ב-9 בדצמבר 1924, בטקס רב רושם, נחנך בלב ירושלים רחוב המלך ג'ורג' החמישי. בחניכת הרחוב, שצפוי היה להפוך לרחוב מרכזי בירושלים, בנוסף לרחוב יפו, השתתפו הנציב הבריטי העליון בארץ ישראל הרברט סמואל, מושל ירושלים באותם ימים רונלד סטורס וראש העיר ראג'וב נשאשיבי.
האזור כולו היה שומם. הרחוב נסלל על גבעות טרשים, דרך עפר כתושה ושדות חיטים. שני מבנים בלבד היו באותם ימים לאורכו של הרחוב – בית היתומות 'טליתא קומי' ומנזר 'רטיסבון', כשבנוסף החלו עבודות להקמת בניין 'טרה סנטה'.
בין הנואמים בטקס רב הרושם, שלכבודו הוקם שער מקושט בדגלי בריטניה בצומת הרחובות יפו-המלך ג'ורג' (לימים, צומת האיקסים המיתולוגי), היה ראש העיר נשאשיבי, שצפה אז: "אני בטוח שלא יעבור זמן רב ומשני צידי הדרך יתנוססו לתפארה בתים ובניינים נהדרים וגנים מרהיבי עין".
בתום דבריו, הוא כיבד את הנציב העליון בהסרת הלוט מעל שלט הנצחה שנקבע בסמוך לשדה החיטה, מאחורי גדר אבנים. השלט הכתוב באנגלית, עברית וערבית – עם שמות שלושת האורחים הנכבדים – קבוע היום על בית מספר 2 ברחוב.
עם כל הכבוד לנשאשיבי, האחראי המרכזי לסלילת הרחוב היה מושל ירושלים הראשון מטעם המנדט הבריטי רונלד סטורס, שאפשר לכנות אותו היזם. סטורס, שמשל בירושלים משנת 1917 ועד 1926, הבין שיש צורך ברחוב מרכזי חדש בעיר – בנוסף לזה של רחוב יפו. הוא גם היה זה שנתן לרחוב את השם רב המשמעות המלך ג'ורג' החמישי, שתקופת מלכותו היתה בין 1910 ל-1936.
השער שהוצב בטקס חנוכת רחוב המלך ג'ורג' (צילום: באדיבות המושבה האמריקאית)
הכיבוש הבריטי היה בשורה גדולה לירושלים שבאותן שנים היתה עיר עלובה, מוזנחת ומוכת רעב ומחלות. היא מנתה רק 54 אלף תושבים (כ-20 אלף מתו משך שנות המלחמה). השלטון העות'מאני הכושל – הוחלף בממשל בריטי בעל מסורת מנהל מודרנית, ומסירות לשיפור תנאי החיים של התושבים.
דאגתו המיידית של המושל סטורס היתה אספקת מזון, תיקון מערכת המים ושיפורה, ניקיון העיר מזוהמה והעלאת הרמה של בתי החולים. תחילה עשה זאת כמושל צבאי, ולאחר מכן כמושל אזרחי. הבריטים לא יכלו למצוא אדם מתאים יותר, שדבק בכל מאודו לפתח את ירושלים כעיר מודרנית, ולהחזירה להיות למרכז שלטוני ובירת הארץ.
סטורס פעל לתיקון דרכי האספקה לעיר, ובעיקר את הכביש המוביל לשפלה. הוא השגיח על חלוקת המזון, מנע הפקעת מחירי מצרכים בסיסיים, ארגן עבודות ניקיון וסניטציה ודאג לחיסון התושבים נגד אבעבועות. כמו כן, הוא אסר על העלאת דמי שכירות על ידי בעלי הבתים.
הרברט סמואל חונך את הרחוב בגזירת הסרט (צילום: באדיבות המושבה האמריקאית)
לאחר הבטחת הצרכים הבסיסיים של התושבים ושיקום פגעי המלחמה, התפנה סטורס להטבעת מטבעות, להחזרת שרותי הדואר, לניקוי ומודרניזציה של השווקים (כמו שוק הכותנה) ועוד. בהדרגה התפנה לשינוי חזות העיר ושימור הבניינים בעלי חשיבות היסטורית – בראשם מגדל דוד. שלוש התקנות הידועות ביותר שהסדיר היו: האיסור להרוס מבנה בעיר העתיקה ללא אישור, איסור בניית מבנה בטווח קרוב לשערי העיר העתיקה ואיסור הבנייה בפח ובטיח. תקנה אחרונה זו, הבטיחה את חיפוי הבתים באבן ירושלמית. על מנת לשמר את אופיה התנ"כי של העיר העתיקה וחומותיה, פעל סטורס להריסת חנויות ודוכנים הצמודים לחומות. הוא ציווה להרוס את המגדל עם השעון שהתקינו הטורקים בשנת 1907 מעל לשער יפו, שנראה לו מצועצע וצורם.
על מנת לקדם את חיי התרבות בעיר, לתכנן את מתאר העיר העתידי ולגבש את דמותה של ירושלים החדשה, תוך שימור ייחודה, יזם סטורס את הקמת "האגודה למען ירושלים". היתה זו מועצה שכללה את נציגי כל העדות בעיר – נכבדי הציבור היהודי, הנוצרי והמוסלמי. האגודה התקיימה בין השנים 1918 – 1922 ופעולותיה היו במכלול תחומי התכנון והיצירה בירושלים. סטורס אף ערך מסעות התרמה בארץ ומחוצה לה, כדי לממן את פעילותה. סמל האגודה ששולבו בו מגן דוד, הצלב וחצי הסהר, נתן ביטוי להסכמתן של כל העדות ליצור מציאות ירושלמית חדשה ולהוביל את ירושלים לעידן המודרני. סטורס שהיה אדם תרבותי ואוהב אמנות, בוגר קיימברידג' בלימודים קלאסיים, יזם הקמתה של ספריה עירונית, קידם קונצרטים, הצגות תיאטרון, תחרויות שחמט, ואף הקים בית ספר למוזיקה.
שלט חנוכת רחוב המלך ג'ורג (צילום: אדם אקרמן)
רוצים להישאר מעודכנים?
הוא היה מעורב אישית בכל הפעילויות בעיר. על מנת לשפר את מצב התעסוקה, האגודה השקיעה עמל רב בשיקום המלאכות המסורתיות כמו: נפחות, ניפוח זכוכית, טווית כותנה, מסגרות, סתתות אבן וקרמיקה. סטורס הביא לירושלים את אומני הקרמיקה הארמנית ובראשם דוד אהנסיאן. האגודה סייעה לווקף המוסלמי בשיקום מבנה כיפת הסלע. סטורס יזם יצירת שלטי קרמיקה צבעוניים על יד אהנסיאן – לשמות הרחובות בעיר העתיקה, וברחובות העיר החדשה על ידי אומני בצלאל. כמו כן הוכנו שלטי מספרים לבתים בשכונות הוותיקות. שלטי הרחובות היו בגוון כחול או ירוק ושלטי מספרי הבתים נקבעו על לוח אמייל לבן, עם מסגרת ירוקה – והמספר צוין בירוק. הקשר הרומנטי-היסטורי של סטורס לירושלים, בא לידי ביטוי גם בבחירת השמות לרחובות כמו: צאלח א-דין, גוטפריד מבויון, סן-פאול, מליסנדה המלכה, נחמיה – ולרחוב בו התגורר קרא "הנביאים".
רונלד סטורס ברכב השרד שלו (צילום: באדיבות ארכיון עיריית ירושלים)
רונלד סטורס יכול היה להיכנס להיסטוריה של ירושלים, כאדם שהציל אותה מאחת מתקופות השפל הקשות שלה. הוא הצעיד אותה להיות לעיר מתקדמת וחולל בה מהפכה – כדוגמת הורדוס בעבר הרחוק וטדי קולק בימינו. סטורס היה מושל משך תשע שנים ותרם יותר מכל איש אחר בממשל הבריטי ליופייה ולשימורה כעיר קדושה לשלושת הדתות המונותאיסטיות. ברם, הוא נכשל בעיני היהודים בשמירה על ביטחונם, והואשם שלא פעל בתקיפות למניעת ההתפרעות האלימה של חוגגי "נבי מוסא", שהפכו לפרעות תר"פ ותרפ"א (1921-1920). היהודים ראו בו גם את האחראי למעצרם של אנשי ההגנה (ביניהם זאב ז'בוטינסקי), שניסו להגן עליהם.
"ועד הצירים" שחקר את המהומות קבע שסטורס נתן את האשליה לערבים כי הוא ידידם, וכי ליבה את המתיחות בשיטת "הפרד ומשול". ועדת חקירה בריטית קבעה שהוא נכשל בביטחון יתר, בהאמינו כי די בכוח המשטרה לשמור על חגיגות "נבי מוסא", מבלי להזעיק את הצבא. החל מאירועים אלו הוא הצטייר בעיני היישוב כאנטי ציוני, כמתעלם מהצהרת בלפור. היתה זו הגזמה, כי החיצים היו צריכים להיות מופנים למעשה כלפי הרברט סמואל, אך כיהודי הוא נחשב ל"אדם הטוב", ואילו סטורס נחשב ל"אדם הרע". נטען נגדו גם שהוא מרוכז רק בתרבות ובמראה ירושלים, שהוא נוהג ביהירות ובהתנשאות, ובחנופה כלפי הערבים. לדימוי זה סייעו קשריו ההדוקים עם לורנס איש ערב הפרו ערבי.
רונלד סטורס והרברט סמואל במסיבת תה (צילום: באדיבות המושבה האמריקאית)
איש לא הצטער כאשר הועבר על ידי משרד המושבות להיות מושל בקפריסין. בירושלים היה רחוב אחד על שמו, אך הוא שונה עם קום המדינה לרחוב כורש. בספר זיכרונותיו, שתורגם לעברית, כתב סטורס שהוא לא היה אנטי ציוני או פרו ערבי – וכי לא נהג במשוא פנים כלפי שום צד. אולם מתיאור פגישותיו עם אישים בולטים, נראה שלא ראה בעין יפה הקמתה של מדינה יהודית. הוא גם תמך בהגבלת מכסת היהודים שיורשו לעלות לארץ (הספר הלבן). יום לאחר הקמת מדינת ישראל, ביטא את יחסו כלפי הציונות במילים "חלום שהיה לסיוט".
הזמנה לתערוכה 'המושל הראשון' במוזיאון ארץ ישראל (צילום: יח"צ)
ההתעניינות בדמותו רבת הסתירות כלפי התנועה הציונית, לצד אהבתו הכבירה לירושלים, גברו בעקבות תערוכה מקפת שהוצגה על מסכת חייו (בשנת 2010) במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. בעוזבו את הארץ בשנת 1926 לקפריסין סטורס אמר: "בעיני עמדה ירושלים ועודנה עומדת, יחידה ומיוחדת בכל ערי תבל. ישנן משרות רבות, גם בקיסרות הבריטית ומחצה לה, המקנות לבעליהן יתר שררה ופרסום – אך אין העלאה במשרה לאחר ירושלים".
- הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".
