הפינה ההיסטורית: הרב אברהם יצחק הכהן קוק - השראה לאחדות לאומית

בימים אלו של פלגנות בחברה הישראלית, אלימות מילולית ופיזית, יריבות פוליטית מלאת משטמה, טוב להיזכר בדמותו המופלאה של הרב אברהם יצחק הכהן קוק – מהדמויות הבולטות ביותר בעולם היהודי של הדורות האחרונים – ולבקר בביתו המעניק השראה לכל המבקר בו.

אמירותיו ממוסגרות על גבי הקירות והן רוויות אהבה לכל אדם – ולכל יהודי בפרט – בין שהוא חילוני או דתי. הרב קוק (1935-1865) היה דמות רב גונית, מאירה ומופלאה, שיצר וכתב הגותו בתחומים שונים: הלכה, פילוסופיה, שירה, קבלה וענייני היום. מגיל 23 היה לרב מבוקש בקהילות בולטות בלטביה, בה נולד – ועם עלותו ארצה בשנת 1904 שימש כרבה של קהילת יפו והמושבות. ב-1919 התמנה כרבה של ירושלים ומ-1921 נבחר לרב הראשי האשכנזי הראשון עם ייסוד הרבנות הראשית (לצידו של הרב הספרדי הראשי יעקב מאור).

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון

הרב קוק נודע לאורך כל חייו ביחסו החיובי לתנועת הציונות וראה בשיבה לארץ ישראל ובהתיישבות "אתחלתא דגולה" – תחילת הגאולה. הוא גרס כי עבודת החלוצים חשובה לא פחות מלימוד תורה. במקביל ללימוד התורה ויצירתו הרוחנית, הוא התמיד ללא הרף בפעילותו הציבורית והתעניינותו בבעיות חברתיות ופוליטיות. הרב קוק פעל להשגת הצהרת בלפור, לחם בעקשנות ב"ספר הלבן", שגזר על צמצום ההתיישבות בארץ ועמד בראש המאבק למען זכות היהודים לגישה חופשית אל הכותל המערבי. על אף שחרד מהצביון החילוני של החלוצים, תמך בהם בכל מאודו, העריץ את מסירות נפשם לבניית הארץ והתייחס אליהם באהבה.

בית המדרש בבית הרב קוק (צילום: אדם אקרמן)

יחסו הטוב והאוהב של הרב קוק כלפי החלוצים, אף שהיו רחוקים מהמסורת, עורר כלפיו התנגדות מצד החוגים החרדים. הוא התייחס בחיוב למוסדות תרבות חילונים כמו בצלאל והאוניברסיטה העברית – ובחלוציות ראה קדושה. הוא פעל לאחדות וריכוז כל כוחות העם למען תקומה לאומית. תמיכתו בהשלטת השפה העברית באה לידי ביטוי בישיבת 'מרכז הרב' שייסד ב-1924, שזו היתה הלשון בה למדו ולימדו, וכן נוספו בה לימודי תנ"ך, הגות. עד היום הישיבה נחשבת כישיבת האם, למוסדות המשלבים אהבת התורה והארץ, עם זיקה ציונית לעם ולמדינה. דלת ביתו היתה פתוחה גם בשעות לילה מאוחרות לביקורים והתייעצויות. כך למשל אליעזר בן יהודה, מחייה השפה העברית (שביתו נמצא מרחק הליכה קצר מבית הרב), נהג להגיע בשעות לא מקובלות, לשאול את הרב שאלות לשוניות. תמיד התקבל במאור פנים והרב קוק היה פורש לפניו כמיטב יכולתו את מקורות המילים. הדבקות בשימוש בשפה העברית, היא כנראה אחת הסיבות, ששנים כה רבות אחרי מותם (בן יהודה נפטר ב-1922), שלטי זיכרון לכבודם עדיין מושחתים. כך למשל שלט ההנצחה במקום פטירתו של הרב קוק בבית ההבראה של ד"ר זלינגר, ברחוב פיק 8 בקרית משה, שם שהה בחודש האחרון לחייו, הושחת פעמים רבות מאז הצבתו לפני כעשור. גילופי האבן בכניסה לביתו ברחוב הרב קוק – המתארים אירועים בחייו – מנופצים מעת לעת.

צילום דיוקנו של הרב קוק (צילום: באדיבות בית הרב קוק)

ביקור בבית הרב קוק שנבנה בין השנים 1923-1921 (עם מעברו לירושלים לרגל ייסוד הרבנות הראשית) ניתן לשלב בהצצה לשכונת החצר הקטנה 'בית דוד', שבשנה הבאה ימלאו לה 150 שנה. בית דוד הוקמה בשנת 1873 כשכונה הרביעית מחוץ לחומות. בשכונה הזעירה עשרה בתים בלבד וחצר מרוצפת קטנה עם שני בורות מים, המוקפת קירות סביב. הקירות שמשו מעין חומה שסגרה על החצר. בשנת 1902 עלתה חשיבותה של השכונה, כאשר על גבי חמש הדירות באגף המזרחי, נבנתה קומה נוספת עבור משרד הוועד הכללי 'כנסת ישראל' (שהיה אחראי על כספי החלוקה ובניית שכונות נוספות). בנייתה של קומה נוספת מעל חמש הדירות באגף המערבי ב-1921, בהן השתכן הרב קוק עד פטירתו – הפכה את השכונה לשוקקת חיים.

חדר העבודה של הרב קוק (צילום: אדם אקרמן)

לשכונה יש רק פתח אחד המוביל לחצר, ולכן הרב ביקש שתבנה לו כניסה נפרדת מצידה המערבי, עם מדרגות גשר, העולות לקומה השנייה. חנוכת בית המדרש ובית הרב, התקיימה ב-1923 בנוכחות הנציב העליון הרברט סמואל. הנציב נתן שי לרב כורסה מהודרת, הנמצאת עד היום בבית המדרש. הביקור בחדרו של הרב מרגש – כי בחדר צנוע זה הוא כתב את רוב כתביו ובו קיבל רבים מאלו שבאו אליו בענייני ציבור ויחיד. על השולחן מונחים כרכי תלמוד בבלי בהם סימניי עיוניו והערותיו. בארון עם דלתות זכוכית תלוי מעילו ונמצאת מגבעתו. בפינת החדר נמצא רהיט ה'עמוד' עליו רשם את כתביו והיה, למרות העול הרב שהיה מוטל עליו – מעתיק אותם בכתב יד ומכין אותם לדפוס. וכך היה אומר: "החלוצים עושים כל כך הרבה עבודה שחורה, כדי לבנות את הארץ – אעשה גם אני עבודה שחורה כדי להרגיש ולו במקצת כאחד מהם".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

"כל העיר" ירושלים בפייסבוק

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

מחדרו ישנו מעבר לחדר האורחים, שבו נתקבלו אורחיו הרבים – רבנים ואנשי רוח, מנהיגים ואנשים פשוטים, יהודים ושאינם יהודים. מרבית הפריטים באולם זה נשתמרו מימי הרב – כולל התמונות על הקירות ושטיח הקיר (שנארג על ידי תלמידי בצלאל וניתן לרב במתנה). בחדר זה קיים הרב קוק, מידי שנה את 'הסעודה השלישית' ונשא דברי תורה חודרי לב ומלאי רגש, לפני הקהל הרב שאהב להאזין לו בשקיקה. בתקופת בנו, וממשיך דרכו, הרב צבי יהודה, שעמד בראש ישיבת הרב, שימש החדר לאולם לימוד של הישיבה. עם ריבוי התלמידים עבר הלימוד לאולם סמוך, ששימש כבית כנסת ובית מדרש. בשנת 1964 עברה הישיבה לשכונת קרית משה. בית המדרש השתמר על רהיטיו המקוריים מתקופת הרב: הספסלים, הארונות וארון הקודש, שמשמאלו נמצאת הכורסה שקיבל מהנציב העליון. בכניסה לבית המדרש תלוי צילום בו רואים את הרב עומד ומלמד את קהל תלמידיו.

הרב קוק נושא דרשה בבית המדרש (צילום: באדיבות בית הרב קוק)

הרב נפטר מספר ימים טרם מלאו לו 70 שנה. כאשר שאלו אותו בסמוך למותו, מדוע אתה כל כך ציוני? השיב שגם הקב"ה הוא ציוני כפי שכתוב "כי בחר ה' בציון, איווה למושב לו".

הרב ניהל מאבקים רבים מול ראשי הישוב הישן והתאים עצמו לעולם המודרני. הוא הוציא למשל היתר מכירה לפרות של המתיישבים היהודים בשנת שמיטה, והצטער מאוד שהחרדים העדיפו לקנות פרות שגידלו הנוכרים. הוא קיבל את תורת האבולוציה – ואף הכריז כי היא עולה בקנה אחד עם מושגים קדומים המופיעים בקבלה. הוא כאב את מותו טרם עת של הרצל, וראה בו מבשר גאולה.

המדרגות המובילות לבית הרב קוק (צילום: אדם אקרמן)

בפסיקותיו בענייני הלכה טבע הרב קוק את הביטוי: "הישן יתחדש והחדש יתקדש" – וזאת כמענה לאמרתו של הרב החתם סופר, שחי בין השנים (1839-1762), שקבע כי "חדש אסור מן התורה" ועיצב בכך את ההשקפה המחמירה של היהדות האורתודוקסית.

הרב קוק לא זכה לראות בקום המדינה היהודית, לה נכסף כל חייו. למדינה חסר היה עם תקומתה מנהיג דתי בשיעור קומתו שהיה רגיש מאד כלפי הציבור החילוני. בביקורו במושבות ב-1913, שמטרתו היתה קירוב לבבות בין חלקי העם השונים, הצהיר שהוא בא להשפיע על המתיישבים החילוניים – אך גם בא להיות מושפע מהם וקשוב לדרך חייהם.