הפינה ההיסטורית: בית הכנסת של 'המחתרות'

בית הכנסת 'אחדות ישראל ע"ש עולי הגרדום', הוא המקום המרכזי המנציח את זכרם של עולי הגרדום (הרוגי המלכות) בישראל כולה. בית הכנסת מצוי בסמטת משיח בורוכוף, אליה נכנסים מרחוב יפו 91 (סמוך לבניין כלל), ומגיעים לשער כחול, שהוא הכניסה למתחם בית היתומים הספרדי.

בקומתו השנייה של המבנה נמצא בית הכנסת, המכונה גם 'המחתרות'. מעבר להיותו בית תפילה, מהווה המקום, המזוהה עם התנועה הרוויזיוניסטית משך כ-90 שנה, גם מרכז חברתי עבור משפחות לוחמי המחתרות, וכן לפעילים פוליטיים ותנועות דתיות לאומיות.

'אחדות ישראל' היתה תנועה דתית שקמה בפולין. לאחר פרישתו של זאב ז'בוטינסקי ב-1923 מההסתדרות הציונית, הזדהתה התנועה עם עמדתו – בדרישת קו תקיף יותר כלפי שלטון המנדט הבריטי. בעלותם לארץ, פעילי 'אחדות ישראל', התחברו לתנועת הנוער הדתית 'ברית החשמונאים' ולתנועת הנוער 'בית"ר', והקימו בשנת 1937 את בית הכנסת, ששימש גם כמועדון חברתי.

עמוד זיכרון לזכר 12 עולי הגרדום בבית הכנסת (צילום: באדיבות עמותת בית הכנסת אחדות ישראל)

בית הכנסת שכן תחילה ברחוב הרב קוק ולאחר מכן ברחוב ישעיהו. בשנת 1946 עבר בית הכנסת למשכנו הנוכחי המרווח. מאותה שנה החל להתפלל במקום הרב אריה לוין, שהתגורר בשכונת משכנות ישראל הסמוכה. לוין כונה "רבם של האסירים", הודות לתמיכתו הרוחנית באסירים היהודים, שהיו בבתי הכלא המנדטוריים, ועד היום נמצא בבית הכנסת מעמד התפילה שלו (סטנדר), שעליו חרוט שמו.

בשנים הראשונות למדינה הפך בית הכנסת למוקד ייחודי של הנצחה סדורה של כל חללי האצ"ל והלח"י, וזאת בתקופה בה תרומתם של ארגונים אלו למען הקמת מדינת ישראל, לא זכתה להכרה ציבורית או הנצחה סדורה. באותם שנים חשו רבים מיוצאי ה'אצ"ל' וה'לח"י', כי חלקם במערכה של גירוש הבריטים מהארץ מוצנע ואינו מובלט, וכי הנצחת חבריהם נופלת בהרבה בהשוואה לנופלים משורות הפלמ"ח וההגנה.

על כן, ביוזמת הנהלת בית הכנסת, הוחלט ליזום במבצע לאסוף מידע, מקרב כל המשפחות השכולות של חללי ארגוני אצ"ל ולח"י ברחבי הארץ. המשפחות התבקשו לספק את פרטיהם האישיים ומקום ותאריך נפילת יקיריהם. עם השלמת המבצע, הוצב לוח זיכרון ענק על הקיר הצפוני של בית הכנסת הנושא בחלקו העליון שמותיהם של 12 הרוגי מלכות שעלו לגרדום, ומתחתם 498 שמות של חללי ארגונים אלו, מסודרים לפי א"ב של שמם. בראש הלוח חרוטים גם שמותיהם של בנימין זאב הרצל ומנהיגי התנועה הרוויזיוניסטית וגיבוריהם: זאב ז'בוטינסקי, יוסף טרומפלדור , דוד רזיאל (מפקד ה'אצ"ל' ויאיר שטרן (מפקד הלח"י). כך מונצחים כל חללי המחתרות – מהראשון שבהם שלמה בן יוסף, שהוצא להורג בתלייה ביוני 1938, ועד לוחמי האצ"ל שנפלו ב-1948 על סיפונה של אניית הנשק "אלטלנה", מול חופי תל אביב (טרם הכללתם של המחתרות בצה"ל). בטקס רב משתתפים, שהתקיים ב-1951 בהשתתפות רבנים ואנשי ציבור – הוסר הלוט מעל הלוח והרב אריה לוין הדליק את נר התמיד.

יום ירושלים בחצר בית הכנסת (צילום: באדיבות עמותת בית הכנסת אחדות ישראל)

מספר עולי הגרדום, כידוע, 12 חללים – 9 חברי ה'אצ"ל' ו-3 חברי ה'לח"י'. עשרה מהם נידונו למוות בתלייה על ידי בתי דין צבאים בריטים, ושניים – אליהו חכים ואליהו בית צורי אנשי לח"י – על ידי בית דין מצרי, לאחר שהתנקשו בקהיר בלורד מוין (שר המושבות הבריטי), שהיה ידוע ביחסו העוין לעליה יהודית ארצה. הם נתפסו והוצאו להורג בקהיר במרץ 1945.

מנחם בגין בביקור בבית הכנסת (צילום: באדיבות עמותת בית הכנסת אחדות ישראל)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

מאיר ברזני, איש לח"י ומאיר פינשטיין איש אצ"ל, התאבדו בתא הכלא במגרש הרוסים באפריל 1947. הם עשו זאת באמצעות רימון שהוברח אליהם, חבוי בתוך קליפת תפוז, שעות ספורות לפני המועד שנקבע להוצאתם להורג בחדר הגרדום. כך אף יהודי לא הוצא להורג בכלא הירושלמי. דב גרונר, מרדכי אלקחי, יחיאל דרזנר, אליעזר קשאני, יעקב וייס, אבשלום חביב ומאיר נקר – כולם הוצאו להורג בכלא עכו. שמותיהם מונצחים בשכונת ארמון הנציב – כאשר הרחוב המרכזי בשכונה נקרא "עולי הגרדום" ובנוסף נמצא גם רחוב "המחתרות". בחלקת עולי הגרדום בהר הרצל, קבורים גם שני אנשי מחתרת ניל"י, אבשלום פיינברג, שנפל בסיני, ויוסף לישינסקי – שהועלה לגרדום על ידי הטורקים בדמשק. קבורים גם שמואל עזר וד"ר משה מרזוק, שהוצאו להורג בקהיר בינואר 1955, בעקבות פרשת "עסק הביש" (גופותיהם הוחזרו לקבורה לארץ רק בשנת 1977).

חלקת עולי הגרדום בהר הרצל (צילום: אדם אקרמן)

בית הכנסת "אחדות ישראל" מקדיש תשומת לב רבה, לאליהו בית צורי ואליהו חכים. בין כתליו התקיים לאחרונה ערב זיכרון, לרגל פרסום הספר "מעשה בשני אליהו" מאת שלומי שטרן – במלאות 80 שנה לפעולתם הנועזת בקהיר. במקום נמצא גם ספר תורה שקהילת יהודי מצרים הקדישה לזכרם של שני עולי הגרדום עם מותם בשנת 1945 – ואשר היה מופקד בבית הכנסת בקהיר. הספר עבר גלגולים רבים, והוברח בשנת 1962 על ידי אחד מראשי הקהילה, סלומון סניור, לבית הכנסת "בית אורה" במונטריאול. לאחר מאמצים רבים הצליח יהושע לנדנר – שהיה יו"ר ברית חיילי האצ"ל בירושלים – לשכנע את רב בית הכנסת בקנדה, להפקידו ב'אחדות ישראל'.

בבית הכנסת ישנם מגוון פריטי הנצחה נוספים, ההופכים אותו לבעל חשיבות היסטורית, ולמרתק לביקור. כך, מתחת לארון הקודש בנוי סליק (מחבוא), המשתלב היטב עם הבמה וקשה להבחנה, אשר שימש יותר כמקום להסתרת כרוזים, מאשר להחבאת נשק. הבריטים ידעו היטב שבית כנסת זה אינו 'תמים', וכי הוא מהווה בית לחברי המחתרות ומפגש לבני משפחותיהם, אך נזהרו מלערוך בו חיפושים נרחבים. 'כיסא אליהו' מסוגנן ומלאכת מחשבת, הוא נמצא קרוב לבמה ומוקדש לדוד רזיאל, מפקד האצ"ל. רזיאל יצא ב-1941 בשליחות הבריטים, לחבל בבתי זיקוק ליד בגדד בעירק. הוא נהרג בהפצצה של מטוס גרמני ונקבר באזור נפילתו. לבקשת משפחתו, שלטונות המנדט העבירו את עצמותיו לקבורה בקפריסין, ורק ב-1961 נקבר בטקס צבאי בהר הרצל.

ניר ברקת חונך שלט ע"ש גבאי בית הכנסת (צילום: באדיבות עמותת בית הכנסת אחדות ישראל)

בבית הכנסת שמור מושב לנשיא המדינה לשעבר ראובן ריבלין, שנהג עד להיבחרותו לנשיא, להגיע באופן קבוע ולהצטרף לתפילות (בעיקר בימי חגים לאומיים). על אחד הקירות נמצא לוח הנצחה למנחם בגין ורעייתו, וכן ליצחק שמיר, שהחשיבו את המקום כאתר לאומי. פרופ' אריה נאור, שהיה מזכיר הממשלה בימי מנחם בגין (דוד רזיאל היה אחיינו) – פקד את המקום לא פעם. כן נהגו להגיע למקום פרופ' בן ציון נתניהו ודן מרידור.
עם פטירתו של הרב אריה לוין ב-1985, החליף אותו הרב יצחק רבינוביץ, שהיה רבה הראשי של דרום-אפריקה, ואף שימש כקצין בצבא בריטניה – והשתתף בפלישה לנורמנדי. הוא היה הרב שהורשה לבקר על ידי הבריטים, את גולי המחתרת שהוגלו לקניה, אריתריאה וסודן. מאז פרישתו של רבינוביץ ב-1997, משמש כרב המקום, הרב בנג'י לוין, נכדו של הרב אריה לוין. יצוין גם יוסף ויטלזון מגולי קניה – שהיה גבאי המקום משך 50 שנה. הרב אריה לוין הפקיד בידיו את שימורו וטיפוחו של בית הכנסת. הסמטה הסמוכה לבית הכנסת נקראת על שמו של ויטלזון – וטקס חנוכתה היה בנוכחות ראש העיר ניר ברקת. עם פטירתו ב-2011, החליף אותו בנו, איתן ויטלזון, המשמש כגבאי עד היום.

המצבות של משה ברזני ומאיר פינשטייין (צילום: אדם אקרמן)

דור המייסדים והוותיקים, הלך ברובו לעולמו, ואת בית הכנסת פקד משבר קשה – עד כדי כך שהיה קושי ביצירת מניין לתפילות. השינוי חל משנת 2009, כאשר מספר סטודנטים המתגוררים בנחלאות, שחיפשו מקום קרוב לתפילה בשבתות ובחגים, גילו את המקום. הם התרשמו ממנו מאוד, וסיפרו על ייחודו לחבריהם, וכך עשרות צעירים החלו להגיע למקום. סטודנטים אלו ונוער דתי לאומי שהחל לפקוד את המקום – העניקו לו עדנה והתחדשות. ביום ירושלים וביום העצמאות, מגיעים צעירים רבים למקום – וחוגגים בשירה ובריקודים בחצר הרחבה שמתחתיו.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".