החווה הלימודית החקלאית בתלפיות - אז והיום (צילומים: באדיבות יד בן צבי, אדם אקרמן)
החווה הלימודית החקלאית בתלפיות - אז והיום (צילומים: באדיבות יד בן צבי, אדם אקרמן)

הפינה ההיסטורית: חוות הלימוד החקלאית בתלפיות – 100 שנות מאבק עקשני של היאחזות

בשנת 1925 הקימה רחל ינאית בן צבי, לימים רעיית נשיא המדינה יצחק בן צבי, את חוות הלימוד החקלאית. עד למלחמת ששת הימים סבלה החווה מהתנכלויות חוזרות ונשנות של חיילי הלגיון הירדני ותושבי הכפרים הערבים, אך דווקא לאחר איחוד העיר היא ננטשה. כעת, לאחר מאבק ממושך, ישופצו המבנים וישמרו כחלק מתוכנית פיתוח לאזור כולו

פורסם בתאריך: 4.2.23 11:12

מקבץ של מספר מבנים מוזנחים ונטושים בתלפיות מזרח, ממול לאזור ארמון הנציב – מזרחית לשכונת תלפיות (מאחורי מתחם קרית מוריה), מהווה נכס היסטורי-לאומי. מקבץ המבנים הללו יצרו את חוות הלימוד החקלאית, שהקימה רחל ינאית בן צבי בשנת 1925. לאחר מאבק ממושך שניהלה המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, ישופצו המבנים וישמרו.


לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון


מחפשים דירת 4 חדרים בדרום העיר? היכנסו ללוח הנדל"ן של ירושלים


חוות הלימוד החקלאית עברה סבל רב והתנכלות רבת שנים, בעיקר מחיילי הלגיון הירדני אך גם מתושבי הכפרים הערבים מסביב. מיקומה של החווה עד מלחמת ששת הימים, באזור הספר, והימצאותה בזמן מלחמת העצמאות וגם במלחמת ששת הימים בקו החזית, הצריך את פינויה. אולם בזכות עקשנותה ומסירותה של ינאית בן צבי, לרעיון החווה החקלאית ולייעודה החינוכי – השתמרו המבנים והתמידו הניסיונות לשוב אליהם. החווה הוקמה במטרה ללמד נערות עולות את עבודת החקלאות, להקנות להן השכלה כללית וחקלאית – ולהכשירן להקמת משק חקלאי כאשר יקימו לעצמן משפחה.

ינאית בן צבי היתה מחנכת ואגרונומית, שהגיעה ארצה בת 22 מרוסיה. היא ראתה עצמה כחלוצה והיתה חדורת רוח ציונית ורצון להקריב עצמה לפיתוח הארץ. בהכשרת עולים לעבודה פרודוקטיבית, להגשמה ולהגנה עצמית – ראתה השגת מאווייה. בבואה לירושלים, היתה זו עיר עם 40 אלף יהודים (מתוך 65 אלף תושבים), מוזנחת ועם הרבה קנאות ושמרנות מצד היישוב הישן. היא החלה לפעול למען הפצת ההשכלה ולקידום החקלאות, שבה ראתה אתגר חשוב לפיתוח הארץ ומהפכה כנגד היישוב הישן, שחי על כספי החלוקה.


חוות הלימוד החקלאית בתלפיות (צילום: באדיבות יד בן צבי)

חוות הלימוד החקלאית בתלפיות (צילום: באדיבות יד בן צבי)


בירושלים פגשה את חברה מרוסיה יצחק בן צבי, אשר דגל בערכים זהים, ולימים היה לבעלה ולנשיא השני של מדינת ישראל. כבר בשנת 1919, בשכונה בה שכרו דירה ברחוב אתיופיה, שמאחוריו היה בור מים, היא הקימה משתלה, בה הועסקו יתומי מלחמת העולם הראשונה. לאחר מעברם לרחביה, ייסדה רחל ינאית משתלה על שטח רחב ידיים לגידול שתלי אורנים (שסופקו לקק"ל לנטיעת עצים בשער הגיא), ירקות ופרחים. המשתלה היתה ברחוב אבן גבירול 14 (כיום זהו מיקומו של מכון יד בן צבי והספרייה). המשתלה כונתה "משק הפועלות". הפרחים נמכרו בימי שישי, גם לאחר כניסת השבת – דבר שגרם ב-1928 להפגנות חרדים ליד המשתלה. בשל התנגדות השכנים והפגנות החרדים – החליטה ינאית בן צבי, על העתקו של "משק הפועלות" לאזור ארמון הנציב. השטח בגודל 50 דונם, נרכש על ידי הקק"ל, ואת הכספים להקמת החווה גייסה ינאית מתרומות של ארגון נשים ציוניות, שייסדה בארה"ב תחת השם 'Pioneer Women'.


