הפינה ההיסטורית: ארכיון הסרטים היהודיים והקשר המיוחד לקולנוען האגדי סטיבן שפילברג

מספר תאריכים חברו השנה יחדיו, על מנת לציין את קיומו בירושלים של ארכיון הסרטים הנושא את שמו של סטיבן שפילברג, גדול הבמאים היהודים בעולם (ואחד הגדולים בכלל). שפילברג, בן 77, הוא אחד מהאישים המשפיעים ביותר בתולדות הוליווד, בוודאי שבחמשת העשורים האחרונים. מאז שהחל את דרכו בהוליווד בגיל 20 יצר כ-30 סרטים, שרובם היו לשוברי קופות, זכה פעמים בפרס האוסקר ופעמיים בפרסי גלובוס הזהב. כבמאי, תסריטאי ומפיק טלוויזיה, שפילברג פענח את הצופן כיצד לספר את העלילות, באופן מרתק וכובש לב. הוא הצליח לרכוש קשת רחבה ביותר של צופים, מכל העולם ובכל הגילאים. לדבריו, מאז שקיבל בגיל 15 במתנה מצלמת פילים פשוטה, היא הפכה לעט שלו, יצרה לו נתיב להתבטא, עוררה את כישרונותיו והפכה אותו לגאון קולנועי. סרטיו מגוונים וברובם ריאליסטים ושומרים על דיוק היסטורי, אך את ההצלחה הכספית הגדולה ביותר והפרסום העולמי, העניקו לו דווקא סרטיו הבדיוניים: מלתעות, אי.טי. ואינדיאנה ג'ונס.

שפילברג נולד בשנת 1946, אך מלחמת העולם השנייה הפכה לחלק משמעות מהווייתו. הוא גדל על ברכי סיפורי המלחמה (בין השאר מאביו, שלחם במלחמה). השואה, כידוע, הטביעה בו חותם עמוק ואת סרטו האלמותי "רשימת שינדלר" הוא יצר לזכר משפחתה של אמו שנרצחה בידי הנאצים. היצירה בת 3 השעות, שהשנה מלאו 30 שנה להפקתה, זכתה בשנת 1993 לשבעה פרסי אוסקר והיתה לסרט קנאוני, שנבחר בין עשרת הסרטים הטובים שנעשו בכל הזמנים.

חדר עריכה בארכיון הסרטים ע"ש שפילברג (צילום: אדם אקרמן)

בתעוזה רבה, תוך סיפור הצלתם של כ-1,200 יהודים על ידי התעשיין הגרמני אוסקר שינדלר, הצליח שפילברג להעביר בצבעי שחור-לבן את סיפור זוועות השואה. הוא עשה זאת לאחר שקיים סקר מקדים בציבור האמריקאי ומצא כי כ-30 אחוז אינם יודעים כמעט דבר על השואה. בעזרת הסרט הוא הצליח להחדיר לתודעת מיליונים בארה"ב וברחבי העולם את זוועות התופת שחוללה מכונת ההשמדה הנאצית. בהפקה צנועה של כ-25 מיליון דולר הצליח שפילברג ליצור דרמה ויזואלית ובלתי נשכחת. הוא עשה זאת תוך שימוש במייצגים קולנועיים מפתיעים – כמו שיתוף ילדה עם מעיל אדום – שעוררה רגשות עזים בדרכה אל מותה. שפילברג תרם בסרטו, להפגת הבורות בקשר לשואה, ולעיצוב הזיכרון הקולקטיבי של השמדת שישה מיליון יהודים. לטענתו – אמריקה, רוסיה ואנגליה – כולם ידעו על השואה בעת התרחשותה – אך לא עשו דבר למניעתה. המעיל האדום של הילדה, המייצג היחיד בסרטו בצבע מסמן, כך הוא הסביר, את כתם הדם הרובץ בשל כך על האנושות.

בסצנה בלתי נשכחת בסיום הסרט, הצליח שפילברג להביא ארצה את כל ניצולי "רשימת שינדלר" מרחבי העולם לביקור בקברו של אוסקר שינדלר, חסיד אומות עולם. בשנת 1994 הגיע שפילברג להצגת הבכורה של סרטו בארץ, בנוכחות נשיא המדינה דאז עזר ויצמן וראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. כל ההכנסות מהערב החגיגי הוקדשו כתרומה לארכיון הסרטים ע"ש שפילברג.

סטיבן שפילברג (צילום: באדיבות מאגר צילומי תצוגה של שחקני קולנוע ובמאים- בסינמה סיטי ירושלים)

הארכיון הוקם לפני 55 שנים, ב-1968, וכ-19 שנה מאוחר יותר (בשנת 1987) הוא נקרא על שמו של שפילברג. הוא ממוקם בבניין הפקולטה ליהדות זמננו בקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים. את הארכיון הקים פרופ' משה דיוויס מהאוניברסיטה העברית, כחלק מהמכון ליהדות זמננו. הוא נקרא תחילה על שמו של התורם אברהם רד ונוהל על ידי הסופר ג'פרי ויגודר, מחבר "האנציקלופדיה של היהדות". בשנת 1973 הכריזה ההסתדרות הציונית על הארכיון כנכס שלה, שבו מופקדים הסרטים ההיסטוריים שבעלותה, ושל שני המוסדות הלאומיים קק"ל וקרן היסוד.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

"כל העיר" ירושלים בפייסבוק

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

בשנת 1987, כאמור, שונה שמו של הארכיון וזאת בלאחר תרומה רצינית שנתן שפילברג. אחותו ננסי, שאף היא עוסקת בתחום יצירת סרטים, מביעה עניין רב בארכיון ומגיעה לביקורים סדירים.

שפילברג השתמש ברווח העצום שגרף הסרט "רשימת שינדלר" (325 מיליון דולר) להקמת קרן לתיעוד החזותי של ניצולי השואה. הקרן הקימה את המכון להנצחה חזותית של השואה באוניברסיטת דרום קליפורניה בארה"ב. בהקמת המכון ראה שפילברג גם מפעל לזכר סבתו וסבו, שהיגרו מאירופה המזרחית עם עוד רבבות פליטים יהודים, ומצאו מקלט באמריקה. בדיעבד, הגירה זו הצילה אותם מהשואה. אוסף הקרן מכיל 52 אלף עדויות וידאו של ניצולי שואה, שנאספו החל משנת 1945 ו-13 אלף מבין עדויות הווידאו, נגישות לצפייה (ניתן לצפות בהן גם באולם הקריאה של ארכיון יד ושם).

כרזת הסרט רשימת שינדלר (צילום: אדם אקרמן)

יצוין כי ארכיון סטיבן שפילברג בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית אינו ארכיון המתעד עדויות מהשואה – לשם כך קיים מוסד יד ושם. הארכיון מיועד לאיסוף כל סרטון שהוסרט בארץ ובתפוצות. מצויים בו סרטונים וסרטים מ-120 השנים האחרונות, שהם בעלי ערך היסטורי ולאומי. הסרטון הראשון צולם ב-1911 עם מראות מהעיר העתיקה בירושלים תחת השלטון העות'מאני. בולטים צילומי הכנרת משנת 1919, ביקור אלברט איינשטיין באוניברסיטה העברית והרצאתו ב-1923. טקס פתיחת האוניברסיטה ב-1925 בירושלים, חלוצים מקימים מקומות ישוב בארץ בשנות 1930, תוך כדי ריקודי הורה. סרטונים רבים מתעדים אירועים ייחודיים כמו טקס הכרזת המדינה, קליטת עלייה ההמונית בפחונים ובמעברות, עליית יהודי רוסיה, מבצעי העלאת יהודי אתיופיה, מבצע אנטבה – וסרטונים רבים ממלחמות ישראל. הארכיון כולל 900 עדויות מדור תש"ח, 300 עדויות של חיילים ממלחמת ששת הימים, וכן ישנו בארכיון אוסף 300 סרטונים מהשואה ועדויות ממנה, שהופקדו במקום על ידי מוזיאון לוחמי הגיטאות. בולט אוסף צילומים מהחיים בקהילות יהודיות בפולין – טרם החרבתן בידי הנאצים.

סטיבן שפילברג (מימין) עם הנשיא עזר וייצמן ז"ל וראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בהקרנת הבכורה של רשימת שינדלר בישראל (צילום: באדיבות ארכיון שפילברג)

הארכיון משמש קהל יעד רחב: במאים, מפיקים, סטודנטים, מרצים ותלמידים – למעשה כל המתעניין בתולדות ישראל ימצא בו חומר ויזואלי מעשיר. עבודות אקדמאיות רבות על קהילות ישראל חוברו במסגרתו, בידי סטודנטים לתואר ראשון ושני. תלמידי אנימציה מבצלאל סורקים את סרטי האנימציה המצויים באוסף הארכיון, ומשווים אותם להתפתחות האנימציה באותה תקופה בעולם. כאשר הוקם ארכיון הסרטים ב-1968 במסגרת המכון ליהדות זמננו מטרותיו היו: "לרכוש, לשמר, לקטלג ולזמן לדורשיו את העולם היהודי שבסרטים".

היתה זו החלטה לא שגרתית, כי ארכיוני סרטים בעלי אופי לאומי אינם מצויים בדרך כלל באוניברסיטאות. כיום, 55 שנה לאחר הקמתו, מכיל ארכיון הסרטים היהודיים את האוסף הגדול בעולם של חומר קולנועי תיעודי, בנושאים יהודים וישראלים. בשנת 1977 רכש הארכיון את כל חומר הסרטים, שיצר ברוך אגדתי – מחשובי יוצרי הסרטים היהודים בארץ ישראל המנדטורית – ונכללים בו גם הסרטים של הצלם יעקב בן דב (שחל עבודתו התיעודית בירושלים בשנת 1917). חומר יקר ערך בארכיון, הם הסרטים האילמים שהופקו בתקופת הסרט האילם. לסכום, ארכיון סטיבן שפילברג, שהוא בעל מעמד של ארכיון ציבורי במסגרת ארכיון המדינה – מצדיק את מעמדו כנכס לאומי.