מי שקרא את תמצית זיכרונותיו של אהוד אולמרט מימי הכלא וספחיהם השתאה בוודאי מקור רוחו של הפוליטיקאי המורשע. האיש השכיל לכתוב טקסט מרתק, אבל סטרילי מדי. בקושי איתרנו שם סימני מרירות או תחושות נקם. אולמרט כתב כמו עיתונאי כמעט אובייקטיבי, תיאר את המתרחש מנקדת ראותו, אבל ללא התלהמות. אם ראינו בטקסט סימני התרגשות או כעס, הם הופיעו בהקשר של מזכירתו "הנאמנה" שולה זקן. אולמרט נהג להתעלם מהביקורת הנוקבת כלפי הגב' זקן, אבל עתה עולה הכול ממעמקים, ומריח כמו הביוב העירוני ביום גרוע. ראש הממשלה לשעבר מציג את עוזרתו, שאותה הפך לכל יכולה, למפלצת של ממש, גנבת ולוקחת שוחד. בקושי ניתן למצוא בדבריו אפילו שמץ של ביקורת עצמית על כך שאפשר לזקן להגיע למעמד כזה – יועצת פלא שעל פיה יישק דבר.
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- מדריך העסקים הגדול של ירושלים
- הזירה של אתר "כל העיר"
הקרע עם זקן נבע בשעה מאוחרת מדי, ואולמרט לא יכול לרחוץ בניקיון כפיו. אבל הוא מנסה אף על פי כן. נתקלתי בעבר באולמרט כאמן השקרים, כאשר היה עליו לחפות על בית"ר ירושלים או על התנהלותו בעיר. בטרם קריאה חשבתי שהוא עושה חשבון נפש עמוק ומביע אולי חרטה עמוקה. אבל נתקלנו בעיקר באטימות. אולמרט חושף יפה את הצדדים הסימפטיים באישיותו, את אהבתו לאשתו ולילדיו ואת רגישותו לבני אדם. את הדברים האלה יש לקחת עם קורט מלח כפי שאומרים האנגלים. לדעתי, הוא צבוע ואינטרסנט, שקובע את יחסו לבני אדם בהתאם לצרכיו המידיים. קשה לייחס לגברת זקן את כל מעלליו, וגם לא את מקצתם. היא היתה עובדת אלילים ממש של אולמרט, וגם השתדלה לגזור כמה קופונים כדי לשרוד. אולמרט כראש עיר וראש ממשלה שלח לכל עבר את חיוכיו הנחמדים, והסית במתק שפתיים נגד כל אויביו.
השנאה שלו כלפי ביבי נתניהו היא אותנטית. ברור לגמרי שנתניהו הרעיל בארות נגד אולמרט, עוד לפני הפילוג עם סיעתו של אריאל שרון. התנהלותו של נתניהו היא מציאה גדולה בעבור אולמרט. הנה צמח לנו ראש ממשלה הרבה יותר מושחת ממנו, שילך ככל הנראה לבית הכלא בעקבותיו של אולמרט. יש כאן מצב דברים אירוני ונוקב. שני האישים נולדו בבתים רביזיוניסטים, ולא עמדו בפיתויים של החיים הטובים. מרדכי אולמרט, אביו של אהוד, לא היה מחביביו של מנחם בגין והצטרף בזמנו לשמואל תמיר. אהוד אולמרט, שנשא גם הוא את המשא הכבד של הוקעה מחוץ למחנה, היה מגדולי מבקריו של בגין בעת הפילוג עם המרכז החופשי, יצירתו הלא חביבה של שמואל תמיר.
אביו של ביבי, בן-ציון נתניהו, היה היסטוריון שחצן ומר נפש, שגם בחוגים הרביזיוניסטים לא חיבבו אותו במיוחד. ביבי חונך לנקום, בדיוק כמו אהוד. חרף העובדה ששניהם היו נהנתנים ולאו דווקא פוריטנים נבעו ביניהם הבדלים רעיוניים נוקבים.
ב"כל העיר" הבחנתי כבר לפני שנים רבות שאולמרט פונה יותר ויותר לכיוון הבן-גוריוניסטי. מכאן הקרע ההדרגתי בינו לבין המתנחלים שהיו בעבר אישון עינו. המפנה הרעיוני אצל אולמרט התבשל לאיטו והגיע למימוש רק כעבור כמה שנים. כאשר שמעתי לפני שנים רבות את נאומו באזכרה לבן-גוריון בשדה בוקר הוא נשמע כמעט כמו זלמן ארן או ותיקי מפא"י אחרים. הקשר העמוק שלו עם שרון נבע גם מנקודת החיבור האידיאולוגית בין השניים על בסיס דרכו המדינית של בן-גוריון. לעומת זאת נתניהו היה מנוע מהליכה בנתיב הזה. השנאה למפא"י ולתנועת העבודה הייתה חלק בלתי נפרד מהדנ"א של ביבי. מכאן שלא הייתה לו שום אופציה ללכת ב"דרך המרכזית" שבה בחרו שרון ואולמרט. הוא טיפח שנאה עזה כלפי השניים, ואולמרט לא נשאר חייב. גם השבוע חשף בטקסט בידיעות אחרונות את טינתו כלפי נתניהו והחתרנות נגד שלטון אולמרט.
"השניים שונאים זה את זה, כי הם קרוצים מאותו חומר מטונף", אמר לי איש מפא"י ותיק במסדרונות הכנסת. טענתי, ועודני טוען, שיש בכל זאת הבדלים עצומים בין אולמרט לבין ראש הממשלה. אולמרט הפך לפרגמטיסט, נתניהו נשאר קנאי רעיוני. באיפוק רב מתאר אולמרט את הכלא בלי שמץ של מלודרמטיות. הוא חי עם עברייני צווארון לבן, לא הוכה ולא הושפל, צפה בטלוויזיה וקיבל אוכל סביר ועיתונים. תיאור הכלא הוא כל כך מתון, עד שעולה המחשבה שמא אולמרט חושש שאולי יחזור לשם בקרוב, בשל האשמות חדשות. לא שראש הממשלה לשעבר בילה בגן עדן: הוא נאלץ לשטוף את המסדרון ולקצוץ ירקות לסלט, אבל הוא לא ניסה לסחוט דמעות של רחמים מקוראיו. הוא שאל את עצמו, לעתים, כיצד הגיע לשפל הזה של חיים בכלא, אבל זה נשמע כמו התרסה כמעט דתית (איובית) כלפי גורלו המר ולא חרטה על מעשיו.
אולמרט עתה יושב בביתו ואילו לנתניהו מחכות חקירות לא נעימות ואולי גם כלא. ראש העיר חי דווקא בתל-אביב, מתרחק מירושלים שהטיבה איתו, אבל גם רדפה אותו בלא רחמים. הוא גרר איתו את שולה זקן מלשכת ראש העיר למשרד ראש הממשלה, ואילו היא "גררה" אותו לכלא.
יש כאן חומר למחזה דרמטי נהדר, ואולי החומר הדוקומנטארי דווקא גורר את הדרמה לאפרוריות יום-יומית. המעורבות של נתניהו ושל אולמרט בפלילים מעלה מחשבות עצובות על החינוך האנטי ממלכתי של יוצאי תנועת החרות. הדור השני לאנשי אצ"ל הוא די רקוב, ויש להצטער על כך. האם זה מקרה שדן מרידור ובני בגין שהתרחקו מכל קשר עם אנשי פשע, נזרקו מכל עמדות של כוח בליכוד והפכו לאסקופה נדרסת? נראה שאין כאן שום מקריות, וגם דחיקתו של מיקי איתן (בית"רי מובהק משחר נעוריו) היתה בכוונת מכוון. לצד ארץ ישראל השלמה מחזיקים בית"רים מובהקים אלה גם בזיקה חזקה לשלטון החוק. למרבה הצער, בסיעת הליכוד בכנסת קיים רוב מוחלט של אדישים לשלטון החוק ולאלה נוספו גם עוכרי החוק מסיעות הימין האחרות.
רוצים להישאר מעודכנים?
האם יחזור אהוד אולמרט לפוליטיקה? קשה לדעת. הוא כבר באמצע שנות ה-70 שלו, ויכול בהחלט למצוא תוכן לחייו גם בלי השררה. בעירנו הוא מוקצה, כיוון שחלק מפשעיו בוצעו כאן. קשה להאמין שהוא יוכל לעלות שוב לגדולה גם במישור הארצי.
אולמרט הוא איש קר רוח וחכם, ויצליח להסתדר בחיים בעזרת ידידיו הרבים. הוא הפך ממטאור צעיר לגמלאי שבע ימים, ואין לו אלא לִצפות בקורת רוח ידועה בפרשיות נתניהו הרבות מספור.
