סיפור חייו ופועלו של הסופר היהודי יליד פראג, פרנץ קפקא (1924-1883), הוא מהמוזרים ומהמפותלים בתולדות הספרות המודרנית.
קפקא (אנשיל אשר), שהיה לאחד הסופרים החשובים של המאה ה-20, לא זכה לראות בחייו בפרסום ספריו. רובם של כתביו לא הושלמו והוא רצה בשריפתם עם מותו. בחייו הקצרים הוא חווה ייסורי נפש וגוף, אהבות נכזבות ושלושה ניסיונות אירוסין שלא צלחו. קפקא היה מופנם, סבל מרגשות ניכור ובידוד והיה בעל נטייה לדיכאון. הוא ניחן באינטליגנציה וכשרון כתיבה נדירים, ועל אף סגנונו הלא מלוטש – הוא ידע לפרוט על נימי נפשו של הקורא ועורר הזדהות עם הדמויות והאירועים שתיאר.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
"סגנון קפקאי" הפך למושג כלל עולמי, המבטא סרבול מתסכל, שלא לצורך, בעיקר בירוקרטי. במוקד כתיבתו עומד הפרט הבודד, הלכוד בחברה המודרנית-טכנולוגית. האדם שחש עצמו כאסיר בסבך הביורוקרטי ומנותק ממוסדות השלטון ומערכת המשפט – והסובל גם מהניכור הגובר ביחסים שבינו לחבריו. ספריו של קפקא עוצבו במידה רבה על פי מסכת חייו. הצורך שלו להתפרנס מהיותו פקיד ביטוח אפרורי, בעוד הכתיבה עמדה בראש מעייניו, ותחושת התסכול שלו מאי מימוש קשר זוגי להקמת בית ומשפחה – עוררו בו רגשות קשים. בנוסף לכך, מגיל 34 הוא היה חולה בשחפת, דבר שהגביר את חרדותיו וייסוריו הנפשיים.
הסתירה בין חייו המתסכלים האישיים של קפקא לבין הפיכת ספריו לחובקי עולם – משכה תשומת לב של יוצרים רבים – שהאירו את דמותו ביצירות שהעלו בתיאטרון, בקולנוע ובמוסיקה. מאבקים משפטיים בין ארכיונים לאומיים שחפצו בעלות על כתביו, עוררו עניין ביצירתו. כיום כתבי היד המקוריים שלו, מרוכזים בשלושה מרכזים עיקריים: הספריהי הלאומית בירושלים, הארכיון הספרותי הגרמני בעיירה מארבך (ליד שטוטגרד) ובספריית אוניברסיטת אוקספורד באנגליה. ספריו העיקריים של קפקא: "הטירה", "המשפט" ו"אמריקה" – זוכים למהדורות רבות ולתרגומים כמעט לכל השפות בעולם – אף כי לא סיים כתיבתם (השלים רק את הנובלה "הגילגול"). רומנים אלו וסיפוריו הרבים הקצרים – וכן יומניו ומכתביו ראו אור בקבצים רבים – ובהם מכתבי אהבה שבהם פרטים אינטימיים, והיו לנחלת הכלל בניגוד לרצונו.
ארכיון קפקא עם כתביו מגיע לספרייה הלאומית (צילומים: באדיבות הספרייה הלאומית)
האחראי על הפיכת קפקא לסופר בעל מוניטין עולמי, היה ידידו הקרוב ביותר לספסל הלימודים באוניברסיטה בווינה – מקס ברוד – שידידותם השתרעה על פני שני עשורים. שניהם קיבלו תואר ד"ר למשפטים והיו לסופרים – וברוד הציוני – השפיע על קפקא להתעניין בציונות ואף להשתתף בקונגרס הציוני ב-1913 שהתקיים בווינה. בהתקרב מותו משחפת, הפקיד קפקא בידי ברוד, הוראה ובה ציווה אותו להשמיד כתביו. ברוד שהעריץ את כתיבתו של קפקא, לא מילא בקשה זו. הוא גנז את כתבי קפקא וב-1939, הצליח להימלט מציפורני הנאצים עם הכתבים – עלה ארצה והיה לאיש תרבות פעיל בתל אביב. מעלייתו עד שנת 1952, הוא פרסם את כתביו העיקריים של קפקא וכן כתב ביוגרפיה אודותיו. לאחר פרסומם, ברוד הפקיד את המקור בכספת בשווייץ והשאיר ברשותו את יומניו וסיפוריו הקצרים.
הספרייה הלאומית (צילום: אמיל סלמן)
עם מותו ב-1968, מקס ברוד מינה את מזכירתו אסתר יפה, למנהלת העיזבון. לאחר מותה של יפה, בנותיה רצו למכור את האוסף לארכיון של מארבך – אך בצוואתו כתב ברוד, שאוסף זה צריך להימסר לספרייה הלאומית בירושלים. לאחר מאבק משפטי, שהגיע עד בית המשפט העליון, נקבע כי הספרייה הלאומית היא הזוכה באוסף. בשנת 2019 הועברו הארגזים עם האוסף היקר, לספרייה בירושלים וכוללים 200 מכתבי התכתבות של קפקא עם מקס ברוד ויתר חבריו, יומני מסעו עם ברוד בארצות אירופה הקלאסית, המכתב המפורט שכתב לאביו התקיף שרדה בבני ביתו, מחברת ללימוד עברית (תוכניתו היתה לבקר בארץ), רישומים ואיורים, סקיצה אוטוביוגרפית וטיוטות לאחד מסיפוריו. התערוכה האחרונה שהיתה על קפקא בספרייה הלאומית, התקיימה ב-1969, ובה הוצגו רק מספר מכתבים מקוריים שהיו בבעלותה. האוסף שהתווסף, יאפשר קיום תצוגה עשירה בתערוכה המתוכננת ל-2024, שתוכרז כשנת קפקא העולמית – במלאות 100 שנה למותו.
עיריית פראג מנציחה את זכרו של קפקא, במוזיאון קטן, במתן פרס כספי שנתי על שמו ליצירה ספרותית הומנית ובפסל ענק שלו שהוקם בסמוך למקום הולדתו. קברו היה למוקד משיכה לאלפי מבקרים. הסופר הצנוע שברח מתהילה – זוכה כיום שהעם הצ'כי מתהדר בו – ולא מעלים את מוצאו היהודי.
הכותב: ד"ר אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת2"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר"[email protected]
