בית ויטנברג בעיר העתיקה, דיוקנו של מארק טווין, עטיפת הספר על הביקור בארץ ישראל (צילומים: אדם אקרמן, יניב צפוני, מתוך ויקיפדיה)
בית ויטנברג בעיר העתיקה, דיוקנו של מארק טווין, עטיפת הספר על הביקור בארץ ישראל (צילומים: אדם אקרמן, יניב צפוני, מתוך ויקיפדיה)

הפינה ההיסטורית: הזיכרונות של מארק טוויין מביקורו בירושלים

בקיץ 1867, לפני כ-155 שנה, ביקר בארץ הסופר הנודע מארק טוויין, או בשמו האמיתי סמואל קלמנס. הרשמים שהותיר הביקור פורסמו בסדרת מאמרים בעיתון בקליפורניה בארצות הברית והם היו לא הכי מחמיאים, בלשון המעטה

פורסם בתאריך: 25.2.23 10:22

לפני כמעט 155 שנים, בקיץ 1867, ביקר בארץ הסופר וההומוריסט האמריקני מארק טוויין, שנודע בהומור ציני ובראיה ראליסטית ומפוכחת של המקומות אותם ראה. פרי מסעו היה ספר שהוציא את דיבתה של הארץ לרעה. הוא הגיע על סיפון האונייה 'קוויקר סיטי', שהפליגה מניו יורק בהפלגה עממית ראשונה של תיירים מעבר לאוקיאנוס. הנסיעה כללה גם ביקור בטורקיה.


לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון


מחפשים דירה בדרום העיר? היכנסו ללוח הנדל"ן של ירושלים


מארק טוויין, שם העט שלקח לעצמו הסופר סמואל קלמנס, היה בן 31 כאשר הצטרף להפלגה בשליחות עיתון בקליפורניה (ובכך הוא חסך 1,250 דולר), כשבתמורה הוא התחייב ל-50 מאמרים. הרשימות התקבלו בהתלהבות רבה על ידי הקוראים, אף כי כתיבתו עמדה בסתירה לתיאורי עולי הרגל עד ימיו. תיאורים אלו, היו תמיד רוויים בהתלהבות ובחרדת קודש מהמקומות שראו עיניהם. האתרים ההיסטוריים הזכירו להם סיפורים מהברית החדשה והתנ"ך.

מאמריו של טוויין קובצו לספר, שראה אור ב-1868 תחת השם המטעה "תמימים בארץ ישראל", וכותרת המשנה "מסע תענוגות לארץ הקודש". הספר זכה כבר במהדורתו הראשונה , ל-70 אלף עותקים ומאז הודפסו ממנו מהדורות רבות.

תיאוריו העוקצניים וההומוריסטים, אך השנונים ומלאי ביקורת קשה, היו למסע לוויה והספד לארץ. ברם, במפתיע הם עודדו לצליינות לא דתית, עממית והמונית, ולא רק זו של משכילים ואנשי דת מועטים. מארק טוויין הבליט בתיאוריו את העוני. העזובה, השממה והקדרות של הארץ.


דיוקנו של מארק טווין (צילום: מתוך ויקיפדיה)

דיוקנו של מארק טווין (צילום: מתוך ויקיפדיה)


במחצית המאה ה-19 היתה ארץ ישראל פרובינציה שכוחת-אל באימפריה הטורקית המתפוררת. ירושלים היתה עיר קטנה ומוזנחת, אכולת ייאוש, סובלת מתנאים סניטרים ירודים ומוכת חולירע. צפת וטבריה עדיין לא התאוששו מרעידת האדמה ב-1837 – ומרבית ארץ ישראל הצדיקה את התאור "ארץ צייה ושממה", ולא את כינויה בעבר כ"ארץ זבת חלב ודבש". כריתת היערות, שכיסו לפנים את הרי הארץ והרס הטראסות החקלאיות, ששימרו את הקרקע ואוכלוסייתה הנחשלת שכללה עממים מקומיים רבים – ובנוסף לזאת חוסר הביטחון בדרכים, תרמו לאווירה הקודרת, בה נתקלו התיירים.

וכך תיאר מארק טוויין את ירושלים: "אדם זריז יכול לצאת מבין חומות ירושלים ולהקיף את העיר הקפה מלאה בשעה אחת, איני יודע אם יש דרך אחרת להמחיש לקורא עד כמה היא קטנה. הרחובות מרוצפים ריצוף גס של אבנים והם עקלתוניים ונראים כמבוי סתום. הרחובות כה צרים, שחתול עשוי לחצותם בקפיצה, הם צרים מכדי מעבר עגלות. האוכלוסייה מורכבת מ-14 אלף נפשות מלאומים שונים – והעיר משופעת בדלות, בסחי ובלואי סחבות. מצורעים, נכים, סומים ומטורפים, מסתערים עליך מכל עבר ויודעים רק מלה אחת "בקשיש". ירושלים עיר קודרת שוממה וחסרת חיים. לא אחפוץ לחיות בה".

 

 

טוויין וחבריו למסע ביקרו בכנסיית הקבר, בכיפת הסלע, ובכותל המערבי. הם ירדו לאורוות שלמה, גיא בן הינום, עמק יהושפט, בריכת חיסדא, גת שמנים ומעיין השילוח. בקיאותו הרבה בהיסטוריה, באה לידי ביטוי בציטוט פסוקי התנ"ך והברית החדשה בכל אתר שביקר, אולם הוא לעג למורה הדרך, שלא פסק מלדבר על אודות כל אבן שעליה דרכו. טוויין חש בכל המקומות את הפער בין התהילה של העבר המפואר של העיר, לבין מראה עיניו. לכל מקום שהגיע עם חבריו, הוא התלונן שילדים וקבצנים רדפו אחריהם בבקשות בקשיש. יחד עם זאת, טוויין כתב שהוא משוכנע שבחוזרו מהמסע לביתו: "תשכח העייפות ויישכח החום והצמא, והדברנות המייגעת של המדריך ורדיפת הקבצנים – הביקור בירושלים יישאר כזיכרון מרגש, אשר לא ייפרד ממני בעד שום הון שבעולם".

בירושלים התגורר מארק טוויין במלון "מדיטריאן" ("הים התיכון"), שנבנה ברחוב הגיא בבעלותו של משה הורנשטיין, והביע שביעות רצון מהמקום (אף שהחדרים היו קטנים), בשל קרבתו לכל המקומות הקדושים בעיר. בתי מלון בעיר היו אז מועטים וחברת התיירות "קוק" (שטיפלה בקבוצתו), נהגה להלין תיירים במחנות אוהלים מחוץ לחומות, כך שטוויין היה שבע רצון מכך שזכה למלון נקי, שנחשב אז יוקרתי, ובו היה יכול בערבים לכתוב את מאמריו. כיום המקום נודע כמתחם בית ויטנברג, שנמצא בלב הרובע המוסלמי – ברחוב הגיא 35. המבנה התפרסם כבית בו התגורר אריאל שרון עם רעייתו, בהיותו שר הבינוי והשיכון, במטרה להביא לתגבור האבטחה ליהודים לאורך רחוב הגיא, המוביל משער שכם לכותל המערבי.


בית ויטנברג בעיר העתיקה (צילום: אדם אקרמן, יניב צפוני)

בית ויטנברג בעיר העתיקה (צילום: אדם אקרמן, יניב צפוני)


משרד ירושלים ומורשת בראשותו של השר לשעבר זאב אלקין החל לקדם את המיזם של הקמת מוזיאון קטן בבית ויטנברג, להנצחתו של מארק טוויין. מוזיאון כזה יכול להיות אטרקציה תיירותית נוספת לעיר, כי טוויין נחשב לאחד הסופרים האהובים בארצות הברית והידועים בעולם בזכות ספריו על תום סויר והאקלברי פין. מתחם בית ויטנברג נקנה באמצע המאה ה-19 על ידי משה ויטנברג, סוחר עשיר מוויטסבק שברוסיה. המתחם כולל כעשרים דירות בנות שניים-שלושה חדרים והוקדש על ידי ויטנברג לטובת יוצאי עירו, וגרו בו חסידי חב"ד. בחצר הוקם בית כנסת עם ספרייה שכללה כתבי יד של אדמור"י חב"ד. בפרעות 1929 תקפו ערבים את תושבי המתחם, רצחו שניים מיושביו, בזזו את הדירות ואת בית הכנסת והעלו באש את הספרייה.

המתחם נשאר שומם עד איחוד העיר בשנת 1967, ואז חזר לבעליו וצאצאיו של ויטנברג כהקדש. בראשית שנת 1987 נמכרה החזקה לעמותת עטרת כהנים, אשר חידשה את התיישבות היהודים במקום. בדצמבר 1987 שכר אריאל שרון דירה במקום, והתגורר בה מספר ימים בשבוע. כיום מתגוררות במתחם שבע משפחות יהודיות.


עטיפת ספרו של מארק טוויין על המסע לישראל (צילום: אדם אקרמן)

עטיפת ספרו של מארק טוויין על המסע לישראל (צילום: אדם אקרמן)


הקמת מוזיאון לכבודו של מארק טוויין שימחיש את התחנות במסעו בארץ (ובירושלים בפרט), יוכל להיעשות בעזרת צילומים של המקומות והנופים כפי שנראו ב-1867 – לעומת המראה שלהם כיום. המבקר יוכל להתרשם מהתמורה שחלה הודות להתיישבות היהודית שהחלה בארץ. עם הקמת ביה"ס החקלאי מקווה ישראל ב-1970, שהיה גם היישוב העברי הראשון. התייר יראה את ניצחון החלוצים על השממה המכוערת – שהחלה עם עליית הבלויים – ונמשכה בכל העליות לפני קום המדינה. ההתיישבות התבטאה בהקמת מושבות, ייבוש ביצות, נטיעת מטעים וייעור. המפעל הציוני החזיר לארץ את יופייה הקדום – וירושלים בעיקר אחרי איחודה ב-1967, חזרה לתפארתה. מארק טוויין היה מתפעל למראה השגי המפעל הציוני – שהחזיר לארץ הקודש את יופייה. יצוין כי בשנת בואו ב-1867, הגיע מלונדון גם קצין הנדסה וחוקר – צ'ארלס וורן – בשליחות "קרן החקר הבריטי לארץ ישראל" ועם בואו החלו החפירות הארכאולוגיות המדעיות הראשונות בירושלים. ספקות רבים שטוויין העלה ברשימותיו, לגבי האוטנטיות של אתרים קדומים בעיר, כפי שסיפר להם מורה הדרך – החלו להתפזר מאותה שנה ואישרו את אמיתותם של תיאורי המקרא ושל היסטוריונים כמו יוסף בן מתתיהו.

מארק טוויין התנגד לאנטישמיות והגן על היהודים בחיבורו המעמיק שפרסם ב- 1899 תחת השם "בנוגע ליהודים". בהיותו בווינה הוא פגש את הרצל, אך התוכנית להשיג מהסולטן הסכמה לשלטון עצמי בפלשתינה בחסות תורכיה – לא נראתה לו ברת ביצוע.

  • הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים"ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".

 

תגובות

תגובה אחת
תגובה אחת
  1. קשיש

    החלוצים הראשונים לא היו הבילויים
    ידוע מי בנו את המושבות הראשונות
    ומי בנו את השכונות הראשונות מחוץ לחומות.
    וזה לא מה שכתוב כאן.
    למה?

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר