אחת הדמויות המרתקות ביותר שהגיע לירושלים לביקור בראשית שנת 1883 – היה הגנרל צ'ארלס גורדון, עטור התהילה וגיבור האימפריה הבריטית. הצטיינותו כאסטרטג, גבורתו, אומץ לבו והעזתו יוצאת הדופן, כמו גם התמצאותו הרבה בקרטוגרפיה של כל זירה בה פעל, הביאו לו הוקרה רבה ותהילה בכל מקום שבו הוצב. הגנרל גורדון הפגין כישורים יוצאי דופן וזכה לשלל כינויי מחמיאים כגון "הסיני", "פאשה המצרי" ו"הגיבור מחרטום". הוא השתתף במלחמת קרים, סין, הודו וסודן, ותמיד נודע במוסריותו ובהגינותו – כך למשל הוא נאבק בסחר עבדים, הרבה צדקה וחסד לנזקקים, לחם בשחיתות ופעל לפתרון סכסוכים בדרכי שלום. מות הגיבורים שלו בחרטום בסודן, וסירובו להתפנות לדרישת הממשלה הבריטית, על אף סכנת החיים שנשקפה לו, האדירה את שמו עוד יותר. הוא הפך מושא למחזה, ומאמרים רבים נכתבו סביב דמותו אפופת המסתורין.
צ'ארלס גורדון, שהיה פרוטסטנטי דתי, גילה לכל אורך חייו עניין רב בתנ"ך ובסיפורי הברית החדשה. הוא הושפע מהמחקרים הארכיאולוגים שבערכה הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל החל משנת 1865. נוסף לצד הארכיאולוגי של חקר ירושלים ומיפוי הארץ, גורדון האמין בחזון הפרוטסטנטי, שיש לתמוך בחזרתם של היהודים לארץ לתפקודם בגאולה האנושית, ואז תתרחש שיבתו של ישו. בבואו לירושלים בשנת 1883, הקדיש זמן רב לחקר אתר כנסיית הקבר בלב הרובע הנוצרי בעיר העתיקה – שמסורות מסורתיות רואות בו את האתר של הצליבה, הקבורה והתחייה של ישו. גורדון החליט כי זו לא גבעת "גולגלתא" שמוזכרת בברית החדשה, אלא גבעה אחרת, הנמצאת מצפון לשער שכם – שצורתה מזכירה גולגולת ופני אדם. כיום הגבעה ידועה בשמה כגן הקבר. בהגיעו לירושלים נוצרו בינו לאנשי המושבה האמריקאית, קשרי ידידות הדוקים. הם נהגו לארח אותו בביתם, שהיה בתוך החומות בסמוך לשער שכם. גורדון נהג להשקיף מגגו על הגבעה מחוץ לחומה הצפונית – שהיתה חלק ממצוק הסלע הידוע כמערת ירמיהו – ונראית באופן מפתיע כגולגולת עם ארובות עיניים, מקום האף ופה פעור. הוא החליט שהמערה העתיקה הנמצאת בסמוך למצוק היא מקום קבורתו של ישו. מאותו זמן זכתה הגבעה לכינוי "הקאלווריה של גורדון". האתר נרכש על ידי הפרוטסטנטים ומשמש להם מאז כמקום לעולי רגל מטופח להפליא. אף שהארכיאולוגים מתייחסים בספקנות לקביעה זו, ונוטים לתעד את המערה לימי בית ראשון – מוצג הקבר בפרסומי האתר כשייך לתקופת בית שני.
פסלו של גנרל גורדון בלונדון (צילום: Eluveitie, CC BY-SA 3.0, מתוך ויקימדיה)
הכניסה לבית בעין כרם שבו התגורר גנרל גורדון (צילום: אדם אקרמן)
ברטה ספפורד-וסטר, בתו של מייסד המושבה האמריקאית, ומחברת הספר "ירושלים שלנו", מספרת בזיכרונותיה, תיאור לבבי ביותר של גורדון. וכך היא כותבת: "בהיותי בת חמש הגיע אלינו לראשונה הגנרל גורדון – הגיבור המופלא של סודן – ואני הערצתי אותו מאוד. הוא בא לארץ ישראל למשך כשנה, כדי לעסוק בלימוד המקרא ולימוד עתיקותיה של ירושלים. הוא גר בעין כרם וכל אימת שהגיע אלינו, הצבנו עבורו כיסא על גג ביתנו השטוח, והוא נהג לשבת עליו ולעיין בספר התנ"ך. במקום זה, הבשיל במוחו הרעיון שהגבעה מחוץ לחומה – היא הגולגלתא – מקום הקבורה של ישו הנזכרת בברית החדשה. הייתי נוהגת לעלות בחשאי לגג ולראותו. הוא לא היה גבוה ושערו היה בהיר ומתולתל, ואני זוכרת את עיניו הכחולות ואת חליפת התכלת כפולת המקטורן שלבש".
רוצים להישאר מעודכנים?
ברטה ספפורד מספרת עוד כי "הגנרל גורדון גר בעין כרם, הקרויה בברית החדשה "עיר יהודה", מקום הולדתו המסורתי של יוחנן המטביל. באותם ימים לא היתה עדיין דרך סלולה לעין כרם, למעט שביל צר שהתפתל בין ההרים, והגנרל גורדון הגיע אלינו לעיתים קרובות רכוב על חמור לבן. היה לו משרת בשם יוסוף, ששימש אותו גם כטבח, והוא כינה אותו בחיבה "יוסף מארימתיאה" (על שם יוסף הרמתי, המוזכר בברית החדשה, כבעל חלקת הקבר שבה נקבר ישו לאחר צליבתו).
חצר הבית שבו התגורר הגנרל גורדון (צילום: אדם אקרמן)
תיעוד רב על שהותו בירושלים נמצא במאות המכתבים שכתב לאחותו ויקטוריה – החל מיום הגעתו לעין כרם, ב-17 בינואר 1883. מסתבר כי כל תושבי הכפר, ידעו שבאותו יום יגיע האורח רם המעלה למקום, והם התקבצו לראותו עטור בכל אותות ההצטיינות של אנגליה. בראש מקבליו היה אב כנסיית יוחנן המטביל, ג'ואנס קאלבו הפרנציסקני, ולצידו עמד השייח' של המקום איסמעיל. שניהם הכינו חדרים לכבודו – קאלבו הכשיר חדר במנזר ואילו השייח' שידע על הגעתו של האורח משליח מיוחד של הפחה הירושלמי, נתן לו את כל הקומה של הבית המפואר בו התגורר ליד המעיין. תושבי הכפר ציפו לשיירה של מלווים עם פרשים ודגלים. אך הסתבר שצ'ארלס גורדון שלא אהב גינוני טקסים, הגיע במרכבה פשוטה עם משרתו יוסוף, לבוש במעיל מלחים כחול ופשוט – ללא עיטורים. לאחר שיחה עם שני מקבלי פניו – החליט גורדון להפתעת האב קאלבו, ללון בביתו של השייח' המאושר. היה זה בית מפואר הידוע כיום כמרכז המוסיקה על שם טארג (מרכז עדן-תמיר למוסיקה), בו מתקיימים כיום קונצרטים. גורדון התגורר בחלקו העליון של הבניין, ששימש כחדר האורחים של המשפחה. איסמעיל העניק לו כשי חמור לבן, שישרת אותו בסיוריו. גורדון נהנה מהכפר השלו והידידותי ונשאר להתגורר בו כמעט שנה שלימה, ובעיקר אהב את פריחת השקדיות. שעות ארוכות הוא בילה בכנסיית יוחנן המטביל ואת תשומת לבו, משך ציורו המפורסם של הצייר האיטלקי קרוואג'יו "עריפת ראשו של יוחנן המטביל". גורדון הוקסם מדמותו ואורח חייו הצנוע של יוחנן המטביל, קרוב משפחתו של ישו, שהטביל אותו. מדי בוקר היה מסייר על חמורו בכנסיות ובאתרים סביב ירושלים. עניין אותו במיוחד, לחקור את הגבול הקדום בין שבטי יהודה וישראל. בערבים היה קורא בספריהם של עולי רגל על מסעותיהם בארץ הקודש.
הנוף הנשקף מהבית של הגנרל גורדון בעין כרם (צילום: אדם אקרמן)
בדצמבר 1883 עזב גורדון את עין כרם בשל הפצרת הממשלה הבריטית, על מנת שיפליג לחרטום בסודן, לסייע בדיכוי "המרד הגדול" בראשות צבא המהדי. הוא ניסה לארגן פנוי חיל המצב הבריטי והמצרי וכאשר הורע המצב, וחרטום הושמה במצור כוחות המהדי, סרב לאפשרות להתפנות, ולהציל רק את עצמו. העיר נפלה בידי המורדים. גורדון נלחם בקבוצת מורדים ביריות מאקדחו, ופגע באחדים מהם – אף אילץ אותם לסגת למרות שנפצע. כאשר אזלו הכדורים נלחם בחרבו – עד שנדקר בידי מספר מורדים – שערפו את ראשו ונשאו אותו לאוהלו של המהדי. אירוע טראגי זה, זעזע את כל אנגליה. כך סיים הגנרל את חייו בשנת 1885 בהיותו בן 52 בלבד, בדומה לאופן מותו של יוחנן המטביל. כשהגיע השמועה לעין כרם על מותו, התאספו תושבי הכפר בחצר ביתו של השייח', ליד שתיל של עץ תות, שנטע גורדון בגן הבית.
ספרו של גורדון על ביקורו בארץ בשם "הרהורים מארץ הקודש" – ראה אור כשנה לאחר מותו.
- הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים"ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".