מבט על הצד האחורי של החווה הנטושה (צילום: אדם אקרמן)

מבט על הצד האחורי של החווה הנטושה (צילום: אדם אקרמן)


במבנה הארעי של החווה למדו בין 40-30 בנות בגילאי 17-15. בנוסף הוקמה משתלה, גן ירק, כוורת ולולים. ברם, בפרוץ פרעות 1929 המשק חרב – וחודש לאחר מספר חודשים. מבנה הקבע הראשון, תוכנן על ידי האדריכל הנודע ריכרד קאופמן (מתכנן בתים רבים ברחביה) ואוכלס ב-1931. המבנה השני שנוסף לו, תוכנן על ידי האדריכל ליאופולד קרקואה (אדריכל וצייר). בשנת 1939 עלה מספר התלמידים ל-80. בפרוץ אירועי המרד הערבי הגדול, הוצבו כוחות משמר על הבניינים והוקמו עמדות בטון. החווה עמדה בגבורה בניסיונות לפגוע בה.


פרצה בקיר שנוצרה מפגז ירדני (צילום: אדם אקרמן)

פרצה בקיר שנוצרה מפגז ירדני (צילום: אדם אקרמן)


בפרוץ מלחמת העצמאות ב-1948 הופגז המקום מספר פעמים על ידי כוחות ירדנים ומצרים (שהגיעו לאזור קיבוץ רמת רחל). כתוצאה מכך נגרם האילוץ לפנות את החניכות (שעברו לאזור עין כרם). בזמן ההפוגה הראשונה, סוכם כי החווה תהיה בשטח מפורז בחסות הצלב האדום, אך כוחות ישראלים נכנסו לאתר, במטרה להגן על המבנים מהרס. רק לאחר שסוכם כי הבניינים יעברו לידי האו"ם, פונה המקום והיה למובלעת. במהלך שיחות שביתת הנשק ברודוס, נקבע כי המקום יהיה לשטח הפקר. אולם, הערבים התנגדו להסדר, ולכן כוחות צה"ל חדרו לשטח ביוני 1949 וסיפחו אותו לירושלים. בהסכם נוסף נקבע כי החווה תישאר בידי ישראל, אך רק אזרחים ישראלים יוכלו לשהות בה, וכך חיילי צה"ל התחפשו לשוטרים (בדומה למצב שהתרחש במובלעת הר הצופים).


חוות הלימוד החקלאית בתלפיות (צילום: באדיבות יד בן צבי)

חוות הלימוד החקלאית בתלפיות (צילום: באדיבות יד בן צבי)


ביולי 1948, ימים אחדים לאחר שהאוכלוסייה הערבית של עין כרם נמלטה, רחל ינאית הקימה במקום כפר נוער חדש. הכפר קלט את מפוני החווה של תלפיות וכן ילדי שואה יתומים. באוקטובר 1949 חזרו 50 נערים ונערות לחווה בתלפיות. המקום שופץ והחל לפעול כבית ספר חקלאי, במקביל לכפר הנוער בעין כרם. בראשית 1950 קרה אסון במקום, כאשר שבעה נערים נהרגו ואחד עשר נפצעו, בהתפוצצות מוקש ישראלי בחווה. ב-1954 חלק משטח מטעי החווה הועבר לידי הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית. במקום נפתחה תחנת ניסיונות חקלאית שפעלה עד 1967. התנכלויות הערבים לחווה נמשכו ללא הפסק, ומפעם לפעם מטחי אש נורו לעבר המבנים. ב-5 ביוני 1967 כוחות ירדנים כבשו את ארמון הנציב והחלו להפגיז את החווה. מנהלת המקום חילקה רובים לעשרה פועלים שעבדו במקום ולימדה אותם לירות. הם השיבו אש לעבר הירדנים מתוך עמדה מבוצרת, וכך יצרו את הרושם שהמקום מאובטח. החווה ניצלה פעם נוספת מכיבוש ירדני. חיילי החטיבה הירושלמית הגיעו למקום במטרה להדוף כל ניסיון ירדני לכובשה. למרבה הצער לחווה נוסף אסון נוסף, כאשר פגז ירדני נפל ליד קבוצת חיילי החטיבה וגרם למותו של חייל ולפציעתם של 8 נוספים.

 

 

דווקא בהגיע ימי השקט אחרי תום מלחמת ששת הימים, נסגרה התחנה הניסויית במקום והחווה ננטשה לגמרי, והפעילות החקלאית לא חודשה יותר. ינאית בן צבי פסקה מעיסוקה בהפעלת הפעילות החקלאית, והקדישה כל מרצה לכתיבה ולפעילות ציבורית. כבר בשנת 1952, עם היבחרו של יצחק בן צבי לנשיא המדינה, רחל ינאית, עברה מעין כרם לצריף הנשיאותי ברחביה. שוכני כפר הנוער עברו למוסד שהוקם דרומית לעין כרם, שהועבר לרשות משרד החינוך, והיה לתיכון חקלאי תחת השם "כרמית". מבני החווה בתלפיות, המנוקבים בכדורי הלגיון הירדני, הדרדרו מחוסר תחזוקה והומלסים פרצו לתוכם. מנהל מקרקעי ישראל החליט לאטום את פתחי הכניסה להלחים את תריסי הברזל, ונבנתה גדר סביב מבנה החווה עד שיוחלט על גורלה. ערמות אשפה נערמו במקום, פתח שנפער באחד הקירות מהפגזה ירדנית ב-1967 לא תוקן. על הקירות נותרו איורי גרפיטי, ציורים חובבנים של מקומות קדושים ואף נכתבו עליהם קטעי שירים עבריים.


גרפיטי של לוחם פלמ''ח על קיר בחווה החקלאית (צילום: אדם אקרמן)

גרפיטי של לוחם פלמ"ח על קיר בחווה החקלאית (צילום: אדם אקרמן)


משנות ה-90 מתכנן מנהל מקרקעי ישראל, תוכניות פיתוח לחווה שהוזנחה ולאזור סביבה. הוגשה תוכנית לבנייה במקום של מספר בתי מלון, ולהריסת מבני החווה ההיסטורית. התוכנית אושרה ב-2002 על ידי הוועדה המחוזית לבנייה – אך אז החל מאבק של החברה להגנת הטבע והמועצה לשימור אתרים להצלת החווה. הוגש ערעור על התוכנית להריסה בפני בית המשפט המחוזי – והתוכנית הוקפאה. בשנתיים האחרונות הוחלט על ידי מנהל מקרקעי ישראל להתחיל בבניית ארבע בתי מלון – אך תוך התחייבות לשמר את מבני החווה. התוכנית היא לעשות שיפוץ מודרני – במטרה להפוך את המבנים למלון בוטיק. כמו כן יישמר הבניין הנטוש מאבן, הנמצא כ-50 מטר מיתר מבני החווה (המצופים רק בבטון), שנבנה על ידי הממשל הבריטי בשנות ה-1930, כמוסד ללימוד חקלאות לנערות ערביות, ואף הוא ישולב במתחם המלונות.

  • הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".

 

תגובות

תגובה אחת
תגובה אחת
  1. זאב קינן

    ה"רצה בקיר שנוצרה מפגז ירדני" (בקיר הצפוני בקומה התחתונה) כמובן אינה פרצה משום פגז ירדני (כי הרי הווחה המשיכה לפעול לפחות עד שנות ה-1990), אלא פרצה שפרצו אנשי האונ' העברית או משרד החקלאות כדי להוציא מהבניין את המכונות הגדולות שהיו בחדר הזה. מקור: מישהי שהתגוררה בחווה.

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר