מנהלת היסודי בביה"ס הדו לשוני: "אנחנו לא בועה – ברור שהמציאות שבחוץ חודרת פנימה"

בשבועות האחרונים המתח בין יהודים לערבים בירושלים הולך ועולה. כמעט ואין שבוע בלי פיגוע או אירוע אלימות בין צעירים יהודים לערבים. המתח הזה, כמעט מיותר לציין, קיים כבר שנים רבות אולם נדמה כי מאז אירועי חודש מאי בערים המעורבות, בכללם גם ירושלים, הוא האמיר לדרגות קיצון.

בתוך הכאוס הזה ניתן לראות אי של שפיות – מקום שבו חיים זה לצד זה ערבים ויהודים – זהו בית הספר הדו לשוני על שם מקס ריין הממוקם בשכונת פת.
בבית הספר לומדים כ-670 תלמידים – 130 בגנים, 315 ביסודי, 118 בחטיבת הביניים ו-106 בתיכון – וכמו שמעיד שמו – הלימודים מתקיימים הן בשפה העברית והן בשפה הערבית באופן שווה, כשבכל כיתה נמצאת אשת צוות יהודייה ואשת צוות ערבייה. אז האם מדובר בבועה?

"אנחנו לא בועה – ברור שהמציאות שבחוץ חודרת פנימה", מדגישה בשיחה עם "כל העיר" ג'והיינה דכוור סלים, מנהלת בית הספר היסודי של הדו לשוני (את חטיבת הביניים והתיכון מנהלת אפרת מאיר, ר"ג). "המרחב הבית ספרי שלנו הוא בהחלט מקום מכיל, מכבד, סובלני ובלי אלימות, אבל ברור שהמציאות שבחוץ חודרת פנימה ומשפיעה. תיקח את אירועי מאי האחרון, שהיו קשים ואלימים בכל הארץ וכמובן שגם פה אצלנו בירושלים. את הפחד, הכעס והתסכול שהיהודים והערבים בישראל חשו בתקופה הזו הרגשנו גם אנחנו. ברור. וגם בתוך הקהילה שלנו ואפילו בתוך בית הספר עצמו צצו מתחים, ויכוחים וכעסים. אין לנו שאיפה ליצור מרחב מנטורל מאי הסכמות, להיפך. מה שאנחנו מחפשים זה לדעת להכיל את אי ההסכמות, לשבת ולדבר עליהן. וזה מה שקרה. בזמן שברחבי העיר והארץ ערבים ויהודים הלכו מכות ולא הקשיבו אחד לשני, אצלנו בבית הספר ובקהילת ההורים ישבו ודיברו. ברור שעלו מתחים בין ילדים יהודים וערבים וברור שהשיח היה ברמה של בית ספר יסודי, אבל אתה יודע איזה שיעור מדהים זה עבורם לדעת שהם יודעים לשבת ולדבר על מחלוקות כואבות ולא לברוח מהן? בסופו של דבר, העתיד של כל הארץ הזו תלוי ביכולת של ערבים ויהודים לשבת, לדבר, לכבד אחד את השני ובעיקר להתנהל בשותפות גם אם יש חוסר הסכמה".

כיתה בבית הספר הדו לשוני בירושלים (צילום: עמותת יד ביד)

דכוור סלים נולדה וגדלה במעלות תרשיחא שבצפון, ישוב מעורב שבו מתגוררים נוצרים, מוסלמים ויהודים, כך שאת רעיון השותפות היא מכירה מגיל מאוד קטן. לירושלים, לשכונת בית צפאפא הסמוכה לבית הספר, היא עברה לפני כ-20 שנה ביחד עם בעלה, והילדים שלהם למדו או לומדים בדו לשוני.

"בכל שנותיי בירושלים עסקתי בחינוך", היא אומרת, "בעיקר במסגרות בלתי פורמליות במזרח העיר, ולפני קצת יותר משנה מוניתי ע"י מנח"י לתפקיד מנהלת הדו לשוני. אני בכוונה מזכירה את מנח"י, כי יש אנשים בעיר שחושבים בטעות שהדו לשוני הוא בית ספר פרטי – אבל זה ממש לא. אנחנו בית ספר ציבורי ייחודי ויש לזה משמעות. העובדה שבית הספר היחיד בעיר שבו ערבים ויהודים לומדים יחד בשוויון הוא בית ספר ששייך לממסד היא משמעותית בעיני".

(צילום: עמותת יד ביד)

מאז אירועי מאי כולם פתאום מדברים על שותפות בין ערבים ליהודים כמפתח לעתידנו.
"הביטוי 'שותפות יהודית ערבית', שנשמע הרבה בתקשורת הישראלית בחודשים האחרונים מאז אירועי מאי הוא הרי גלגול של הביטוי 'דו קיום'. אלא שבין 'שותפות', ל'דו קיום', יש הבדל מהותי שהוא גם לב הסיפור של מה שאנחנו עושים בבתי הספר. 'שותפות' בין ערבים ליהודים זה לא רק ששתי הקבוצות האלה מתקיימות זו לצד זו, אלא שהן מתקיימות בשוויון. בדגש על שוויון, וצריך להבין ששותפות יהודית-ערבית אמיתית תתקיים רק איפה שיש שוויון. מדינת ישראל אינה מרחב שבו מתקיים שוויון מלא בין ערבים ויהודים, כי כולנו חיים במרחב יהודי, שהערבים מתבקשים להשתלב בו. זה אומר שכדי לייצר שוויון בין ערבים ויהודים במרחבים המשותפים – צריך לעשות פעולות יזומות כדי להביא לשוויון, שזה לרוב אומר פעולות שמנכיחות את הזהות והמקום של הערבים".

למה את מתכוונת שאת אומר שאנחנו חיים במרחב יהודי?
"קח לדוגמא את החגים היהודיים. המשק הישראלי כולו פועל סביב החגים היהודיים, התקשורת מוציאה מוספי חג מיוחדים, הרשתות עושות מבצעים לחגים, הפרסומות בטלוויזיה בתקופת החגים מתייחסות אליהן, יש אירועיי תרבות בחופשות החג – כל החיים מסודרים סביב זה. האם אתה יכול לדמיין בכלל מצב מקביל לגבי החגים המוסלמים? האם עיתון כלשהו עשה אי פעם רשימה של 50 הישראלים או הערבים הכי מצליחים מתחת לגיל 40 לרגל עיד אל פיטר? או לכבוד חג המולד שאני ומשפחתי חוגגים? זה נשמע דברים קטנים ואפילו אולי קטנוניים, אבל הבאתי דוגמה כזו בכוונה כדי להדגים עד כמה העובדה שהמרחב בישראל הוא יהודי בלבד היא שקופה לנו. ואם נחזור לבית הספר שלנו – השוויון מתבטא בזה שיהדותם של התלמידים היהודים מקבלת בבית הספר ובותכנית הלימודים מקום באותו האופן והגודל כמו שהזהות המוסלמית של המוסלמים מתבטאת והזהות של הנוצרים מתבטאת. גם ברמה הלאומית, הזהות הפלסטינית של תלמידנו הערבים מקבלת מקום וביטוי, יש לימוד והכרה של ההיסטוריה הפלסטינית והתרבות הפלסטינית, וכל זה בלי לגרוע או להתנגח בהיסטוריה והתרבות הישראלית. יש כוח עצום בלהכיר ולהכיל דברים מנוגדים שמצויים בקונפליקט, זה מעצים את הילדים וגורם להם להיות אנשים מורכבים יותר".

מבנה בית הספר הדו לשוני בשכונת פת (צילום: עמותת יד ביד)

מבחינה פדגוגית, מעבר לענין היהודי-ערבי, אתם בית ספר רגיל?
"במצב של בתי הספר בירושלים כיום, כשיש הרבה בתי ספר טובים שמתחרים על מספר תלמידים מוגבל, אתה לא יכול להרשות לעצמך להתמקד בייחודיות בלבד ולכן אנחנו משקיעים הרבה זמן ואנרגיה בפדגוגיה חדשנית ויצירתית אצלנו. יש לנו פרויקטים שנתיים לכל הכיתות עם סטודנטים מבצלאל, ביקורים קבועים במוזיאון ישראל, מיינדפולנס בכיתות כל בוקר ועוד. בנוסף, יש אצלנו הרבה למידה מחוץ לכיתה במרחבים פתוחים. זה לקח שהקורונה לימדה את כל מערכת החינוך, החשיבות של לשבור שגרה וללמוד גם מחות למבנה הכיתה המסורתי, ולמזלנו הקירבה של בית הספר שלנו לפארק המסילה מאפשרת לנו לעשות את זה הרבה. בשיעורים רבים הכיתה יוצאת עם מחצלת לפארק, לומדת תחת צילו של עץ ונעזרת בטבע מסביב כדי להעשיר את הלמידה".

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון