בית הכרם (צילומים: אדם אקרמן)
בית הכרם (צילומים: אדם אקרמן)

הפינה ההיסטורית: בית הכרם – פנינת השכונות העבריות שהוקמו בתקופת המנדט

שכונת בית הכרם היא עוד אחת מאותן שכונות שתכנן האדריכל ריכרד קאופמן כ'שכונת גנים', אך בניגוד למרבית האחרות ועל אף ההתפתחות האורבנית של ירושלים – היא נותרה שכונה ירוקה. כעת, כמו על כל העיר, גם על האופי של בית הכרם מאיימים מגדלי ההתחדשות העירונית

פורסם בתאריך: 23.3.24 11:33

שכונת בית הכרם, שנוסדה כ"שכונת גנים" לפי תוכניתו של האדריכל ריכרד קאופמן, הגשימה את חזון מקימיה. על אף ההתפתחות האורבנית של ירושלים ומיקומה המרכזי – היא נותרה שכונה ירוקה, שקטה ומרבית בנייניה הם עדיין נמוכים.

כיום, בעשור השלישי של המילניום, היא מהמבוקשות והיקרות בשכונות ירושלים, עם מערכת חינוך איכותית ומתנ"ס פעיל בתחומי חברה, תרבות, ספורט ודאגה לוותיקים. השכונה נוחה למגורים וקרובה יחסית למרכז לעיר, מה גם שהיא נמצאת על תוואי הקו האדום של הרכבת הקלה.

בבית הכרם מתגוררים כיום כ-15 אלף תושבים ועם שכונת הלווין שקמה לידה – רמת בית הכרם – היא מונה למעלה מ-20 אלף נפש. בחלקה הוותיק נשמר אופייה הפסטורלי, מבנים גבוהים נבנו במעגל האורבני הסובב אותה – כמו "יד שרה" או "אחוזת רובינשטיין" או הסופרמרקט בכיכר דניה עם קומת מסחר מעליו. ברם, גרעין הבתים שנבנו על ידי המייסדים – שומר על צביון השכונה. לב בית הכרם טבול כולו בירק, שבמרכזו "גן העשרים", לזכר 20 חללי השכונה במלחמת העצמאות. זוהי חוויה נוסטלגית לטייל בסמטאות הצרות – "מעלה הברושים" "מעלות קבק" ו"מעלות סילמן". מעשיר מאד לראות בתים עם שמות מקימיהם ודייריהם המפורסמים בעבר, בעיקר לאורך רחוב החלוץ וברחובות סמוכים. השלטים הרבים שהציבה המועצה לשימור אתרים, ברחובות אלו ליד בתי הראשונים, ומוסדות כמו בניין ויצ"ו ובית הוועד הישן – מעשירים מאד את המטייל העצמאי. מרתק לראות גם את השילוט המפורט בכיכר דניה המחודשת, המנציח את הצלתם של יהודי דנמרק בזמן מלחמת העולם השנייה.


בית הועד הישן ברחוב החלוץ (צילום: אדם אקרמן)

בית הועד הישן ברחוב החלוץ (צילום: אדם אקרמן)


בת כמה השכונה במדויק? התאריכים נעים בין יסוד אגודת "בוני בית" בשנת 1920, כשהאגודה בת 148 החברים גיבשה את רעיון הקמתה ורכישת הקרקע, לבין תחילת הבנייה ב-1923. קביעת השם לשכונה "בית הכרם" היה בינואר 1923. אולם ישנם המתארכים את תחילת השכונה, ברישומה ב-1924 בתקנות "בית הכרם – האגודה ההדדית" – על ידי ממשלת המנדט.

לאחר שאגודת "בוני בית" הפסיקה להתקיים, כל רכושה ופועלה עברו לאגודת בית הכרם. מעמסת הדאגה לצורכי התושבים והמשך פיתוחה הוטלה על ועד השכונה. לאור אי הבהירות באשר לקביעת המועד המדויק, ממנו יש לציין את מועד ההקמה, נמשכים האירועים התרבותיים המגוונים בשכונה, כבר ארבע שנים. הם נערכים תחת ההכרזה "חגיגות ה-100 לבית הכרם". כך למשל הגיליון החגיגי של בטאון השכונה ("עת הכרם") יופיע רק השנה ויהיה מוקדש לציון שנת ה-100 לייסודה.


הגן על שם חיים נחמן ביאליק (צילום: אדם אקרמן)

הגן על שם חיים נחמן ביאליק (צילום: אדם אקרמן)


שם השכונה "בית הכרם", נקבע בישיבה מיוחדת של אגודת "בוני בית הכרם" בינואר 1923. זאת לפי הצעתו של אחד ממייסדיה, המורה והסופר קדיש סילמן, שהיה ליו"ר ועדת השכונה עד לפטירתו ב-1937. השם נלקח מספר ירמיהו (ו: א) – המתחיל במילים "ועל בית הכרם שאו משאת". סמל השכונה – איור הלוגו שהופיע על כל פרסומיה הרשמיים, בו רואים שדה טרשים וחלוצים הגורסים את הסלעים – וברקע נבנית השכונה. מתחת לאיור מופיע צמד המילים "נקום ובנינו" (נחמיה ב: יב). האיור עוצב על ידי אחד ממייסדי אגודת "בוני בית", האמן ואיש בצלאל זאב רבן.

ערב פסח תרפ"ג (1923), נכנסה משפחת שמואל שלאין לבית הראשון שהושלם. שלאין שהיה חבר בוועד ליהודי ירושלים, עסק רבות בפעילות ציבורית והיה ממקימי "בוני בית". הוא זכה שבית זה חיים צאצאיו עד היום. נכדו אפרים שלאין, נחשב לבר סמכא הבולט לשכונה – מדריך בה סיורים ולקראת שנת ה-100, חיבר את הספר המקיף ביותר שנכתב עד כה על תולדותיה. ילדיו הם דור המשך רביעי במקום.


הזמנה לסדרת הרצאות לציון 100 שנה לבית הכרם (צילום: אדם אקרמן)

הזמנה לסדרת הרצאות לציון 100 שנה לבית הכרם (צילום: אדם אקרמן)


הכינוי שדבק בשכונה, עוד טרם שנקבע שמה, היה שכונת המופס"ים – מורים, פקידים וסופרים. מרבית מייסדיה הצדיקו כנוי זה. הם היו אנשי העלייה השנייה, שעלו ממזרח אירופה. המורים שביניהם לימדו בגימנסיה העברית; הפקידים היו צירי אסיפת הנבחרים מטעם מפלגות שונות; והסופרים היו אנשי עט והגות בולטים.

 

 

המייסדים לא היו אנשי עבודת כפיים, אך דרשו שבניית בתיהם והכשרת הקרקע תיעשה בעבודה עברית – ושחומרי הבנייה יהיו תוצרת הארץ. אנשי גדוד העבודה היו בוני השכונה וחברת "סולל בונה" התנסתה לראשונה במפעל בקנה מידה גדול. המייסדים שאפו ש"בית הכרם" תהייה שכונת גנים ירוקה, ואכן בשנת 1935, בעשור להיווסדה, כבר טבלה בינות ל-15,000 עצים. יוסף ויץ, ממייסדי השכונה ומראשי הקק"ל, השקיע מאמץ רב בנטיעת עצים בשכונה ובהכשרת השטח סביב ביתו. המקום היה זרוע סלעים, ו-ויץ הצליח להפוך אותו לגינה מלבלבת עם עצי נוי ופרחים. הוא היה האחראי לכך שברחוב החלוץ, שהיה הראשון שנסלל בשכונה, ניטעו שדירת עצי קזוארינה בצידו המזרחי – ובחלקו המערבי נבנתה גדר אבן – שלאורכה שורת עצי ברושים. שדרה מוצלת זו תרמה רבות לכך שבבית הכרם, בנוסף לאוויר הצלול, הוקמו בה בתי מרגוע רבים. בית הכרם זכתה לפרסום כמקום מרגוע וקייט, ודיירים רבים גם השכירו חדרים בבתיהם לנופשים. ליוקרתה של השכונה תרמה בנייתו של בית המדרש העברי למורים, הידוע כיום כמכללה למורים ע"ש דוד ילין (שנת 1928) על הגבעה הגבוהה ביותר בשכונה. בשנת 1935 הוקם בסמוך למכללה 'תיכון בית הכרם' היוקרתי (ששמו הוסב לתיכון ליד"ה) ועבר בשלהי שנות ה-60 למשכנו המפואר ליד האוניברסיטה בגבעת רם (ומכאן שמו החדש – ליד"ה).


אנדרטת העשרים לזכר נופלי השכונה (צילום: אדם אקרמן)

אנדרטת העשרים לזכר נופלי השכונה (צילום: אדם אקרמן)


על אבן מסוגננת בכניסה הצפונית של השכונה, מונצח שמו של יעקב הכט, ממייסדי בית הכרם והיו"ר הראשון של ועד השכונה. הרב נתן מילקובסקי (הסבא של יוני ובנימין נתניהו), שהתגורר בשכונה, מונצח בכיכר על שמו. ההיסטוריון והמורה משה דוד גאון (אביו של יהורם גאון), חי ברחוב החלוץ 43. אהרון מיכל ברכיהו, ציר בקונגרס הציוני ומורה בגימנסיה רחביה, נהג לארח בביתו ברחוב ביאליק 15, את האורח הכי נכבד שהגיע לפוש בשכונה בימי הקיץ – חיים נחמן ביאליק. המשורר הלאומי אף רכש ב-1925, מגרש הסמוך לבית ברכיהו. עם מותו הלא צפוי של ביאליק ב-1934, קנה ועד השכונה את המגרש, שהפך לגן ציבורי, עם עצי האורן שנטע המשורר. דמות ידועה בשכונה היה גם הסופר, העיתונאי ואיש ציבור ר' בנימין, זהו שמו הספרותי של יהושע רדלר-פלדמן. בחזית הבניין בו התגורר (רח' בנימין 6), יצוקות אמרותיו בקרמיקה. הסופר אהרון קבק (נפטר ב-1941), מחבר הספר הידוע "במשעול הצר" – שמו מונצח בגרם המדרגות הנקרא "מעלות קבק" (מול רחוב בית הכרם 16) – ושלט המספר עליו מוצב בסמטה מול ביתו. אלו רק בודדים מבין הסופרים והמשוררים ששמם נקשר עם השכונה.

שני אורחים נכבדים שבביקרו בבית הכרם בראשית ימיה הם המדענים אלברט איינשטיין וחיים ויצמן. איינשטיין, בביקורו היחיד בארץ ב-1923 ולאחר הרצאתו באוניברסיטה העברית, נפגש עם אנשי גדוד העבודה שהיו בזמן סלילת רחוב החלוץ. התרשמותו מיהודים עובדי כפים היתה רבה והוא התפעל מהרוח החלוצית המפעמת בהם. בשנת 1925 ביקר בבית הכרם חיים וייצמן, שיצא מעודד מהמפגש עם המייסדים וממראה כ-60 הבתים הראשונים.


המכללה על שם דוד ילין (צילום: אדם אקרמן)

המכללה על שם דוד ילין (צילום: אדם אקרמן)


דרומית-מזרחית לבית הכרם, נבנתה ב-1929 "שכונת הפועלים". השכונה נבלעה כיום בבית הכרם, אך היא הייתה ייחודית בכך שנועדה לפתור את בעיית הדיור של יוצאי גדוד העבודה. הם בנו את בתיהם במו ידיהם. רובם היו בנאים, חוצבים וסתתים – והרחובות נושאים את שמות מקצועותיהם: הסוללים, הבנאי, הסתת והחוצב. חייהם היו קשים באזור זה, למרות הקרבה לבית הכרם. הם חיו ללא מים זורמים בתיהם, בלי חשמל ומנותקים מתחבורה סדירה, כי לא היו ברשותם כלי רכב. המים נקנו מבאר מים בבית הכרם והובלו בפחים לבתים. לחיבור לחשמל זכו התושבים רק ב-1936.

הדייר המפורסם ביותר וממייסדי השכונה, היה מרדכי איש שלום – לימים ראש עיריית ירושלים בין השנים 1964-1959. במו ידיו הוא בנה את ביתו ברחוב הסתת 5, בו התגורר 60 שנה עד מותו בגיל 90, בשנת 1991. לספרו האוטוביוגרפי הוא קרא "בסוד חוצבים ובונים". מרדכי איש שלום ויתר על דירות שרד שהוצעו לו, ואירח ראשי מדינות ונכבדים בביתו ובגינה הנאה שטיפח.

  • הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".

 

תגיות:

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר