מימין: טלי חביב (צילום: משה בוכמן), עינת מצווה ואיבט דיין (צילומים: דוברות כללית)
מימין: טלי חביב (צילום: משה בוכמן), עינת מצווה ואיבט דיין (צילומים: דוברות כללית)

ירושלים של אנשי זהב

המשפחה שנתקעה בלי מטרנה לתינוקת. תושבת העוטף שהגיעה בלי נעליים. הדגים המרוקאיים החריפים. העוגות לשבת. סיירת הכביסות, ובעיקר - הרצון לתת • זרקור על עובדי סקטור המינהל של כללית במחוז ירושלים, שנרתמים בזמן המלחמה לסייע לאלפי המפונים שהגיעו לעיר ומעניקים להם מעל ומעבר • כי רק ביחד ננצח

פורסם בתאריך: 14.12.23 12:57

ב-8 באוקטובר, יממה אחרי מתקפת הטרור שהיכתה בהלם מדינה שלמה, קיבלה טלי חביב שיחת טלפון מקולגה שלה בדרום. "עובדת צעירה שלנו", נאמר לה, "פונתה מביתה עם בן זוגה ועם תינוקת. היא מתארחת אצל משפחתה בשכונת גילה. הם זקוקים בדחיפות למטרנה, חיתולים, בגדים לתינוקת. הם נותרו חסרי כל". לחביב נדרשו כמה שניות להתעשת, והיא מיד נרתמה למשימה. היא התקשרה לכמה חברים לעבודה, הכסף הדרוש נאסף, והמשפחה קיבלה את כל מה שנזקקה לו, ואף מעבר.

טלי חביב (47), תושבת מעלה אדומים, אימא לשלוש בנות, היא המנהלת האדמיניסטרטיבית בכללית מחוז ירושלים, והסיפור הזה הוא רק אחד מני רבים, להם היא מתוודעת מדי יום במסגרת תפקידה.

סיפור עלייתה של חביב בסולם התפקידים הניהוליים בכללית הוא סיפור סינדרלה. היא התחילה את דרכה כמזכירה בחצי משרה לפני 28 שנים, כשהחליפה עובדת שיצאה לחופשת לידה, ומאז רק השמיים היו עבורה הגבול. היא הייתה חשבת שכר ומנהלת שיווק ושירות במחוז ירושלים,  ובתפקידה האחרון בטרם שבה למחוז ירושלים, שימשה מנהלת אדמיניסטרטיבית במחוז דרום, שם ניהלה את כל מערך הנכסים של כללית בדרום, הייתה אחראית על כל נושא הבינוי, עמדה בראש ועדת המכרזים והובילה את סקטור האדמיניסטרציה להישגים מרשימים בתקופת הקורונה וגם בתקופה המאתגרת של מבצע "עלות השחר".

טלי חביב, מנהלת אדמיניסטרטיבית בכללית מחוז ירושלים (צילום: משה בוכמן)

טלי חביב, מנהלת אדמיניסטרטיבית בכללית מחוז ירושלים (צילום: משה בוכמן)

לתפקידה כמנהלת האדמיניסטרטיבית של מחוז ירושלים נכנסה חביב בדיוק לפני שנה, בדצמבר 2022. מחוז ירושלים של כללית מונה 230 מרפאות ומוקדי שירות ופרוש על שטח גאוגרפי רחב הכולל את הבקעה, ים המלח, חבל בנימין, גוש עציון, מבשרת ציון, פרוזדור ירושלים, ירושלים ומעלה אדומים. "חזרתי הביתה, למחוז שבו גדלתי", היא אומרת בצניעות.

ב-7 באוקטובר, כשפרצה המלחמה, הבינה חביב שזו תחילתה של תקופה קשה, כמוה לא ידעה המדינה ב-75 שנות קיומה. חביב: "מערך האדמיניסטרציה הוא מערך חשוב מאין כמוהו. תחת אחריותו מגוון נושאים הקשורים ללוגיסטיקה, כמו רכש, אחזקה, ביטחון ובטיחות. סקטור המינהל, שהוא, למעשה, הדבק המחבר בין כל הסקטורים, כפוף גם הוא למערך האדמיניסטרציה, וגם שעת חירום היא תחת אחריותנו. שעת חירום זה אירועי סייבר, קורונה וכמובן מלחמות, ממש כמו עכשיו. כבר ב-7 באוקטובר הבנו שאנחנו עומדים לקלוט אלפי תושבים שפונו מבתיהם בדרום ובעוטף, וזה חייב אותנו לתת מענה מיידי, מעכשיו לעכשיו".

ואיך בדיוק עושים את זה בכל הכאוס שהיה כאן?

"בשלב הראשון הקמנו מרפאות שדה בן-לילה בתוך בתי המלון, וכיום יש לנו 10 מרפאות כאלה, וכל העובדים שם – הרופאים, האחיות, עובדי המינהל – עושים זאת בהתנדבות מלאה. במקביל, גייסנו עובדת, שלקחה על עצמה את המשימה להגיע לכל מלון ומלון, לדבר עם המפונים 'פייס טו פייס' ולברר מולם ישירות מהם הצרכים שלהם בכל מה שקשור, כמובן, לבריאות, כמו תרופות, התחייבויות, רפואה יועצת, אבל לא רק. בין כל העובדים נוצר שיח, וכל יום עלה רעיון חדש לסיוע. עובדים נרתמו לאסוף מהמפונים בגדים לכביסה או לאפות להם עוגות לשבת, אחרים קנו עבורם מוצרים חיוניים או שליוו אותם לקניות וסייעו להם להתמצא בעיר. צריך לזכור שרוב המפונים הגיעו לכאן חסרי כל".

נכון להיום שוהים בירושלים כ-16 אלף מפונים מהדרום ומהצפון ב-63 בתי מלון. בין המפונים גם עובדים של כללית. שתי עובדות מינהל משדרות, נקלטו לעבודה במרפאת מעוז בעיר. "זה חשוב", אומרת חביב, "זה בשבילן סוג של חזרה לשגרה במידת האפשר".

אצל טלי חביב במטבח

באחד מביקוריה התכופים במלונות שבהם שוהים מפונים, פנתה חביב לאישה, תושבת אופקים, ושאלה אותה מהו הדבר שהכי חסר לה כאן, בירושלים. חביב: "היא אמרה לי שמה שהכי חסר לה כאן זה המטבח. היא סיפרה לי שבמיוחד בימי שישי המטבח הוא קודש הקודשים שלה. היא מבשלת את ארוחת השבת לכל המשפחה ואופה עוגות, ועכשיו אין לה את כל זה. כששמעתי את זה, ביקשתי ממנה שתכין לי רשימת מצרכים, אותם אקנה ביום חמישי, וביום שישי אבוא לאסוף אותה ונכין ביחד את ארוחת שישי".

סירים לשבת. הדגים של טלי חביב ותושבת אופקים (צילום: דוברות כללית)

סירים לשבת. הדגים של טלי חביב ותושבת אופקים (צילום: דוברות כללית)

וכך, באחד מימי שישי מצאה את עצמה חביב במטבח ביתה, כשלצידה תושבת אופקים, מבשלות ביחד דגים לשבת. "היא לימדה אותי לעשות דגים מרוקאיים. סיר אחד עם חומוס וסיר אחד עם זיתים. עשינו גם סלט חצילים על האש, ואני הכנתי סיר קובה, ואת כל הסירים לקחנו למלון, לתת למפונים טעמים של בית. זו הייתה עבורי חוויה אדירה וזכות ענקית, וגם היא התרגשה בטירוף".

כארגון בריאות חיוני, כללית מחויבת לתת מענה למטופלים גם בזמני משבר וחירום. כבר בתחילת המלחמה הבינה חביב שעובדות של כללית, שבעליהן גויסו למילואים, יתקשו להגיע לעבודה בהיעדר מסגרות לילדים, והיא מספרת: "נערכנו מיד להקמת 20 שמרטפיות במרחבים מוגנים לילדי העובדות עם משחקים והפעלות שונות. אני כל כך גאה בארגון שלנו. הלב מתרחב לנוכח הרצון להעניק מעל ומעבר, בין אם במסגרת העבודה ובין אם בפעילויות ההתנדבותיות הרבות".

50 עוגות לשבת

העובדת, שחביב סיפרה עליה, שלקחה על עצמה את המשימה להגיע לכל מלון ומלון ולהיות בקשר בלתי אמצעי עם המפונים היא איבט דיין (60), מנהלת אדמיניסטרטיבית במרפאת קרית יובל, שעבורה התנדבות היא דרך חיים. דיין מלווה באופן קבוע נערה בסיכון ונוסף על כך, מתנדבת בעמותת "דרכי מרים", במסגרתה היא מסיעה חולים אונקולוגיים לטיפולים.

דיין, אם יחידנית לשלומית, בת 22 וחצי, עובדת בכללית כ-20 שנה. היא התחילה את דרכה במחוז צפון, שם עבדה במשך כשנתיים, לאחריהן עברה למחוז ירושלים. את המרפאה בקרית יובל היא מנהלת זה כתשע שנים. לפני כן ניהלה מרפאה גדולה בעיר גנים.

ב-8 באוקטובר, כשהבינה את גודל האירוע שהמדינה נקלעה אליו, שלחה דיין בקשה למנהליה לצאת לחופשה. "ביקשתי לצאת לחופשה, כי רציתי להתנדב בצה"ל", היא מספרת, "הבת שלי, שהיא מש"קית נפגעים אמרה לי שלאגף כוח אדם דרושים מתנדבים. התשובה שקיבלתי ממנהליי הייתה שזה בלתי אפשרי, כי עובדי כללית, כארגון חיוני, מרותקים לעבודה".

איבט דיין מחזירה כביסות למפונים (צילום: דוברות כללית)

איבט דיין מחזירה כביסות למפונים (צילום: דוברות כללית)

דיין, שהיא, כאמור, מתנדבת בכל רמ"ח איבריה, החליטה שאם לא יכולה להתנדב בצה"ל, היא תעשה זאת במסגרת עבודתה בכללית. "גייסו אותי להיות אשת הקשר של כללית עם המפונים השוהים בבתי המלון בעיר. במסגרת התפקיד, אני מגיעה מדי יום למלונות, משוחחת עם המפונים ועושה מיפוי צרכים. בימים הראשונים של המפונים בירושלים, הם פחדו לצאת לבדם מהמלונות, אז דאגתי לארגן עבורם הסעות לבדיקות, לטיפולים, לרפואה יועצת. אני מסבירה להם איך הם יכולים להיעזר באפליקציה של כללית בכל מיני עניינים כמו התחייבויות, ובקיצור אני שם בשביל כל מה שצריך, ויש להם גם את מספר הטלפון האישי שלי למקרה הצורך".

אבל לא רק בענייני בריאות דיין נמצאת שם, בשביל המפונים, אלא גם בשביל עניינים אחרים, שעבור רובנו, הם שגרתיים ויומיומיים. כך למשל, היא הצמידה לכל משפחה של מפונים עובד או עובדת של כללית, שנרתמו לקחת מהם בקביעות בגדים לכביסה ולהחזירם אליהם יבשים ונקיים.

העוגות לשבת שאפו איבט ואחותה (צילום: דוברות כללית)

העוגות לשבת שאפו איבט ואחותה (צילום: דוברות כללית)

עובדים אחרים הזמינו משפחות לארוחת שישי או לטיול בירושלים. לילדי המפונים דאגה דיין לחלוקה של צעצועים, בועות סבון, חוברות צביעה, צמידים ועוד. "המוטו שלנו", היא אומרת, "זה לפנק, לפנק, לפנק".

 

 

כמו חביב, גם דיין נתקלת בסיפורים לא פשוטים כלל, ועל אחד כזה היא מספרת: "התקשרה אליי עובדת סוציאלית וסיפרה לי על אישה שהגיעה לכאן מהעוטף יחפה. הבית שלה נשרף כולו, ואפילו נעליים לא היו לה. מיד ארגנתי מגבית במשפחה שלי, אספנו כסף ויצאנו לקנות לה בגדים, נעליים, מוצרים חיוניים כמו משחת שיניים, מברשת שיניים, מברשת שיער, מוצרי טואלטיקה ועוד, ומאז, למעשה, אימצתי אותה. במקרה אחר סייעתי לאישה במצב סוציו-אקונומי מאוד קשה שנזקקה לכל מיני דברים אישיים".

דיין, שלא הסתפקה בכל אלה, החליטה שאין כמו עוגה לשבת כדי להעניק למפונים הכי תחושה של בית. היא גייסה את אחותה למשימה, ושתיהן ביחד אפו, ביום שישי אחד, לא פחות מ-50 עוגות. "הגענו למלון עם 50 העוגות, ואת לא מבינה כמה הם שמחו, זה היה שווה הכל", היא מספרת. "בכלל, רוח ההתנדבות של עובדי כללית ושל עם ישראל כולו כל כך מרגשת אותי. 'ביחד ננצח' זו לא קלישאה, זה כל כך אמיתי. זה יקרה. כללית היא ארגון שהכי מאפשר שזה יקרה, ואני אסירת תודה על כך. הנתינה היא הקבלה הכי גדולה, הנתינה היא הסיפוק הכי גדול עבורי".

התרגיל שהפך לדבר האמיתי

עינת מצווה נכנסה לתפקידה כאחראית שעת חירום במחוז ירושלים של כללית בתחילת חודש יולי האחרון. מיד עם כניסתה לתפקיד נמסר לה שבסוף השנה, כלומר ממש עכשיו, בדצמבר, ייערך בכללית תרגיל גדול לשעת חירום, ועליה להיערך אליו. וכך, עם בעל בצבא קבע ושני ילדים בבית, היא מצאה את עצמה עובדת מסביב לשעון.

מצווה מספרת: "מיד עם כניסתי לתפקיד מצאתי את עצמי עסוקה כל-כולי בהכנות לתרגיל שייערך תחת הביקורת של משרד הבריאות. ההכנות כללו הקמת מרפאות אחודות, שאלה מרפאות שאמורות לתת מענה למבוטחי כל קופות החולים, הכשרת מקלטים, הכנת קלסרים עם נהלים ועוד".

עינת מצווה וטלי חביב במרפאת המפונים (צילום: דוברות כללית)

עינת מצווה וטלי חביב במרפאת המפונים (צילום: דוברות כללית)

בשבת של 7 באוקטובר קיבלה מצווה טלפון מטלי חביב. "אנחנו כבר לא בתרגיל", אמרה לה חביב, "אנחנו בדבר האמיתי". למצווה לקח כמה דקות להתעשת. "אירחתי את המשפחה בשבת הזו", היא מספרת, "מצד אחד, הטלפון שקיבלתי מטלי, מצד שני, הטלפון שבעלי קיבל מהצבא והתבקש להגיע, והחדשות האיומות ברקע. בתוך כל הכאוס הזה עצרתי רגע ואמרתי לעצמי 'מה אני עושה עכשיו? אני שנייה וחצי בתפקיד, איך אני מצילה את המחוז?'".

מצווה התעשתה די מהר, והיא מספרת: "דבר ראשון בדקתי שהאתר שלנו לשעת חירום פעיל ומעודכן, ומיד לאחר מכן גייסתי את הצוות וניגשנו לעבודה עצמה. בדקנו אילו מרפאות אנחנו יכולים לפתוח, מהן רמות המיגון בהן. המפונים התחילו להגיע לבתי המלון בירושלים כבר בימים הראשונים של המלחמה. כללית החליטה  לפתוח מרפאות בבתי המלון מעכשיו לעכשיו, וזה הצריך היערכות לוגיסטית משמעותית".

עינת מצווה בקטיף בטטות עם עובדי מחוז ירושלים שיצאו לתמוך בחקלאים (צילום: דוברות כללית)

עינת מצווה בקטיף בטטות עם עובדי מחוז ירושלים שיצאו לתמוך בחקלאים (צילום: דוברות כללית)

מצווה לא פעלה לבדה. ההירתמות של העובדים, היא אומרת, הייתה מדהימה. "רופאים, אחיות, עובדי מינהל – כולם נרתמו מיד, והכל בהתנדבות. מדי יום עשינו הערכת מצב, שכן כל הזמן התווספו עוד ועוד מפונים. עשינו מיפוי צרכים, בדקנו אם הגיעו פצועים, קשישים, בעלי צרכים מיוחדים, אוכלוסיות שזקוקות למענה מיוחד. כיום פועלות עשר מרפאות בבתי המלון, אבל בשלב הראשוני פעלו 14 מרפאות. את המרפאות הסמוכות לבתי המלון תגברנו בכוח אדם, כדי לתת את המענה המיטבי הן למטופלים של המרפאה עצמה והן למפונים. נתנו את מספרי הטלפון האישיים שלנו למשפחות לכל צורך שיעלה".

מאז תחילת המלחמה מצווה עובדת כמעט 24/7, ביום, בלילה, בשישי ובשבת, מתי שרק צריך היא שם. "אני את הביקורת שלי עברתי 'ביג טיים'", היא אומרת בחיוך, "הוכחתי לעצמי שבעזרתם של אנשים טובים ומקצועיים במחוז אפשר לעשות הכל".

פנסיה? לא, תודה!

בפברואר האחרון, אחרי 22 שנות עבודה בכללית כמזכירה רפואית, סילבי אלקיים יצאה לפנסיה. למרות שהגיעה לגיל שבו נשים יוצאות לגמלאות, היא ביקשה להמשיך לעבוד, אבל נאמר לה שזה בלתי אפשרי. אלקיים לא אמרה נואש והחליטה לחזור לעבודתה במרפאת מעוז כמתנדבת. המרפאה, הממוקמת במרכז העיר בסמיכות ל-16 בתי מלון, מעניקה כיום שירות גם למפונים הרבים, ואלקיים נמצאת שם עבורם באופן קבוע שלושה ימים בשבוע, חמש שעות בכל יום.

סילבי אלקיים (יושבת) בשיחה עם ארז לוי, מנהל מחוז ירושלים, ואלי כהן, מנכ"ל כללית, במהלך ביקור חיזוק ותמיכה בעובדי מחוז ירושלים (צילום: דוברות כללית)

סילבי אלקיים (יושבת) בשיחה עם ארז לוי, מנהל מחוז ירושלים, ואלי כהן, מנכ"ל כללית, במהלך ביקור תמיכה בעובדי מחוז ירושלים (צילום: דוברות כללית)

"אני ממשיכה לעבוד כאילו לא פרשתי", אומרת אלקיים, "אני מסייעת למפונים בהנפקת אישורים, התחייבויות, הפניות לבדיקות וצילומים. מגיעים אלינו עשרות מפונים מדי יום, מבקשים לראות רופא משפחה, רופא ילדים, וזה כמובן בנוסף על המטופלים הקבועים של המרפאה. יש הרבה עבודה, אבל זו זכות גדולה בשבילי להיות כאן ולסייע בכל מה שרק אפשר".

 

תגובות

אין תגובות

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר