ד"ר ארי פלטא
בימי שגרה כשהתותחים לא רועמים, תמצאו את ד"ר ארי פלטא (50), מומחה לכירורגיה כללית ופרוקטולוגיה, במרכז הרפואי של כללית בביג בית שמש ובמרכז הרפואי של כללית מקור ברוך בירושלים. מאז 7 באוקטובר הוא נמצא בשירות מילואים בגבול הצפון, והוא הרופא הגדודי של גדס"ר 6609 בחטיבת אלכסנדרוני.
השיחה עם ד"ר פלטא מתקיימת במהלך הפוגה קצרה מהלחימה, כשהוא בדיוק סיים כוננות לילה בבית החולים, שם ביצע מספר ניתוחים, והיה בדרכו לגיחה קצרה בביתו, ומשם יחזור לגבול הצפון.
ב-7 באוקטובר הוא הגיע לגבול הצפון: "לא קיבלתי צו שמונה", הוא משחזר, "אני וחבריי ליחידה הקפצנו את עצמנו. הייתי הרופא הראשון שהגיע ליחידה, אני הייתי זה שפתח את הימ"ח (מחסני החירום) בשבת, ב-12:30. היינו כמה מאות חיילים. בסביבות תשע בערב קיבלנו צו שמונה ומיד קיבלנו את הנשק".
את הימים הראשונים של המלחמה העביר הגדוד של ד"ר פלטא בשלומי, חניתה וראש הנקרה. "מה לא ספגנו שם", הוא מספר, "ירי נ"ט, פצמ"רים, רחפנים, כטב"מים. הצפון כיום שומם מתושבים, זה שטח אש".
בעבודתו היומיומית כרופא כירורג טיפל ד"ר פלטא במקרים קשים ומורכבים מאוד, אבל, לדבריו, שום דבר לא הכין אותו למראות הקשים שהוא ייתקל במהלך הלחימה כשיטפל בפצועים כל כך צעירים, שיכולים להיות הילדים שלו.
הוא מספר: "בשבוע השני של המלחמה, שני טנקים בגזרת חניתה חטפו ירי נ"ט. הקפיצו אותי ואת הצוות שלי לגדר תחת אש. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שחשבתי שאני הולך למות. פיצוצים, צעקות, כל הגוף רועד. בטנקים היו לוחמים שנפצעו קשה מאוד, אבל מכיוון שהטנקים בערו, לקח זמן להוציא מהם את הפצועים. בסוף הגיע מ"פ מקצוען שהצליח לחלץ את כל הפצועים, ובתוך שניות היה לנו אר"ן (אירוע רב נפגעים). מספר חיילים נפצעו באורח קשה בתקרית הזו. כולם בחיים היום, שמרתי איתם על קשר, אבל חלקם נותרו עם נכות לא פשוטה".
ד"ר ארי פלטא (צילום: באדיבות דוברות כללית)
אחרי תקופה בגזרת הגליל המערבי, עבר הגדוד של ד"ר פלטא לגליל העליון – מטולה, קריית שמונה ומנרה. באמצע החודש שעבר כטב"ם-נפץ של חיזבאללה פגע בכוח צה"ל ליד מושב מרגליות. בתקרית נהרג יחזקאל עזריה, בן 53 מפתח תקווה, לוחם שריון בחטיבה 8, ושני לוחמים נפצעו, אחד מהם באורח קשה.
ד"ר פלטא העניק טיפול לפצועים בשטח, עד אשר הם פונו במסוק לבית החולים. הוא לא שוכח את המראות . "הלוחם שנפצע קשה", הוא מספר, "הוא אב לשני ילדים. הוא מאושפז בבית החולים, כבר עבר מספרים ניתוחים, ובמקרה שלו מחכים לנס. אני בקשר עם אשתו, ומתפלל למענו".
ד"ר פלטא, נשוי ואב לשבעה ילדים, מתגורר בבית שמש. אחד מבניו, לוחם קרבי, משרת בגדוד נצח יהודה בחטיבת כפיר, ונמצא ממש עכשיו בעזה, והדאגה לשלומו מנקרת כל העת.
על השאלה למה הוא הכי מתגעגע הוא משיב בכנות: "לשבתות עם המשפחה שלי, האישה והילדים, כולל הבן הלוחם שלי".
יש לך איזה מסר שחשוב לך להעביר?
"בהחלט. כל ישראל ערבים זה לזה. אנחנו, האנשים הפשוטים, תמיד צריכים להיות שם האחד עבור השני. לעזור לשכנים, לסייע לאדם מבוגר לחצות את הכביש. יש לנו מספיק אויבים, אין לנו מקום וזמן לשנוא האחד את השני. חובה עלינו לחבק ולהתחבק, לצמוח ביחד. מעבר לזה, כל השאר זה בונוס".
ד"ר תהילה מזל
גם ד"ר תהילה מזל (42), מומחית ברפואת משפחה במרפאת כללית קריית משה (ירושלים), נמצאת בשירות מילואים מאז 7 באוקטובר. היא הקצינה הרפואית (קרפ"גית) של גדוד מילואים מחטמ"ר הבקעה והעמקים.
"תודה לאל", היא אומרת, "בגזרה שלנו לא היו פגיעות קשות. פה פריקת כתף, שם פצע ירי, אבל, למזלי, לא נדרשתי לפציעות קשות".
משימות הגדוד שבו משרתת ד"ר מזל הן בעיקר הגנה על היישובים בבקעת הירדן, ביצוע מעצרים ומניעת פיגועים, והיא, במסגרת תפקידה, נאלצת לטפל גם באויבים. "מתפקידי גם לבדוק עצורים", היא מספרת, " אני צריכה לוודא שהם מטופלים רפואית ושהם כשירים למעצר. לא מזמן, היה לנו עצור שנאלצתי לפנותו לבית חולים בירושלים. מישהו שם, בבית החולים, שמע שמדובר בעצור, התחיל להתפרע וצעק שצריך להעיף אותו מבית החולים ושלא מגיע לו טיפול. אלה מצבים שאני צריכה להתמודד איתם. לחיילים בגדוד אני מסבירה שגם באויבים שלנו צריך לטפל בצורה אנושית, כי אחרי הכל, זה ההבדל בינינו לבינם. אנחנו נשמור על צלם אנוש של כל אדם. כשאנחנו עוצרים אותם בבתיהם, אנחנו אפילו דואגים שייקחו איתם את התרופות שלהם למעצר. אנחנו הצבא המוסרי בעולם".
ד"ר תהילה מזל (צילום: באדיבות דוברות כללית)
איך משתלבת רפואת משפחה בשירות מילואים?
"רפואת משפחה בשירות מילואים היא חשובה לאין ערוך, ואני רואה את זה עכשיו מדי יום ברפואת השגרה שאני מעניקה ללוחמים. בדרך כלל במלחמה הפציעות הן פציעות טראומה, אבל כשהמלחמה נמשכת כל כך הרבה זמן, לרפואת השגרה יש חשיבות עצומה. אני מעניקה רפואת שגרה לכ-500 חיילים של הגדוד, 24/7, ואני מאוד גאה בכך שהרפואה הזו לא נופלת מהרמה של רפואת משפחה בקופת חולים, מבחינת איכות הטיפול, מבחינת ביצוע הבדיקות הנדרשות, מבחינת התרופות".
ואיך זה להיות אישה בגדוד שברובו מבוסס על גברים?
"אנחנו, הנשים, מיעוט של המיעוט כאן. יש איתי כאן עוד כמה קצינות וכמה מש"קיות וכמה נהגות, ולאחרונה הצטרפו אלינו לוחמות צלפיות, אבל הלוחמים לא ממש ידעו איך 'לאכול' אותן. זה לא משהו מכוון, אבל זה עדיין לא במודעות. אני אתן לך דוגמה משירות המילואים הנוכחי. היינו בפעילות מבצעית, וכשחזרנו ליחידה, נפרש, כנהוג, שולחן עם אוכל. אבל איפה הם הציבו את השולחן? במגורי הבנים, כמובן. כשהסברתי להם שזה לא בסדר, כי לבנות אסור להיכנס למגורי בנים, הם התנצלו ואמרו שאפילו לא חשבו על זה שאפשר להוציא את השולחן שני מטר מחוץ למגורי הבנים באזור ניטרלי, כדי שגם הבנות יוכלו לאכול. מאז הם התחילו לשים לב לכך. לאט-לאט יש עלייה במודעות, אבל יש עוד עבודה לפנינו, ואני בהחלט רואה כוונות טובות להגיע לשם".
למה את הכי מתגעגעת?
"וואו. להיות בבית עם בן הזוג שלי, הילדים שלו והכלבה שלנו. לשקט, למנוחה, לזמן האיכות עם המשפחה ביום שבת, וכמובן לצוות המרפאה והמטופלים שלי, שלא ראיתי אותם מאז תחילת המלחמה".
יש לך איזה מסר שחשוב לך להעביר?
"תמיד לזכור מי אנחנו, לשמור על אנושיות, על הערכים שלנו. אחרי הכל, באנו לעשות טוב לעולם. אני באמת מאמינה בזה. אני גאה בחיילים שלנו ובמיוחד בגדוד שלנו והכי גאה בחיילות כאן, כי זה יותר מאתגר להן. וכמובן, שאני מייחלת ומתפללת שכל החטופים והחיילים יחזרו הביתה בשלום".
רוצים להישאר מעודכנים?
ד"ר אביעזר גבאי
ד"ר אביעזר גבאי (46), תושב יצהר, רופא משפחה במרפאת כללית בעלי, גויס ב-8 באוקטובר, ומאז הוא בעזה עם גדוד החי"ר שבו הוא משרת. אני מבקשת ממנו שיספר לי על מקרה מיוחד משירות המילואים, והוא מחזיר אותי חמישה חודשים לאחור: "לפני חמישה חודשים, כשכולנו עוד התעסקנו עם הרפורמה המשפטית, היו בינינו, החברים למילואים, כל מיני מתחים סביב הנושא הזה וויכוחים בקבוצת הוואטסאפ שלנו. המפקדת של הפלוגה הציעה שנעשה מפגש מאחד, שנקיים שיח, שנדבר על זה, והיא נתנה לנו מספר מועדים אפשריים לקיום המפגש. קרה מה שקרה, והמפגש לא התאפשר, וגויסנו למילואים. יום אחד, אנחנו יושבים ומדברים ומציצים בקבוצת הוואטסאפ שלנו, ומה מתברר? התאריך הכי מבוקש למפגש היה 8 באוקטובר. באמת נפגשנו בתאריך הזה, אבל לא בנסיבות שרצינו. המחשבה איך התאחדנו בסופו של דבר העבירה בכולנו צמרמורת".
בבית, ביצהר, מחכים לד"ר גבאי אישה ושמונה ילדים, הקטן ביותר בן תשעה חודשים, והגדול בן 15. "אשתי, נעמה, היא הגיבורה האמיתית. אותה את צריכה לראיין, לא אותי", הוא אומר בחיוך.
ד"ר אביעזר גבאי (צילום: באדיבות דוברות כללית)
למה אתה הכי מתגעגע?
"לאשתי, לילדים שלי ולהורים שלי".
יש לך איזה מסר שחשוב לך להעביר?
בשלושת החודשים האחרונים, כולנו מרגישים גאווה גדולה להיות יהודים וישראלים, מין פרץ אדיר של אהבה לעם ולארץ, וזה מאוד-מאוד מדבר ומחזק בחזית. בלי אמונה בצדקת הדרך, גם בעורף, אנחנו נהיה בבעיה, הרי האויב שואב את המורל שלו מהפילוג שלנו. אני מרגיש שגם לנו, כצרכני תקשורת, יש תפקיד לשמר את האחדות הזאת ולצרוך תקשורת ותרבות, שמבליטות את המשותף, את מה שמאחד בינינו ומה שמגביר בנו את האמונה, את הגבורה ואת האופטימיות. אם יורשה לי לקרוא לתקשורת להאיר את הזרקור בדיוק על הדברים האלה – הגבורה, האמונה והאחדות וכל מה שמחבר בינינו כישראלים".
