בקצה שכונת רמות, בצפונה של ירושלים, מתנשא הצריח הבודד של המסגד העתיק נבי סמואל, מוקף באורנים עתיקים ובעצי שקד. המבנה שהיה שנים ארוכות מעבר לגבול המדינה עד 1967, נושא עמו זיכרונות קשים של הכישלון לכובשו במלחמת העצמאות מידי חיילי מוצב הלגיון הירדני שהתבצר בראש ההר.
המגיע למקום בשנים האחרונות מופתע לראות את החפירות הארכיאולוגיות הנרחבות שנעשו באתר ומורדותיו. חפירות אשר חשפו עתיקות מתקופות היסטוריות רבות. במקום נפתח גן ארכיאולוגי רחב ידיים, המשלב נופים וטבע ומחייה את סיפורי המקרא וקרבות שהיו סביב השליטה באתר במהלך ההיסטוריה. מקווים כי בניית הטיילת שהחלה השנה בסמוך לנבי סמואל, לזכר שני בניה של מרים פרץ (אוריאל פרץ ז"ל ואלירז פרץ ז"ל), כלת פרס ישראל, אשר נפלו בשרותם הצבאי, תתרום ליתר עניין באתר. אורך הטיילת יהיה קילומטר והיא תחבר בין שכונת הר שמואל שבגבעת זאב (מקום מגורי מרים פרץ), לבין מורדות נבי סמואל.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת 13"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
נבי סמואל (צילום ד"ר אדם אקרמן)
ההר, שגובהו 885 מטר, חולש על הכביש מפסגת זאב לירושלים, שעובר בתוואי העתיק של דרך בית חורון ועמק איילון. התצפית הפנורמית הנשקפת ממנו, שפע המים ומערכת מדרגות חקלאיות – הפכו את המקום למושב ולמשלט צבאי רב חשיבות, מימי קדם ועד ימינו. קרבות רבים התחוללו באזור וכל כובש ניסה להפוך אותו ליעד בלתי נכבש. מתקופת התנחלות שבטי ישראל זכורים הקרבות באזור המתוארים בספר יהושע, עוד לפני שירושלים היתה לבירת הממלכה היהודית. בחלקו התחתון של נבי סמואל, נמצא בוסתן של תאנים ורימונים. לידו נמצא שביל המוביל למעיין, הנקרא חנה, לזכר אמו של שמואל, ומימיו הצלולים משמשים מבקרים דתיים לטבילה ולטיהור.
נבי סמואל (צילום ד"ר אדם אקרמן)
החפירות שנערכו באחרונה חשפו באתר שרידי ישובים מימי בית ראשון ושני והתקופה ההלניסטית. הם חיזקו את הסברה של זיהוי המקום עם מצפה המקראית, במקום ששמואל הנביא שפט את עם ישראל. המקום שכן על ציר הדרך שבין נחלת יהודה ובנימין לבין נחלת אפרים ומנשה. לאחר חורבן המרכז הרוחני בשילה, היתה מצפה סמל לאחדות שבטי ישראל. זהו גם המקום בו התרחש רצח גדליהו בו אחיקם בן שפן, אשר הבבלים מינו בשנת 586 לפנה"ס לאחר חורבן ירושלים, להיות ראש לשארית היישוב היהודי בארץ. לאחר שיבת ציון שיקם נחמיה את המקום. על הר זה ריכז יהודה המכבי את צבאו הקטן לקרב מכריע נגד היוונים. בתרגיל הסחה מבריק הוא הצליח להטעות את המצביא היווני ולחמוק עם צבאו ממצפה, ובפעולות איגוף הגיע למחנה היוונים והרס וזינב בצבאם.
נבי סמואל (צילום ד"ר אדם אקרמן)
התגליות האחרונות שקבעו כי המקום הוא מצפה מחזקות את ההשערה כי הכפר הערבי הקרוב – א-רם – הוא רמה המקראית, ששמואל הנביא נולד, חי ונקבר בה, ככתוב "וימת שמואל ויקבצו כל ישראל ויספדו לו ויקברוהו בביתו ברמה" (שמואל א' כ"ה א). כך גם הכפר הערבי הסמוך אל-ג'יב, מזוהה עם גבעון המקראית, שמרבית עתיקותיה קבורים עדיין תחתיו. היקף הבנייה הגדול ביותר בנבי סמואל היה של הצלבנים שהקימו על ההר מבצר, כנסייה ואכסנייה לעולי הרגל. הצלבנים, שהגיעו לירושלים בשנת 1099, ראו ממרום גובהו לראשונה את העיר וקראו למקום "הר השמחה". עד היום ניתן לראות את מקום האורוות, האבוסים והגיתות לדריכת יין. הם הקיפו את המבצר בחפיר, תוך שימוש באבני מחצבה. הכניסה היתה מצידו האחורי כיום, על גבי כבש מורם מעל לתעלה ארוכה שרוחבה היה כמטר ועומקה כ-3 מטר.
נבי סמואל (צילום ד"ר אדם אקרמן)
בשנת 1187 הרס צבאו של סלח א-דין את המבצר ואת מרבית החומה שהקיפה אותו. שרידי הכנסייה, שנבנתה בסגנון רומנסקי, נותרו באולם הכניסה למסגד, שהוקם על חורבות המבנה הנוצרי על ידי הממלוכים. היהודים חזרו להתפלל במקום בתקופה העות'מאנית ואף הקימו בית כנסת צנוע. ברם בהוראותיו של מופתי ירושלמי קיצוני, נאלצו היהודים לסגור אותו ב-1730 ולשלם דמי כניסה על מנת להיכנס למתחם. היהודים עשו מאמץ כל התקופה המוסלמית להגיע לאתר, בעיקר בכ"ח באייר – יום פטירתו של שמואל. נשים עקרות רבות פקדו את המקום על מנת לבקש ישועה וחזרה על הנס שקרה להורי שמואל, אלקנה וחנה, שנולד להם אחר שנות עקרות רבות. יצוין כי המנהג לערוך במקום תספורת לילד (חלאקה), קדום יותר מהמנהג לקיים זאת על קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון. כ"ח באייר, יום מותו וקבורתו של שמואל, הוא גם מועד כיבוש המקום במלחמת ששת הימים וחל בו גם יום ירושלים. אלפי מתפללים נוהרים כיום בתאריך זה ומצטרפים לאנשי "כולל" השוהים בו כל ימות השנה.
בתקופה הממלוכית התפתחו בהר בתי מלאכה לצביעת כלי חרס וכבשנים לצריבתם. נתגלו גם שרידי תנורים להתכת מתכות. הטורקים, שהעריכו את חשיבותו האסטרטגית של ההר, הקיפו אותו בביצורים והחזיקו חיל משמר קבוע סביב המסגד. בשנת 1917 נערך במקום קרב קשה בין הבריטים, שהעפילו למקום בדרך מעלה בית חורון, לבין אלפי חיילים טורקים שהתפרשו בשוחות ותעלות מגן. כ-8,000 תרמילי כדורי רובים מקרב זה, נתגלו בעת הכשרת האתר לחפירות. ניצחונם של הבריטים בקרב עקוב מדם זה, פתח בפניהם את הדרך לירושלים. הדיווזיה ה-15 שלחמה סביב ההר אימצה לעצמה ציור של מפתח על גבי דגלם, שהרי תוצאות הקרב העניקו לה את "המפתח לירושלים".
נבי סמואל (צילום: באדיבות ארכיון הצילומים של אמריקן קולוני)
באפריל 1948 ניסו שתי פלוגות של הפלמ"ח לכבוש את הכפר נבי סמואל, הנמצא סמוך לכניסה לקבר שמואל ואת הכפר בית איכסא שלמרגלותיו. משם תכננו להסתער על המוצב הירדני שעל פסגת ההר. אולם הניסיון נכשל כי הלוחמים הגיעו לשני הכפרים לאחר עלות השחר, ואז הומטרה עליהם אש עזה מאנשי הלגיון מפסגת ההר. באש הצולבת שנפתחה ממספר כיוונים נהרגו 38 חיילים. תבוסה צורבת זו באה על תיקונה רק עם כיבוש הכפרים וההר במלחמת ששת הימים. מרבית תושבי נבי סמואל ברחו באישון לילה עם תום הקרב וחצו את גשרי הירדן כי חששו מנקמה בשל התעללותם בגופות הרוגי הפלמ"ח.
מגג המסגד נשקף אחד המראות המרהיבים של ירושלים והרי יהודה. כדאי לערוך תצפית היקפית לכל ארבעת רוחות השמים. התצפית מזרחה ניבטת על עוד אתר, "גבעת בנימין" המזוהה עם הסיפור התנ"כי שהתרחש בו, אשר הביא להרג רב של בני שבט בנימין. אחד מאלו ששרדו ממנו היה שאול בן קיש, אשר יצא לחפש אתונות ומצא מלוכה. שאול בחפשו אחר האתונות הגיע לביתו של שמואל הנביא ברמה, שמשח אותו למלך ישראל הראשון. שמואל, שהיה אחרון השופטים וגם מנהיג ונביא, הכתיר אחר כך את דוד למלך וזכה לתואר "רבן של נביאים".
