בשבוע שעבר נערכו ביד בן צבי ימי עיון לציון 300 שנים להולדתו של רבי חיד"א (חיים יוסף דוד אזולאי) – עילוי ודמות מופת, שהטביע חותמו על אוצרות הרוח עם העם לדורות.
חיים יוסף דוד אזולאי נולד בירושלים ב-1724, הוא גדל בחברון ונפטר ב-1806 בליבורנו שבאיטליה. הוא כתב למעלה ממאה ספרים בתחומים מגוונים כמו הלכה, קבלה, פרשנות המקרא ודרש, מוסר, תפילה, וכן גם ביבליוגרפיה של כל הספרים היהודים עד זמנו. ספריו נפוצו בכל קהילות ישראל, ואחדים מהם תורגמו ללאדינו, יידיש ולערבית.
לציבור החילוני היה ידוע כשד"ר (שליח דרבנן) – שליח הישוב היהודי בחברון לקהילות בגולה. רבי חיד"א סייר רבות בקהילות באירופה וצפון אפריקה, העשיר אותן בידע העצום שלו וכתב ספר מסעות ייחודי "מעגל טוב", המשמש עד היום כחומר חשוב בידי ההיסטוריונים לחקר תקופתו. להילה שהצטברה סביבו, תרמו גם אישיותו האצילית, תואר פניו, חיצוניותו מעוררת הכבוד, הליכותיו הנאות וצניעותו.
החיד"א הקסים את שומעיו ורואיו, והדהים אותם בלמדנותו. הוא הצטיין בכל תפקיד ציבורי שמילא – כדיין, כאב בית דין, כראש ישיבה וכבורר בין קהילות מסוכסכות.
קבר החידא בסמוך לקברו של הרב אליהו (צילום: באדיבות יד בן צבי)
ספריו בתחום ההלכה, בהם "ברכי יוסף" (פרוש לשולחן ערוך), "מחזיק ברכה" וחיבורי תשובותיו "יוסף אומץ", "טוב עין", "חיים שאל" כמו גם חיבורו "שם הגדולים", שזכו למהדורות רבות, הפכו אותו לבר-סמכא בהתקנת תקנות. בכל מקום שהופיע, השפיע בכוח אישיותו ומתוקף סמכות בואו לארץ ישראל. קהילות ממזרח וממערב, ספרדים ואשכנזים, אחמצו את תקנותיו בתחום התפילה. סדרי התפילות שהנהיג, היו לנכס שהתקבל באהדה ואהבה לתוך הליטורגיה היהודית. ספר תיאור מסעותיו הקרוי "מעגל טוב", היה אהוב ביותר מבין הספרים שהודפסו בחייו.
כיצד איש אחד, הספיק ב-82 שנותיו לפרסם יותר ממאה חיבורים, ש-50 מהם הודפסו עוד בחייו, והקנו לו שם בר-סמכא בעולם היהודי כבר בדורו ובדורות שלאחריו? התשובה פשוטה – בחריצותו ובשקדנותו שהביאו אותו לכתיבה באוניות, בכרכרות ובפונדקים , אך גם למיטב הספריות בערי אירופה, שבהן חשף החיד"א תעודות וכתבי יד ממקורות שלא עמדו לרשות חכמי ארץ ישראל. הוא ביקר גם במוזיאונים, בארמונות, חזה בהכתרת הסולטן בקושטא ונפגש באקראי בארמון ורסאי עם המלך לואי ה-16, שחשב אותו בשל הטורבן שחבש לראשו והופעתו המוקפדת לשגריר מדינה מזרחית.
הכנס לכבוד החיד"א ביד בן צבי (צילום: אדם אקרמן)
מגיל נעורים הצטיין ר' חיד"א בבקיאות מרובה, בחוש ביקורת מפותח ובכישרון יצירה רוחנית. חיבורו "שם הגדולים", שהיה לספר יסוד בחקירת תולדות הספרות העברית, הוכן לדפוס משך שישה שבועות, כשישב במלון הסגר בנמל ליבורנו. במסעותיו לאיסוף כספים בקרב הקהילות סבל מפגעי טבע, התנכלויות של רבי חובלים והתנפלויות של שודדי דרכים, אך ראה תמיד בשליחות ארץ-ישראל ככהונת כבוד.
החיד"א רשם ביסודיות ובדייקנות כל תרומה שגייס. שני מסעות גדולים קיים – האחד בשנת 1753, בהיותו בן 29, שארך כחמש שנים, ובו עבר במצרים ובאיטליה בה שהה כשנה, וממנה יצא לקהילות יהודיות בגרמניה, הולנד, אנגליה, וצרפת, וחזר דרך טורקיה לארץ. במסעו השני בשנת 1772, שנמשך שש שנים, גם בשל תקלה באוניה לטוניס בה נשאר למעלה מחצי שנה, הוא היה אורח נכבד של הקהילה היהודית. ושם שמע על מות אשתו והתאבל עליה קשות. ממסע זה לא חזר לארץ ונשאר להתגורר באיטליה, בבית מיטיבו הרופא והגביר מיכאל פירירא-די-ליאון, שהיה מראשי הקהילה.
די-ליאון מימן את הדפסת ספריו הראשונים, והחיד"א הקדיש ספרים אחדים לכבודו ושימש כמחנך לילדיו. חיד"א התחתן בשנית עם יהודייה מקומית. הוא לא כיהן רשמית כראש ישיבה או כרב, אך הודות לפרסומו משך אליו חכמים רבים, והביא כבוד ויוקרה לקהילה. היותה של ליבורנו מרכז ספר ודפוס השפיע בוודאי על הישארותו במקום עד סוף ימיו ובמותו הוא נקבר בבית הקברות המקומי.
בשנת 1956 יזם הרב הספרדי הראשי יצחק נסים, במלאות 150 שנה לפטירתו של החיד"א את העלאת עצמותיו לקבר בירושלים. הוא החליט שאם יוזמתו תצלח, מקום קבורתו יהיה בהר המנוחות ליד קבר החיד"א (נזכיר כי הר הזיתים היה אז בשטח הירדני). לרב ניסם היה קשר נפשי עמוק עם החיד"א ויצירתו הרוחנית. הוא פנה לרב הראשי של איטליה בבקשה לשתף פעולה בביצוע הפרויקט. לאחר שנענה בחיוב וקיבל הבטחה מחברה קדישא הירושלמית למקום מרכזי ובולט – הוא פנה לנשיא יצחק בן צבי, לסייע בהגשמת המשימה. לשמחתו הוא מצא בנשיא תומך נלהב ליוזמתו. יצחק בן צבי שהיה בקי במקורות וחקר קהילות ישראל במזרח העריך את גדולתו של החיד"א, והעניק לפרויקט גושפנקא ממלכתית. הוקמה אגודת נאמני "יד לחיד"א", והנשיא החל בגיוס כספים למבצע. יצחק בן צבי פנה ליו"ר הסוכנות, זלמן שזר, בבקשה להקציב מענק ממשלתי לכך, וכן שיתף בפרויקט את יו"ר הכנסת קדיש לוז, על מנת להפוך את האירוע לממלכתי. בישיבה של נאמני "יד לחיד"א" בצריף הנשיא, הוחלט לקיים מסע הסברה על חיד"א בבתי ספר וביום הגעת הארון לקבורה, הוחלט שקדיש לוז ינאם במליאת הכנסת על קווים לדמותו של החכם הדגול.
רוצים להישאר מעודכנים?
ארונו של החיד"א הגיע לארץ ב-17 במאי 1960. בבית הקברות בליבורנו אמר הרב הראשי של הקהילה: "אנו נפרדים ממופת הדור ומחזירים אותו למולדתו. הוא היה פקדון בידנו". לקבלת הארון בארץ ולכל סידורי הטמנתו, פעל תלמידו של יצחק ניסים, הרב מרדכי אליהו, שאף הוא העריץ את חיד"א. הארון הובא לבית הכנסת ישורון, ושם נאם יצחק בן צבי נאום מרגש, בו השווה בין הבאת עצמותיו של יוסף ממצרים לארץ, לבין החזרת עצמות ה"שגריר" בגולה – חיים יוסף דוד אזולאי. קדיש לוז נאם בכנסת על משנתו ופועלו של החיד"א, וכל חברי הכנסת קמו לכבד את זכרו. לדרישת הציבור החרדי הובא הארון ברכב לישיבת 'עץ חיים' (בסמוך לשוק מחנה יהודה), ומשם הוא נישא בידיים עד חלקת הקבר בהר המנוחות. סביב הקבר נבנה לפי הצעתו של יצחק בן צבי "אוהל זיכרון", הדומה לקבר רחל אמנו, שלגביו ישנה הסכמה לאומית באשר לקדושתו, כך שהמוני ישראל יוכלו לפקוד את המקום בכל עת.
תערוכת ספרי החידא המקוריים צילום אדם אקרמן
הנשיא בן צבי נפטר באפריל 1963 ונקבר באחוזת קבר, במרחק לא גדול ממבנה "האוהל" של קבר החיד"א. בשנת 1981 נפטר הרב יצחק נסים, אך במקום להיקבר באחוזה שהוכנה לו ולאשתו, מאחורי קברו של החיד"א – הוא החליט להיקבר באחוזת משפחתו בהר הזיתים (שבינתיים חזרה לאחר 1967, לשמש לקבורה). הרב מרדכי אליהו, שנבחר לרב הספרדי במקומו, החליט שאחוזת הקבר שהתפנתה תשמש אותו בבוא יומו. ביוני 2010, החליטה משפחתו, לבנות במקום "האוהל" דמוי קבר רחל, מבנה חדש שבו ישכנו קבריהם של החיד"א והרב מרדכי אליהו. אי לכך פורק "האוהל" המקורי, ואבניו נקברו לצדי קברו של החיד"א – והוקם במקום "אוהל" גדול ומפואר, שתקרתו מכסה את שני הקברים. כך אלפי מוקירי שמו של הרב אליהו מזכים בביקוריהם גם את קבר החיד"א.
בכנס ביד בן צבי הוצגה גם תערוכה צנועה של ספריו המודפסים של החיד"א, מזמן מגוריו בליבורנו – אחדים מהם גם עם הערות בכתב ידו. לאלו הרוצים להעמיק יותר ולהכיר את דמותו ויצירותיו, הספר הכי מקיף אודותיו נכתב בשנת 1959 על ידי ההיסטוריון פרופ' מאיר בניהו – בנו של הרב יצחק נסים. בדרשה שנשא בניהו על החיד"א עם פרסום ספרו, סיכם ואמר: "החיד"א – חידה הוא". ואמנם, עושר יצירתו של החיד"א מעורר השתאות עד היום.
שלט רחוב החיד"א בבית וגן (צילום: אדם אקרמן)
בשלהי שנת 2023 ראה אור ספרו של ד"ר עודד כהן, שהוא העדכני ביותר על החיד"א. הספר נקרא "סובב הולך הרוח: מרחבים תרבותיים בעולמו של החיד"א". הכוונה שהחיד"א היה נע ונד כרוח בין קהילות ישראל, ובמרכזי תרבות אירופאיים, פגש עולמות רבים וגם הושפע מהם. הספר הזה הוא עיבוד עבודת הדוקטורט של המחבר ובוחן את רוחב היריעה של יצירות החיד"א ואת דמותו התרבותית והאינטלקטואלית. המחקר של עודד כהן מוסיף זוויות חדשות בחקר דמותו של החיד"א, שהעיקרית שבהן היא היותו "דמות ביניים", הנע בין העולם המסורתי לעולם המודרני, מבלי לזנוח אף אחד מהם. החיד"א תרם לחקר ההיסטוריה היהודית בעת החדשה המוקדמת, ופרי יצירתו נבע מהתחברותו לתרבויות ולחברות שונות.
לסיכום, החיד"א היה תלמיד חכם שחי בעולם הרוח ובעולם המעשה, על סף העת החדשה וטרם פריחת ניצני הציונות. הודות לאהבתו הרבה לעמו ולארץ ישראל – נראה שהיה לתומך נלהב בציונות הדתית.
- הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".