מילות תודה
ד"ר ורד ישראלי, מנהלת רפואית בכללית מחוז ירושלים: "יום הרופאה והרופא הוא הזדמנות נהדרת עבור כולנו לומר תודה לצוותים הרפואיים הפועלים במחוז ירושלים, להוקיר את תרומתם הייחודית לחיי הקהילה ולציין את העשייה האדירה שנעשית על ידם ביומיום למען קידום בריאותם של המטופלים. ביחד עם 1,101 רופאות ורופאים אני מציינת את ההישגים וגאה להיות חלק מההנהלה הרפואית במחוז ירושלים".
ארז לוי, מנהל מחוז ירושלים, בירך את הרופאים בברכה אישית, שבה כתב: "רופאות ורופאים יקרים, הערכתי הרבה והוקרה גדולה לכם על עשייתכם היומיומית עבור מטופלינו. מחויבותכם למצוינות ומקצועיות תוך שמירה על אמפתיה ושירותיות היא שממצבת את כללית כארגון הבריאות המוביל בישראל. במיוחד בזמנים מאתגרים אלו, מסירותכם למטופלי הכללית באה לידי ביטוי ביתר שאת, ועל כך תודתי“.
לרגל יום הרופא: כללית מחוז ירושלים במספרים
זו השנה השביעית ברציפות שב-11 בינואר, יום ייסודה של ההסתדרות הרפואית בישראל בשנת 1912, מציינים את יום הרופא הישראלי.
כללית במחוז ירושלים נותנת שירות לכ-600 אלף מבוטחים בשטח גיאוגרפי ענק שגבולותיו הם: במזרח – ים המלח והבקעה; במערב – בית שמש; בדרום – קריית ארבע; בצפון – עד גבול בקעת בית שאן. מחוז ירושלים נחשב לאחד המחוזות המיוחדים ביותר של כללית, וזה בשל האוכלוסייה המגוונת שמתגוררת בו מהמגזר הכללי, הערבי והחרדי.
במחוז כ-230 אתרי שירות: מרפאות ראשוניות, יועצות, מכוני דימות, בריאות הנפש, בתי מרקחת, מכוני התפתחות הילד, מעבדה מחוזית ועוד.
במחוז ירושלים עובדים 1,101 רופאות ורופאים, מומחים בכ-30 התמחויות ונותנים מענה ליותר מחצי מיליון מטופלים. כ-55 אחוז הם גברים, וכ-600 מהם מומחים ברפואת המשפחה.
השם הפופולארי ביותר של בקרב רופאי כללית מחוז ירושלים הוא מיכאל.
5,381,791 ביקורים אצל רופא נרשמו בכללית מחוז ירושלים במהלך שנת 2023, מהם 4.2 מיליון ביקורים אצל רופאי משפחה וילדים וכל השאר פנו לרפואה יועצת. 618,314 ביקורים התקיימו בטלפון או בווידאו.
נתון מעניין: שביעות הרצון של המטופלים במחוז ירושלים מביקור טלפוני ומביקור באמצעות מערכת וידיאו מוסיפה כל העת לעלות, ורוב המטופלים מעדיפים לפגוש רופא באופן הזה על פני ביקור פיזי במרפאה. 23,110 ביקורים קיימו רופאי המחוז בבתי המטופלים.
הרופא הוותיק ביותר עובד בכללית יותר מ-40 שנה. גילם הממוצע של הרופאים במחוז עומד על 45, ובממוצע, רופאים עובדים בכללית מחוז ירושלים כ-15 שנה.
