טליתא קומי - החזית, החלק האחורי והארובה (צילומים: אדם אקרמן)
טליתא קומי - החזית, החלק האחורי והארובה (צילומים: אדם אקרמן)

הפינה ההיסטורית: המונומנט שמהווה תמרור אזהרה מפני הריסת מבנים היסטוריים

לפני כ-44 שנים נהרס אחד המבנים הייחודיים וההיסטוריים בעיר – בית היתומות הגרמני 'טליתא קומי' בצומת הרחובות קינג ג'ורג'-בן יהודה. מאז מבכים רבים את הכישלון של אחד ממאבקי השימור הקשים שידעה ירושלים

פורסם בתאריך: 10.2.24 12:16

ברחבת "הכשרת הישוב", צומת הרחובות המלך ג'ורג'-בן יהודה, ליד בניין המשביר לצרכן הישן ובצמוד למגדל העיר, ניצב לו מעין פסל סביבתי – חזית מבנה עתיק ועליו שעון גדול וכיתוב באנגלית 'TALITHAKUMI'.

הפסל הזו הוא מעין אנדרטת זיכרון לאחד המבנים בעלי הערך הארכיטקטוני וההיסטורי שאינו בנמצא עוד. מבנה שעמד במקום עד שנת 1980 – בית היתומות הגרמני "טליתא קומי".

סיפור המבנה בשטח שעליו הוקמו מבני מסחר ומשרדים, במגדל המתנשא לגובה 21 קומות, כרוכים באחד ממאבקי השימור הקשים שידעה ירושלים. עד היום אדריכלים מבכים את הריסת המבנה הייחודי לפני 44 שנים. הם מציינים בצער את דחיית התוכנית שהוצעה על ידי צוות היחידה לתכנון אורבני בעיריית ירושלים, בראשות האדריכל דוד קרויאנקר, לשיפוץ הבניין והפיכתו למרכז מסחרי הכולל בתי קפה, גלריות ובוטיקים.


בית היתומות הגרמני טליתא קומי (צילום: מתוך ויקיפדיה)

בית היתומות הגרמני טליתא קומי (צילום: מתוך ויקיפדיה)


הריסת המבנה החל כבר בשנת 1959. ימים ספורים לאחר שנדחתה העתירה להצלתו, החל הקבלן המבצע של הפרויקט בהריסת גג הבניין כדי למנוע כל שינוי בהחלטה. החברה להגנת הטבע והמועצה לארץ ישראל יפה, עשו הכל לביטול רוע הגזרה, אך נתקלו בחוסר מודעות לשימור בניינים היסטוריים ששלט בשנות ה-60. מדיניות העירייה דאז צידדה בהריסת הישן ובפיתוח מחדש של אזורים חיוניים, בעיקר במרכז העיר.

וכך, לאחר מיצוי כל המאמצים לשינוי ההחלטות של הוועדות שאישרו את הריסתו, החליט מהנדס העיר, האדריכל אמנון ניב – לתעד את ערכיו הארכיטקטוניים, הטכנולוגים וההיסטוריים של הבניין, בפרסום מיוחד של העירייה. הפרסום נועד לשרת לעתיד את מתכנני העיר ובוניה, וכך נולד גם הרעיון ליצור מבנה פיסולי (תלת-ממדי), בחזית כיכר "הכשרת היישוב", מהמאפיינים של טליתא-קומי – מורכב ממספר אלמנטים שנלקחו מהבניין שפורק.

אתר התיעוד שהוצב מטליתא-קומי כולל את החלק העליון של חזית הכניסה הראשית. מורכבים בתוכו השעון המקורי, השלט עם האותיות הגדולות המוזהבות 'TALITHAKUMI', תבליט יונת השלום (סמל מסדר האחיות הדיאקוניסיות הגרמניות) וחלון גותי (כמוהו היו רבים בבניין). מבנה הארובה הוצב בנפרד, בצד האחורי. זוהי קומפוזיציה חריגה בנוף העיר, כי היכן ישנה בירושלים כיכר עם שעון עתיק – הפועל ומראה את השעה הנכונה? בשעון הורכב מנגנון חדש דו כיווני, כלפי רחוב המלך ג'ורג' וכלפי מבנה המשביר לצרכן. בחלקו האחורי של המייצג המשוקם נקבעו ספסלי אבן למנוחה ונטעו עצי נוי. ישנו גם שלט בשלוש שפות המספר את ההיסטוריה של בית היתומות. עקב ייחודה של הפינה הלא שגרתית שנוצרה, היה האתר למקום מפגש בשנות ה-80, וטרם השימוש בטלפון נייד, וכך רווח המושג "ניפגש בטליתא" בין תושבי העיר.


