סוניה סודרי היא המייסדת ומנהלת של "פסיפסו", בית ספר למשחק ותיאטרון לנשים חרדיות שפועל בירושלים ומופיע בפני נשים בלבד. סיפור חייה כולל מהפך לצד עוצמה נשית וחלוציות במגזר החרדי, ומונע מתוך רצון להגשים את עצמה ולעסוק במה שהיא הכי אוהבת – תיאטרון. לאחר שהיתה שחקנית ידועה על במת התיאטרון הלאומי הצרפתי וחיה חיי בוהמה, היא חזרה בתשובה ונאלצה להפסיק במשחק. אבל סודרי החליטה להביא את התיאטרון לנשים החרדיות. ועכשיו הן עושות מולייר – לנשים בלבד, כמובן.
- הורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- סיורי לילה מרתקים בירושלים עד סוף אוגוסט
לרגל הצגה חדשה שעלתה השבוע על הבמה בבית מזי"א לתיאטרון שוחח "כל העיר" עם סודרי, אם לשניים וסבתא לחמישה, על שפה תיאטרלית פורצת דרך בציבור החרדי, ועל הגשמת חלומות.
"כשחזרתי בתשובה", היא מספרת, "נישאתי ואמרו לי שאי אפשר להמשיך במשחק שאני כל כך אוהבת, זו היתה החלטה קשה וכואבת מאוד עבורי. הגעתי לישראל ולימדתי את אמנות התיאטרון בבתי ספר ובמכללות. הכל היה מקסים חוץ מדבר אחד – חיידק התיאטרון בער בי. יום אחד חשבתי שאם יש לי חיידק כזה, ייתכן ויש נשים חרדיות נוספות עם אותה התשוקה, והחלטתי לפתוח מכון ללימוד משחק. להפתעתי הגיעו המון נשים ממגזרים שונים – לכן קראתי לבית הספר "פסיפסו". עם השנים התיאטרון שלנו זכה לתמיכה, אולמות המופעים מלאים בנשים ואנחנו, הנשים, פועלות בשתי קבוצות וכל קבוצה מעלה מדי שנה הצגה חדשה".
מהו הסגנון של התיאטרון?
"פרינג' עכשווי שמשלב תיאטרון גוף לצד אמנות הקול והתנועה, שבאים לידי ביטוי בהופעות השונות, כמו למשל שימוש בשפה בימתית של קומדיה דל ארטה עם המסכות המפורסמות. לרוב אני משתמשת בטקסטים של מחזאים ידועים, כמו מולייר שעבדתי איתו בשנה שעברה, ומבצעת אדפטציה, כלומר שומרת על הטקסט אבל משנה לגמרי את הדמויות. בעת עיבוד כזה כל הדמויות הופכות לנשים ואין דמות גבר על הבמה, כי אני עובדת עם נשים, עם מה שיש לי. כך התפקידים של גברים הופכים להיות תפקידים של נשים, ואני מתאימה את האפיון של הדמות על האשה, מבלי לוותר על הדמות עצמה".
איך התקבלה היוזמה שלך בעולם החרדי?
"למרות שהקונספט חדש במגזר החרדי, זה מתקבל בהבנה מלאה ואני כמעט ולא נתקלת בהרמות גבה. יש לי קו מאוד ישר שלא מאפשר לפסול את התיאטרון, כי אני דואגת שהכל יהיה כשר למהדרין, עם מפקחת חינוכית שבודקת שהכל כשר, הטקסטים, הדמויות ואופן המחזה עצמו. היום התיאטרון ממלא אולמות בנשים שמגיעות לצפות בהצגות, והן בנות כל המגזרים, כי הנושאים המטופלים הם אוניברסליים. זה נפלא ומדבר בעד עצמו".
ספרי על שתי ההצגות שעולות בימים אלה בבית מזי"א.
"יש את ההצגה "העיוורים", שזו אדפטציה למחזה של מטרלינק, מחזאי מסוף המאה ה-19, מתוך טרילוגיה בנושא המוות. זה מחזה שנוגע ברגש, משלב תנועה ושירה של זמרת סופרן, עם הבעה של כאב, תסכול, פחד וזעם של עיוורים שהלכו לאיבוד במהלך טיול. זו הצגה פילוסופית, דיאלוג של אדם מול הגורל שלו, כשבעצם נשאלת השאלה מי עיוור, הדמויות על הבמה או אנחנו הקהל?
"הצגה נוספת בקרוב היא קומדיה מוזיקלית הומוריסטית – "חתונה בשוק" – עיבוד למחזה של מולייר, על התעשרות מבסטה בשוק, לצד שאיפות של נשים, שידוכים והתלבטויות, כשהמשרתות פותרות את הקונפליקטים בצורה קומית וססגונית".
רוצים להישאר מעודכנים?
ואיך ההרגשה ליצור?
"אני מאושרת. כאשה מאמינה אני מרגישה שלא עזבו אותי מלמעלה. כשנאלצתי להפסיק את העבודה בתיאטרון, זה היה נורא, ולא ידעתי איך אתמודד. היום אני רואה שזו היתה החלטה טובה להיות אישה דתיה וגם להמשיך במקצוע שלי. עברתי תהליך מדהים שאולי לא הייתי עוברת אם הייתי נשארת איפה שהייתי. יש הרבה מגבלות בתיאטרון החרדי, וכשאמן צריך להתמודד הוא חייב לפרוץ גבולות. וזה מה שעשיתי".
