הפינה ההיסטורית: 125 שנה לביקורו של הקיסר וילהלם השני בירושלים

ב-25 באוקטובר 1898 התקרבה לנמל חיפה שיירת אוניות גרמניות, ובראשן ספינת הכתר ה'הוהנצולרן', שעליה היו קיסר גרמניה וילהלם השני ורעייתו אוגוסטה ויקטוריה. ביקורו של הקיסר הגרמני בארץ ובירושלים בפרט – שהיתה יעדו העיקרי – היה לנקודת ציון בולטת בתולדות הארץ, בשלהי התקופה העות'מאנית וגם בהיסטוריה הציונית.

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון

מחפשים דירת 3 חדרים בבית הכרם? היכנסו ללוח הנדל"ן של ירושלים

שבוע ימים שהה הקיסר עם פמלייתו בירושלים. ב-2 בנובמבר פגש את בנימין זאב הרצל ומשלחתו. הפגישה היתה לבבית אך מאכזבת, כי הקיסר נסוג מגישתו החיובית (שהפגין בפגישה קודמת עם הרצל) לקדם חברה יהודית "בעלת זיכיון בארץ ישראל, בחסות גרמנית". באותם ימים הרצל לא ידע שסולטן טורקיה עבדול חמיד השני, בפניו העלה הקיסר את ההצעה (עוד טרם יציאתו למסע למזרח), הפגין עמדה צוננת ואמר "העניין אינו אהוד עלי". הקיסר הבין אמנם את התרומה הרבה שהתנועה הציונית יכולה להעניק להתפתחות הארץ, אך האינטרס הגלובלי של טיפוח היחסים עם האימפריה הטורקית, הוא שהכתיב את מדיניותו.

וילהלם השני החליט לחזק את הקיסרות הטורקית הנחשלת ולהפכה לבעלת בריתו בתחרותו על ההשפעה במזרח התיכון, כנגד צרפת ואנגליה. אי לכך, מסעו לחודש ימים למזרח, החל בקונסטנטינופול במפגש נוסף עם הסולטן. לאחר מכן יצא לביקור בחיפה, יפו ירושלים וביירות – שהיו, כידוע, כולן תחת שלטון האימפריה העות'מאנית.

הקיסר וילהלם השני רכוב על סוס (צילום: באדיבות ארכיון אמריקן קולוני)

בנוסף למניע המדיני, מטרתו הנוספת של הקיסר בביקורו בירושלים, נבעה ממניעים דתיים ורצון לחזק את ההשפעה הגרמנית בארץ. הוא החליט לפעול להקמתם של מוסדות דת וציבור נוספים גרמניים, בעיקר בירושלים. כך עשו גם סבו ואביו מבית הוהנצולרן, שפתחו קשרים מסורתיים עם ארץ הקודש וביקרו בה. מטרת הביקור המוצהרת של וילהלם השני היתה חנוכת כנסיית הגואל ברובע המוריסטאן בעיר העתיקה. הקיסר הגרמני ראה עצמו כעולה רגל ושיווה למסעו נימה רומנטית, וביקש להיכנס לירושלים כשהוא רכוב על סוס. האנגלים לעגו לחלומותיו הרומנטיים, להיראות כמלך צלבני, וצרפת אף ראתה בביקור קריאת תיגר על מוסדותיה הקתולים בארץ. אולם, וילהלם השני הצליח בביקורו להבליט שהוא דואג למוסדות פרוטסטנטים וקתולים בארץ. הוא הניח את היסוד לברית שנרקמה בין טורקיה וגרמניה – שהתבטאה בהצטרפות האימפריה העות'מאנית לצידו – כאשר נפתחה מלחמת העולם הראשונה.

מחנה האוהלים של הקיסר וילהלם השני ברחוב הנביאים (צילום: באדיבות ארכיון אמריקן קולוני)

הביקור בירושלים זכה לסיקור תקשורתי מקומי ובינלאומי יוצא דופן לאותם הימים. מחלקת הצילום של המושבה האמריקאית רכשה מצלמות משוכללות לציון האירוע, וצלמיה צילמו את כל ההיבטים הקשורים בביקור. צולמו ההכנות לביקור, אתרי הביקור של הקיסר ורעייתו, קבלות הפנים ואירועים רשמיים כמו הביקור בהר הבית וחנוכת כנסיית הגואל. העיר יצאה מגדרה וההכנות הקדחתניות נמשכו כשלושה חודשים. לקראת הביקור הטורקים החליפו את מושל העיר המבוגר, באדם צעיר ונמרץ שנשלח מקושטא – והעיר המוזנחת עברה מתיחת פנים ומבצע ניקיון וסלילת דרכים, כפי שלא נעשה במאה שנה שקדמו לביקור הממלכתי. מאחר ולפי המסורת המוסלמית שמורה זכות הכניסה על סוס לכובש העיר בלבד, החליט מושל העיר להכשיר כניסה בסמוך לשער יפו. הקטע הצמוד לשער נפרץ ומולא החפיר, שהגן על מגדל דוד מדרום. כתוצאה מכך נפתח פתח רחב שאפשר כניסה גם למרכבת אשת הקיסר וגם לפמלייתו של וילהלם (הכניסה משמשת כיום לכניסת כלי רכב). כמו כן החל תיקון והכשרת כבישים (דרכי גישה נסללו להר הזיתים ולהר הצופים), הוכפל מספר פנסי התאורה ברחובות, תוקנה אמת המים ונעשה שיפוץ בשוק הכותנה, שדרכו נכנס הקיסר להר הבית. האשפה שנערמה משך שנים בסמטאות העיר העתיקה נאספה.

הקיסר וילהלם השני (צילום: מתוך ויקיפדיה)

על מתחם רחב ידיים (כיום רחוב הנביאים 42 – מיקומו של בית הכמורה הגרמני – וכיום בית ספר אורט) הוקם מחנה אוהלים מפוארים. חלקם ספקה חברת תומאס קוק וחלקם נשלח על ידי הסולטן. במיוחד בלט אוהל קבלת אורחים, שהיה מצופה בבד פשתן ירוק מבחוץ ורקמה מזרחית מרהיבת עין מבפנים, שתקרתו היתה זרועה כוכבי זהב נוצצים. תושבי ירושלים האמידים התבקשו לספק רהיטים מסוגננים ושטיחים לאוהלים. כ-3,000 אלפים אורחים הגיעו לירושלים לחזות בקיסר. הם השתכנו ברובם באוהלים שהקימו בתי המלון בחצרותיהם, כי תפוסתם היתה מלאה. הקיסר אירח אורחים נכבדים ויצא עם אשתו לביקורים באתרים כמו כיפת הסלע, קברי המלכים, בית סראיה (העירייה ומרכז בתי המשפט) – וכן בית היתומים שנלר. הסולטן העניק לקיסר כשי שני מגרשים במקומות אסטרטגיים בעיר, על אחד מהם הוקם מבנה אוגוסטה ויקטוריה ועל השני כנסיית הדורמציון.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

"כל העיר" ירושלים בפייסבוק

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

פגישה מרגשת ציפתה לזוג המלכותי במושבת הטמפלרים הגרמנית. רחוב עמק רפאים לבש חג וקושט בסרטים צבעוניים ובדגלי הקיסרות. בבית הקהילה התקיימה קבלת פנים לקיסר ואשתו, נשמעה שירה פטריוטית אדירה והוגש לו אלבום המושבות הטמפלרים. בכניסתם לעיר עברו הקיסר ופמלייתו, דרך שלושה שערי עץ זמניים עם קשתות. המרשים שבהם הוקם על ידי יהודי העיר. השער קושט בפרוכות וריקמות, שהושאלו מבתי כנסת ונכתבו ברכות לקיסר בעברית ובגרמנית. באוהל שהוקם בצמוד לקשת, ישבו הרב הראשי ראשל"צ וגם מקבילו הרב האשכנזי והנציגים הנכבדים של שתי העדות.

השער שהיהודים הקימו לכבוד ביקור הקיסר (צילום: באדיבות ארכיון אמריקן קולוני)

וילהלם השני, שהיה אישיות תיאטרלית ואהב טקסיות ולבוש שרד, נהנה מהמהומה האדירה סביבו. אלפי פועלים עמלו בתיקונים ובניקיון, לא רק בירושלים אלא בכל הדרכים בהם נע הקיסר בארץ. בחיפה ירד הקיסר מהאונייה למזח מיוחד באורך 85 מטר ורוחב 6 מטרים, שהוקם סמוך למושבה הגרמנית. הדרך בין חיפה ליפו נסללה, ובמקום שהיא חצתה אפיקי נחל נבנו גשרים. מבחינתו של הקיסר הוא השיג את מטרותיו – הגביר וחיזק את הפעילות הגרמנית בארץ והפגין דאגתו לנתיניו הקתולים והפרוטסטנטים. ביקורו היה רב הפאר, המרשים והראוותני ביותר בתולדות הארץ בעת החדשה. הביקור זכה לתיעוד בספרי זיכרונות של סופרים רבים, שהיו עדים לשבוע הבלתי נשכח, במציאות האפורה שבה נמצאה אז ארץ ישראל וירושלים.

הקיסר וילהלם השני מבקר בהר הבית (צילום: באדיבות ארכיון אמריקן קולוני)

וילהלם השני היה לאחרון השליטים מבית הוהנצולרן, ששימש כקיסר גרמניה ומלך פרוסיה (שלט בין השנים 1918-1888). מסעו המופלא, היווה תפנית חשובה בתולדות הארץ ותרם להוציא אותה מנחשלות ושכחה. ברם, בדפי ההיסטוריה העולמית נודע הקיסר כאדם לא יציב ובעל אופי סוער. הוא לא הסתפק בהיותה של גרמניה הכח החזק באירופה, אלא הפגין גישה מיליטריסטית ושאף להשפעה עולמית ושלטון עולמי. הוא פעל בשונה ממדיניותו הזהירה של הקנצלר הגרמני אוטו פון ביסמרק ("איש הברזל"), שאיחד את גרמניה וניהל מדניות חוץ זהירה. וילהלם השני הגיע להתנגשות עמו ופיטר אותו והעדיף התרחבות טריטוריאלית מהירה וראוותנית. בסופו של דבר הוא הוביל את גרמניה למלחמת עולם נוראית ולאסון לאומי. בסיום המלחמה, בשנת 1918, וילהלם השני נאלץ להתפטר ועבר להתגורר בטירה מבודדת בהולנד – שבה חי עד מותו.