חזית המונמנט טליתא קומי (צילום: אדם אקרמן)

חזית המונמנט טליתא קומי (צילום: אדם אקרמן)


כך במפתיע ושלא במכוון, נוצרה לטליתא המשכיות ודופק חי. יוזמי אתר השימור, ראו בהקמתו מצבת זיכרון ותמרור אזהרה לדורות הבאים. הם קיוו שזיכרון זה ירתיע בעתיד מלפגוע בבניינים מפוארים, שהיו סמלי ירושלים הטרום-מודרנית.

כך למשל, האדריכל אמנון ניב מספר בחוברת "טליתא קומי סימני דרך – לבניין שאבד ואיננו" על ההתלבטויות הקשות שליוו את הרס המבנה כמו גם על גיבוש רעיון מייצג השחזור. בעצם פרסום מסמך זה ישנה משום הכאה על חטא והכרה בטעות תכנונית, שהובילה להריסתו של אחד המבנים היפים בירושלים.

"נעשה כל מה שנוכל כדי שבעתיד לא נצטרך לחזור ולתעד מקרה דומה", כתב ניב. "יש לבטל באודן באיבן מגמות שמטרתן להרוס – בניינים היסטוריים בעלי ערך ארכיטקטוני, היסטורי ואתנוגרפיה".

 

 

בניין טליתא-קומי הוקם בשנת 1868, לאחר שנתיים של בנייה מאומצת, כבית יתומות לנערות ערביות. המוסד היה פרי יוזמתו של מסדר האחיות הדיאקוניסיות (עוזרות דלים), שכל מעשיהן היה עשיית חסד עם נזקקים, טיפול בחולים וסעד. תחילתו של בית היתומות היה בעיר העתיקה, וטליתא-קומי היה אחד המבנים הראשונים מחוץ לחומות בירושלים. התכנון נעשה בידי האדריכל הגרמני הנודע קונרד שיק, שהתגורר בירושלים. היה זה בניין דו-קומתי עם מגדל פעמונים שעמד במתחם ששטחו היה 26 דונם. הוא הוקף בחומת אבן וכלל חצר ושני אגפים צמודים, בור מים, חדרי שירותים, מסדרונות ארוכים. הבניין בלט במרכיביו הגותיים. בטליתא קומי שולבו גם סגנונות מזרחיים – כמו הגג עם כיפת אבן, תקרות עם קמרונות ותומכות אבן משופעות שחיזקו את פינות הבניין. בחזיתו הייצוגית והסימטרית, נטעו עצים והיו ספסלי מרגוע. באותם ימים הוא בלט בהיותו במקום גבוה יחסית והיה מוקף אדמות טרשים, שדות ובוסתנים. לאחר ביקור הקיסרית אוגוסטה ויקטוריה במקום עם בעלה הקיסר וילהלם השני, נוסף לבניין אגף מזרחי עם "אולם הקיסר", שהגג שלו שימש כתצפית אל עבר העיר העתיקה.


חזית האחורית של טליתא קומי (צילום: אדם אקרמן)

חזית האחורית של טליתא קומי (צילום: אדם אקרמן)


שמו של הבניין נלקח מתוך פסוק בברית החדשה (מרקוס ה :42) ומספר על מעשה נס שעשה ישו, כאשר הצליח להחיות את בתו בת ה-12 של יאיר הגלילי. שתי המילים "טליתא קומי" (שפרושן נערה, קומי), שאמר ישו לילדה שהיתה שרויה בתרדמת מוות, קבעו את ייעוד הבניין: שיקום נערות יתומות.

בין כתליו של הבניין עם חנוכתו היו 89 נערות ערביות, שנקבצו מכל קצות הארץ ואף מעבר הירדן המזרחי וסוריה. נוסף לנערות ערביות היו במוסד גם ילדות קופטיות, ארמניות ויווניות אורתודוקסיות. בית היתומות שפעל 50 שנה קלט למעלה מאלף נערות. הוא העניק להן חינוך ברמה אירופאית והן למדו גם מקצועות כמו בישול, רקמה ותפירה. בסיום 8 שנות לימוד רובן המשיכו להוראה, לחינוך ולסעד – והיו לעזר רב לאוכלוסייה הערבית בירושלים ולמקומות מהן הגיעו. האחיות הדיאקוניסיות לא הטבילו את הנערות לנצרות, כי הבינו שאם תתנצרנה, יקשה עליהן להיקלט בחברה הערבית. בית היתומות נודע גם בשם "מדרשת שרלוטה", על שם האחות שרלוטה פינץ, שהיתה מנהלת שנים רבות ונודעה בחריצותה הקפדתה על משמעת ולימודים איכותיים. בזכותה יצא שם למוסד למרחוק כמקום חינוך מעולה. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, החל בית היתומות לסבול מבעיית תקציב קשה. מעשה אצילי עשו מוסדות יהודים שעזרו כספית למוסד. תושבי רחביה נחלצו לספק אוכל וביגוד לנערות.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הולאם הבניין על ידי הבריטים, ושוכנו בו משרדי מנדט שונים. בעקבות הפיצוץ שהיה ברחוב בן יהודה, ב-22 בפברואר 1948, הועברו לטליתא-קומי, נפגעי עסקים ומשרדים שנפגעו בפיצוץ. עורכי דין פתחו בבניין משרדים, נפתחו בו עסקים וכן השתכנו בו אמנים כמו מוטקה בלום ולודוויג בלום. במסגרת הסדר השילומים בין ממשלת ישראל עם גרמניה, עבר הבניין לידי רשות מקרקעי ישראל. הרשות השכירה בו חדרים למשרדים ולמגורים. בין שוכניו המפורסמים היו גם יורם קניוק, דן בן אמוץ, פנחס שדה ונתן זך.


השלט שהתנוסס במבנה בית היתומות הגרמני טליתא קומי (צילום: אדם אקרמן)

השלט שהתנוסס במבנה בית היתומות הגרמני טליתא קומי (צילום: אדם אקרמן)


מאז הריסתו של טליתא קומי, קיימת מודעות רבה לשימור וגברה מאוד הרגישות למניעת פגיעה במבנים בעלי ערך היסטורי. בזמן הדיונים במועצת העירייה על עתידו של מבנה טליתא-קומי – היו בין חברי המועצה שטענו שאין סיבה למאמץ לשומרו, כי הוא נבנה על ידי גרמנים ולכבוד אחד הניסים של ישו. האדריכל קרויאנקר, שפעל כה רבות להצלת טליתא קומי, התריע כי שיקולים דתיים-לאומים, לא צריכים להיות בעלי השפעה על מקבלי ההחלטות לשימור.

נציין כי מאז 1980 עדים לכך, שהחלטות שנידונו בוועדות עירוניות לשימור מבנים כמו בית החולים למצורעים בטלביה, מנזר סן ונסן פול בפרויקט ממילא או מבני מתחם שנלר – התקבלו ללא עוררין. המיתוג של ירושלים כעיר שלושת הדתות, מקנה לה אופי בינלאומי, ומחייב שמבנים בעלי ערך, שנבנו במרוצת הדורות – חייבים להישמר, כי הם תורמים לעושר האורבני והתרבותי של העיר.

  • הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".

 

תגובות

2 תגובות
2 תגובות
  1. אצילי

    אהבתי את המעשה האצילי של תושבי רחביה במלחמת העולם הראשונה כשספקו אוכל ליתומות הערביות . זאת בעוד בנו של הרב אריה לוין מת ברעב באותה המלחמה

  2. יגאל ירושלים

    ככה זה שהתאווה הנדלני"ת שולטת בכל כמה חבל היה להרוס מבנה יפהפה, אני גרתי בילדותי ברחוב מסילת ישרים מרחק 100 מטרים מהבנה, לקוח פנינה והרסו אותה, בנו גוש מכוער של בניינים,כמה עצוב.

תגיות:

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר