שנת הלימודים תשפ”ד יוצאת היום, שישי, 1 בספטמבר, לדרך. כמדי שנה, ההתרגשות של רבים מהילדים וההורים גדולה ומשמעותית, אבל לא כך הוא המצב אצל כולם. מנתונים שהוצגו השנה בוועדת החינוך של הכנסת עולה כי אחד מכל חמישה ילדים סובל מחרם. נתוני התוכנית הלאומית להתמודדות עם אובדנות, מלמדים על עליה של 50 אחוז בניסיונות אובדנות בקרב בני נוער בעשור האחרון ועל עלייה של למעלה מ-60 אחוז בקרב קטינים עד גיל 14. גם אם לא קושרים בין הדברים באופן ישיר, ברור כי לתופעות החרם והדחייה החברתית יש השלכות קשות מאוד, אשר מייצרות טראומות שאנשים סוחבים עימם כל ימי חייהם.
“כי ילד שעשו עליו חרם, הוא אף פעם לא מחלים, הוא רק לובש בגדים של מבוגר” (נועם חורב). כמה שהמשפט הזה כואב, כך הוא מדייק. תשאלו את שייקה אל עמי, פעיל חברתי מוכר מאוד בירושלים, שחווה את זה על בשרו. משפחת אל עמי ייסדה את עמותת ‘כנפי דרור’ בשמו של בנם, דרור, צעיר נבון חכם ורגיש, שחווה פגיעה עמוקה של התעללות חברתית וחרם בילדותו, וידע במאמצים גדולים לצמוח משם ולהצליח בביה”ס, במכינה, בצבא, בלימודים, ובמשפחה. עד שבשנה שעברה, צלקות הפגיעה הקשה מתקופת הילדות, שהותירו את חותמם העמוק בנפשו, שבו ונפתחו והכריעו אותו.
רגע לפני תחילת שנת הלימודים, מספר אל עמי בשיחה עם “כל העיר” על המאבק של העמותה בחרמות ובהדרות ועל ההתמודדות מול האתגרים והמורכבויות הצפויים השנה.
שייקה אל עמי (צילום: דווקא הפקות)
“תופעות החרם והדחייה החברתית, התפשטו כנגע עמוק בחברה הישראלית על כל מגזריה וציבוריה”, אומר בן עמי בפתח השיחה. “הן נתפסות כתוצר בלתי נמנע של דור הילדים הנוכחי, בין השאר בשל זמינות והשפעת הרשתות החברתיות. חשבנו כולנו שהן בלתי נמנעות, שהן חלק אינטגרלי מהווית הילדים בעידן הזה. אך אנו ב’כנפי דרור’ אומרים לא לחרם ולנידוי. לא מדובר בתופעות טבע, או בגזירת גורל, אלא בתופעות חברתיות קשות, שאסור לנו לקבלן, ושניתן להתמודד ולתקן אותן”.
במקרים רבים נוצר הרושם שמערכת החינוך או ההורים מרימים ידיים?
“לצערנו, נכון לעכשיו, המחשבה הקיימת בקרב מרבית אנשי החינוך וההורים היא שאין להם את הכלים והיכולות להתמודד עם החרם והנידוי, למרות שכולם מבינים היטב שמדובר בתופעות הרסניות. זו הסיבה שמורים רבים יעדיפו להסב את מבטם כשיתקלו בכך, והורים רבים יבחרו פשוט שלא להתערב. בשורה התחתונה – מספר הילדים הסובלים מחרם הולך וגדל. מעת לעת אנו מתוודעים לסיפור טראגי נוסף, מערכת החינוך וההורים חסרי אונים ואין תשובות”.
פרט לפגיעה הקשה מתופעת החרם, לעובדת אי ההתערבות, כך לדעתו של אל עמי, פגיעה קשה נוספת בילדים. הם גדלים בתחושה ובחוויה פנימית שחרם ודחייה חברתית פוגענית הם תגובות טבעיות ולגיטימיות. על כן, כך הוא סבור, יש צורך במהלכים גדולים בתחום הגברת המודעות והתודעה בקרב הילדים, ההורים ואנשי החינוך.
“יש מה לעשות”, הוא אומר בנחרצות. “אנו בעמותת ‘כנפי דרור’ ובחברה למתנ”סים בטוחים כי המפתח להתמודדות ולשינוי הוא בידי הקהילה. התפיסה הבסיסית שלנו היא שצריך כפר שלם כדי להתמודד עם אתגר הדחייה והחרם. האחריות הקהילתית תבוא לידי ביטוי ביצירת מודעות לחומרתה של התופעה, בשינוי הנורמה ובמניעה אקטיבית, וכן – ביצירת יכולות ומנגנוני ליווי וסיוע. הקהילה צריכה לפתח אוזניים קשובות, לב מבין, וידיים נכונות לליווי ולסיוע. החברה והקהילה אפשרו את הקלקול בחדלונן והן שצריכות ויכולות לקחת אחריות לשינוי, להתמודדות ולתיקון”.
אילוסטרציה של חרם (צילום: [email protected])
חרם / נעם חורב
"ילד שעשו עליו חרם
אף פעם לא באמת מחלים
הוא רגיל לעמוד נגד הזרם
ולחטוף מכות מהגלים
וגם אם נדמה שהוא בסדר
בפנים הוא מתפקע מבדידות
וסוחב עליו את כל עקבות העדר
שדרס והרס לו את הילדות
הוא הופך להיות חייל או מפקד
והוא חלק מהחבר'ה בכאילו
אבל תמיד נשאר בו ילד שפוחד,
שצועק בקול חלש מדי "הצילו"
הוא מצליח במקום העבודה
מחייך שם לכולם עם העיניים
ואז מרגיש בלב את הצביטה
כשלא קוראים לו שוב לצהריים
והפצע הזה לא מפסיק לשרוף
גם כשהוא מרגיש כבר מאושר
הוא מבלה חיים שלמים רק בלשלוף
את הקוצים של העלבון מהבשר
הלוואי שהיינו יכולים
לחסוך את כל הסבל המיותר
כי ילד שעשו עליו חרם
אף פעם לא באמת מחלים,
הוא רק לובש בגדים של מבוגר".
רוצים להישאר מעודכנים?
איך עושים את זה בתכל'ס?
“בהבנה שיש לנו אחריות ותפקיד ביצירת נורמה מוסרית, משפחתית, חברתית וקהילתית חדשה וברורה, ביחס להתנהגויות הללו. עלינו לשרטט את הקו האדום הברור, המוציא אותן מחוץ לנורמה החברתית והקהילתית. כמובן ששינוי הנורמה אינו רק עניין להצהרות, אלא גם לפעילות אקטיבית – חרם בבית הספר הוא עניין להפסקת לימודים ולכינוס הורים ומחנכים בכיתות כדי לשוחח על כך, הדרה חברתית פוגענית היא עניין לעיכוב תפילה ולנטילת אחריות בכל מרחב קהילתי. וכך גם באשר להתערבות ולסיוע – התערבות קהילתית חכמה תוכל למוסס את מעגל החרם, לפורר את הסלע העצום המותיר שריטה עמוקה כל כך בנפשו של הילד, כדברי שירו של נעם חורב – “יֶלֶד שֶׁעָשׂוּ עָלָיו חֵרֶם, הוּא אַף פַּעַם לֹא מַחֲלִים, הוּא רַק לוֹבֵשׁ בְּגָדִים שֶׁל מְבֻגָּר”, לאבנים קטנות שניתן לשאתן”.
יש דוגמאות שאתה יכול לתת לפעולות אקטיביות?
“בוודאי – בעתניאל, עצר הרב רא”ם הכהן את התפילה בגין אירוע חרם על ילד מסוים, והנחה שלא לספור את ספירת העומר בבית הכנסת עד שהקהילה תיקח אחריות לפתרון העניין. ברמת השרון התערבה מנהיגות הורים יישובית והביאה לסגירה מיידית של קבוצת וואטסאפ שהתאפיינה בשיח אלים, בוטה, ובקריאות לחרם, וכמובן שזה רק על קצה המזלג”.
ספר על היוזמות והפעילויות שנעשו עד כה?
“הקמנו לפני מספר חדשים מטה עירוני בהובלת סגנית ראש העיר חגית משה, מחזיקת תיק החינוך, שבו שותפים כל גורמי העירייה הרלוונטיים לנושא. במקביל – התחלנו בעבודת הסברה והכשרת פעילים עם ארגון ההורים, המינהלים הקהילתיים, יחידות תנועות הנוער ועוד. בשיתוף מרכז מאי קיימנו האקתון לבני נוער בנושא חרמות ונידויים, ובו עלו יוזמות מגוונות של בני נוער. בנוסף, הקמנו בבית אלישבע קבוצת כדורגל חברתית, במטרה להעניק לילדים מיומנות חברתיות ויכולות התערבות וזיהוי מצוקה של חבריהם. קידמנו את הפקת הפודקאסט “מישהו שומע אותי”, שמוקלט בימים אלה ושבמרכזו בני נוער שעברו חרם, הדרה ובריונות חברתית המנסה למגר את התופעה ולשמש ככלי להעצמה וטיפול.
“בשנה הקרובה נבקש להעביר הילוך, ולהפוך את ירושלים לעיר המובילה בנושא ההיערכות וההתמודדות העירונית עם נושא החרם והדחיה החברתית. במסגרת זו, סוף חודש אוקטובר, ב-25,10, נקיים כנס עירוני פורץ דרך בחשיבה ובהיערכות המשותפת להתמודדות עם האתגר. בכנס נשיק את מוקד הפניות העירוני – מוקד מתנדבים לפניות לילדים והורים, שיעניק מענה ראשוני, במצבי קושי או פגיעה חברתית. המוקד יאויש על ידי מתנדבים/ות שעברו הכשרה וקיבלו כלים מעשיים להתערבות ושינוי, לצד התמקצעות במתן מענה רגשי טלפוני, כלים לבניית אמון, ניהול שיחה, ליווי מקרי קצה, הכרת מערכות הרווחה והחרום ועוד. אנחנו מקווים שערים נוספות יאמצו את הרעיון. במקביל – נקדם עם המינהלים הקהילתיים הקמת מערכים קהילתיים בשכונות שיקדמו שינוי תודעה ונורמה, ויסייעו לליווי וסיוע לילדים והורים במצבי משבר”.
כיצד ניתן להפוך את המאבק בחרמות לנושא לאומי?
“הקמנו את ‘כנפי דרור’ כדי לחולל ולהוביל שינוי ותיקון חברתי – לאומי יסודי ועמוק בנושא, ולשם אנו מכוונים. כאמור, תפיסתנו הינה כי המפתח לשינוי הינו האחריות הקהילתית, ובהתאם לכך, פיתחנו מודל היערכות פעילות ושינוי עירוני ויישובי. במקביל לירושלים כעיר המובילה, יצאנו במהלך השנה לפיילוט בשלוש ערים נוספות – בירוחם, בחולון, במעלה אדומים, שעברו איתנו תהליך של גיבוש חזון ותוכנית פעולה משותפת למאבק בחרם. תהליך שחיבר בין מחלקות החינוך, רווחה, בתי הספר, ההורים והקהילה וכל הגורמים הרלוונטיים, לשם הקמת מנופי ומוקדי התערבות וסיוע אינטגרטיביים במערכות הקהילה והחינוך. בשנה הבאה, בכוונתנו ביחד עם החברה למתנסים להתרחב לעבודה בכעשרים רשויות, וביניהן נתניה, רמת השרון, מודיעין ועוד. בנוסף לכך – היעד שלנו בשנה הקרובה הוא לרתום לתפיסה ולמאמץ במהלך השנה גם את משרד החינוך, ויחד עימו להגיע בתוך כארבע שנים לעבודה עם 200 רשויות – מאסה קריטית של החברה הישראלית. זאת בצירוף לקמפיין הסברה דינאמי ברשתות, ובסיוע רשת שגרירים ארצית של “כנפי דרור” שתסייע בהפצת המסרים ובשינוי הנורמה בנושא”.
