אבי דה-פילוסוף (מימין) לפני התאונה, כיום (צילומים: טלי דיגיטלי שיאצו, עצמי)
אבי דה-פילוסוף (מימין) לפני התאונה, כיום (צילומים: טלי דיגיטלי שיאצו, עצמי)

הטור של רותי המאמנת: תכירו את המרתוניסט, שהפך לשיקומי ולמתאמן פאראלימפי

פורסם בתאריך: 29.1.18 16:58

"מלהיות חצי אלוהים, איירונמן ומרתוניסט, הפכתי להיות שיקומי לחלוטין", כך מספר אבי דה-פילוסוף, בן 43, מאמן, מרצה וספורטאי פאראלימפי.

דה-פילוסוף, אב לשתי בנות, שמתגורר בתל אביב, עוסק בספורט מאז נעוריו – בין השאר הוא התחרה במירוצי כביש ובריצה עוד בשנות ה-80, לפני שהעניין היה באופנה. רק שאצלו התחביב הפך לקריירה של ממש, כשהוא סוחף אחריו מתאמנים רבים. בהמשך הוא פתח קורס מאמנים לריצות ארוכות.

אבי דה פילוסוף, לפני התאונה (צילום: טלי דיגיטלי שיאצו)

אבי דה פילוסוף, לפני התאונה (צילום: טלי דיגיטלי שיאצו)

החיים של דה-פילוסוף קיבלו תפנית באוקטובר 2012. בשבת בבוקר הוא התאמן לתחרות איש הברזל – "ישראמן", כשרכב על אופניו סמוך לצור הדסה, אבל בחלקיק של שנייה הוא התרסק במהירות גבוהה על מעקה הבטיחות. כתוצאה מכך ריאותיו קרסו, הוא שבר את עצם הלסת ופרק חמש חוליות בעמוד השדרה, מה שהותיר אותו מרותק לכיסא גלגלים.

דה-פילוסוף התאשפז ועבר שיקום אינטנסיבי במחלקה הניורולוגית בתל השומר, שהיה אמור להיערך כשנה לפחות, אך בעקבות השיפור האדיר והעבודה הקשה שלו היא נמשכה רק כארבעה חודשים, פחות יום, כך לדבריו.



"השיקום לא היה פשוט",  מתאר דה פילוסוף את הימים בתל השומר, "מה שאני עברתי זאת התרסקות, תרתי משמע. כאן הניסיון שלי בספורט עזר. הבאתי את מה שאני מכיר מהספורט אל השיקום".

אבי דה פילוסוף (צילום: עצמי)

אבי דה-פילוסוף (צילום: עצמי)

אז הוא נפל, אבל קם די במהירות, והחליט שהוא לא מוותר על החלום למרות שהוא מרותק לכיסא גלגלים. לפני כשבועיים, בעודו מנסה לחזור בכל כוחו לספורט התחרותי, הוא החליט להשתתף במרתון טבריה הבינלאומי. דה-פילוסוף רכש בכסף רב ובמאמצים רבים מחו"ל כיסא מירוצים מיוחד – wheelchair racing . מדובר בכיסא, שמוכר בספורט הפאראלימפי ברחבי העולם, ויש לו מקום מכובד ומשמעותי, אבל בארץ, בעקבות תקצוב דל לספורט הנכים ומחסור במשאבים הוא עדיין לא מוכר ולא מתוקצב. תכנונים לחוד וביצוע בנפרד. לאבי ציפתה הפתעה לא נעימה ואף משפילה כשהגיע לקו הזינוק ביום המירוץ לפני שבועיים, 7.1.18.

מה בדיוק קרה בטבריה?

"המארגנים של המירוץ בטבריה הזמינו אותי לתחרות. לפני כשנתיים התחריתי שם במרתון על כיסא גלגלים רגיל. יחסי הציבור של 'מרתון ישראל' (החברה המארגנת) יצרה עימי קשר ואיתם תיאמתי את ההגעה, קיבלתי את אישורם וברכת הדרך. כמו כן, הובטח לי, שבהתאם לזמן שאני מתכנן לעשות, להיות מוזנק רבע שעה קודם. זאת גם בכדי לא לפגוע ברצים. למעשה, ביום התחרות בעקבות חוסר תיאום בין מארגני התחרות למחלקת הספורט בעיריית טבריה, נזרקתי וגורשתי מהמסלול בעודי על קו הזינוק. לא ניתנה לי האפשרות לזנק. לצערי הרב, גם המארגנים שהיו שם מאיגוד האתלטיקה לא עשו דבר בעניין".

אבי דה פילוסוף (צילום: עצמי)

אבי דה פילוסוף (צילום: עצמי)

איך הרגשת באותם רגעים?

"אני מזוהה מאוד עם עולם הריצה ונמצא בו משנות ה-80, עוד כשהייתי אתלט רגיל. הרבה לפני שמארגני המירוץ עוד היו בעסקי הריצה. תמיד קידמתי את הענף בשקט ומאחורי הקלעים. בלי הרבה רעש. עשיתי את מרתון טבריה שמונה פעמים לפני התאונה. אני מביא את המאמנים שאני מכשיר למרתון הזה. כמו כן, אני מכין את קבוצת הרצים שלי לכל מרתון טבריה ומכבד את התחרות הזאת. כשזרקו אותי מול עיני כולם מהמסלול הרגשתי תחושה מבזה ביותר. הביזיון הוא של המארגנים, אבל גם שלי. הרגשתי תחושת השפלה. לא נעים להיזרק מהמסלול ללא שום סיבה".

 

מה היתה תגובת המארגנים?

"אנשי 'מרתון ישראל' דיברו ונפגשו איתי כמה ימים לאחר המירוץ. הם התנצלו והבטיחו לעזור לי בהמשך במה שניתן. כמו כן, ראש עיריית טבריה נפגש איתי לאחר שהתחרות הסתיימה והבטיח את השתתפותי בשנה הבאה. צריך לראות שמכל ההבטחות הללו אכן יצא משהו".

אבי דה-פילוסוף, לפני התאונה (צילום: טלי דיגיטלי שיאצו)

אבי דה-פילוסוף, לפני התאונה (צילום: טלי דיגיטלי שיאצו)

מהן השאיפות שלך במשחקים הפאראלימפיים?

"תחילה אני צריך עוד להתנסות בסוג האופניים ולראות באיזה מרחקים אני טוב. זה יכול להיות מ-5,000 מטרים על המסלול עד מרתון. בשביל זה צריך להתאמן ולצאת לתחרויות בחו"ל. אני נכה טרי ולא צעיר, ועדיין אני צריך לראות שזה יצליח. מצד שני, בספורט הפאראולימפי יש ספורטאים בוגרים יותר. אני הולך לנסות ולתת את הכי טוב שלי. זאת השאיפה בסופו של דבר".

בכל הנוגע לקידום ספורטאים וספורטאיות בארץ, ההיגיון לא בדיוק משחק תפקיד. "בספורט התחרותי בארץ צריך קודם כל לספק תוצאות בשביל לקבל תמיכה ומימון", אומר דה-פילוסוף, "זאת שיטת הפירמידה ההפוכה. בעולם תומכים בספורטאים כדי שהם יוכלו להביא תוצאות – זאת הבנייה הנכונה. צריך לבנות את הפירמידה מהבסיס. זה נכון לספורט נכים וזה נכון לספורט רגיל".

אין ספק שלספורט הנכים צריך להיות מקום של כבוד, הערכה ותמיכה. שוויון הזדמנויות לא מדבר רק על הזדמנויות בעבודה, בנגישות למדרכות, בבתי הקפה ובתיאטראות. חברה מתקדמת מקדמת את כל האנשים שבה, ולא דוחקת אותם לשוליים או פשוט מגרשת אותם מקו הזינוק. הספורט צריך להיות נגיש ומונגש לכל אדם באשר הוא. אני פונה לכל המארגנים להפסיק להתנצל ולהתחיל לקחת אחריות בהכנה מקצועית ומעמיקה של מירוצים. כנראה שמזמן המירוצים הפכו להיות עסק כלכלי בלבד ללא כל ערכים חברתיים משמעותיים.

תגובות

מעיריית טבריה נמסר: "אנו מצרים על המקרה ועל עוגמת הנפש שנגרמה למר אבי דה-פילוסוף. סביב מרתון ווינר טבריה הבינלאומי ה-41, היו אין סוף של מחוות נתינה למען מטרות נעלות, חלקן מאחורי הקלעים, חלקן פורסמו בכלי התקשורת ואנו יותר מגאים על הזכות שניתנה לנו לפעול בנושא. ראש העיר טבריה מר יוסי בן דוד נפגש עם מר דה-פילוסוף והנחה את הגורמים הרלוונטיים למצוא פיתרון הולם וראוי לשילובם של הספורטאים הנכים הנעזרים באופני יד כבר במרתון הקרוב שיתקיים בתחילת השנה הבאה. עיריית טבריה אף קוראת למשרד התרבות והספורט לסייע בהנגשת כלל מירוצי המרתון בארץ לטובת כלל המשתתפים בעלי המוגבלויות המעוניינים לקחת חלק פעיל בענפי הספורט התחרותי השונים. מדובר כאן בתהליך מחשבתי מעמיק והיערכות מיוחדת הנדרשת ביחד עם מספר רב של גורמים, תוך הקפדה ודאגה לבטיחותם של כלל הרצים שחלקם נפגעו פיזית בעבר במקרים דומים. אנו שוב מצרים שוב על עוגמת הנפש, והוועדה המארגנת של המרתון שתתכנס בקרוב לישיבת הפקת לקחים, תשמח להיעזר בכישוריו ובניסיונו של אבי כדי לדאוג יחד שהמקרה הזה יסלול דרך חדשה, ילמד וייושם בכל האירועים הספורטיביים בארץ. אנו מקווים שגם מר דה-פילוסוף יטול חלק באותה הישיבה. כולנו תקווה שמרתון ווינר טבריה הבינלאומי יהפוך בסופו של התהליך לנגיש יותר עבור קהילת הרצים עם נכויות שונות".

מחברת מרתון ישראל נמסר: נפגשנו עם אבי הדברים לובנו ויושרו ההדורים לאחר התנצלות כל המעורבים. הנושא תוחקר בכל הרמות והדרגים אל מול כל הגורמים. אנו בקשר עם אבי לגבי המשך הדרך כולל בטבריה".

מאיגוד האתלטיקה נמסר: "איגוד האתלטיקה מצר על המקרה שאירע למר אבי דה פילוסוף. יחד עם זאת, ולהבדיל משנים עברו, איגוד האתלטיקה היה אמון באירוע כולו על החלק המקצועי בלבד. כל המרכיבים הארגוניים והלוגיסטיים של האירוע לא היו תחת אחריותו של איגוד האתלטיקה. אי לכך, עם כל הצער שעורר המקרה, איגוד האתלטיקה סומך את ידיו על המארגנים שהפיקו את הלקחים הנכונים מהמקרה".

 

רותי זינדל אוכמן (צילום: פרטי)

רותי זינדל אוכמן (צילום: פרטי)

רותי זינדל-אוכמן,

מאמנת ריצה מקצועית בירושלים והסביבה,

בעלת תואר ראשון בחינוך גופני מוינגייט,

רצה ואמא לשלושה מתוקים.

תגובות

אין תגובות

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר