנטי בצורת בסיליקה, עם כיפה מרכזית הנתמכת על ידי שישה עמודי-אבן מרובעים.

מנזר עמק המצלבה שימש משך כל ימי הביניים תחנה חשובה לעולי-הרגל, בדרך למקומות קדושים בעין-כרם. במאה ה-19 שימש המקום כסמינר תיאולוגי חשוב עבור הכנסיות המזרחיות ואז נבנו גם חדרי המגורים, חדר האוכל והמטבח, אולם ההרצאות והספרייה. במרכז חדר האוכל ניצב שולחן ארוך ביותר וצר, העשוי מאבן ומצופה שיש, שסביבו על ספסלי אבן יכלו לשבת עד 60 נזירים. בקצהו בור לשאיבת מים בעת הארוחה. עד היום ניתן לראות את הסירים הענקיים מנחושת והתנורים ששימשו את הנזירים ועולי- הרגל. מוצג מעניין הוא הטלסקופ, שהובא בשנת 1635 מאיטליה, והיה הראשון בכל המזרח התיכון לצפייה בכוכבים.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

בשנים האחרונות הפעילות הדתית במנזר נמצאת בדעיכה מתמדת, והוא ריק כמעט מנזירים. כאשר מבקרים במקום רצוי לעלות לגג וליהנות ממראה מגדל הפעמונים המסוגנן והמרובע, שנשקף ממנו נוף על המתחם כולו וסביבתו. הכנסייה במנזר, על שלל הפסיפסים, הפרסקות, הפמוטים, הנברשות והריהוט, הינה מהיפות בכנסיות ירושלים. הייחודי בכנסייה זו, שלצד הפרסקות המתארות קדושים נוצרים, ישנם גם ציורים של חכמי יוון ובהם אפלטון, סוקרטס, אריסטו וסולון.

נשיא גיאורגיה, מנסה להשיב את המנזר לשליטתו או לפחות ליצור במקום מרכז רוחני ותרבותי, אשר יאפשר לכמרים גיאורגים להשתכן בו, ולקבל את פני עולי הרגל ממדינתם. רצון גיאורגיה להשיב לעצמה את החזקה במנזר, גורמת למתיחות בינה לכנסייה היוונית-אורתודוכסית.

השביל המוביל למנזר מרחוב ייבין קרוי על שם רוסתבלי, אך מידי פעם יד נעלמה עוקרת את השלט עם שמו. כמו כן בשנת 2004 הושחת חלקית דיוקנו של רוסתבלי במנזר, אך הכנסייה היוונית הכחישה את מעורבותה במעשה זה ותרמה כסף לשחזור מקצועי של הדיוקן. תחריט דיוקן זה מתנוסס על מצבת שיש לזכרו של רוסתבלי, הבנויה בסמוך למנזר, מהווה מוקד משיכה לעולי רגל מגיאורגיה, המניחים פרחים לצידה.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים"ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".