לפני כשנה, כשאביב קינן נכנס לתפקידו החדש כיו"ר מינהל החינוך בירושלים אחרי 12 שנות עשייה חינוכית, הוא הבין שמצפים לו אתגרים גדולים ורבים, שעם מרביתם הוא לא התמודד קודם לכן.
(**הוועידה פתוחה לציבור הרחב. הכניסה ללא תשלום בהרשמה מראש, בטלפון
02-5315885 או דרך אתר הוועידה: http://reg.co.il/edujerusalem
קינן, בן 46, נשוי +4 מתגורר ביישוב בית חשמונאי בסמוך למודיעין. הוא הגיע למנח"י אחרי חמש שנות כהונה כסמנכ"ל חינוך במרחב בת ים, שם הוא סייע להוביל מהפכה ממשית ואמיתית בשיעור הזכאים לתעודת בגרות בעיר. עוד קודם לכן, הוא הקים וניהל את רשת בתי הספר ברנקו וייס, כך שרקע חינוכי יש לו בהחלט, אך המורכבות של מערכת החינוך בעיר היא משהו שהוא לא פגש בתפקידיו הקודמים.
"המורכבות הברורה מאליה היא שלמעשה יש בירושלים 3 מערכות חינוך – הממלכתית, החרדית והערבית – שלכל אחת מהן יש את הצרכים שלה ואת הדרישות שלה, את הקשיים שלה ואת מידת ההתמסרות שלה אל המערכת", הוא מפרט בראיון ל"כל העיר" לקראת ועידת החינוך של ירושלים, שתתקיים ביום שלישי, 21.8, במוזיאון ארצות המקרא.
"יש את המערכת הכללית הרשמית", הוא מוסיף, "שבה המטרות הן לצמצמם פערים מצד אחד, ומצד שני להביא להישגים, להיות אטרקטיבי ולהוביל לכך שהירושלמים ירצו להישאר וללמוד פה, ושאחרים ירצו להגיע אל העיר בגלל שיש בה חינוך טוב. בנוסף, יש את מערכת החינוך במזרח העיר, שהיא מערכת עם פערים וחסרים מאוד גדולים. הזנחה של 50 שנה שצריך לסגור. השקענו השנה הרבה מאוד משאבים במזרח העיר והתקבלה גם תוכנית חומש של המדינה, כשהמטרה היא להוביל לשינוי דרמטי. המערכת השלישית היא של החינוך החרדי, ששם מדובר על ציבור שאוהב את החינוך שיש לו, ומה שהוא מבקש זה מקום. במקביל, הולכת ומתפתחת מערכת חינוך נוספת, חרדית רשמית. מדובר על אוכלוסייה שהולכת וגדלה, שרוצה שהילד יהיה או רב גדול או המנתח הכי טוב. בשנה האחרונה אנחנו פועלים כדי לתת להם מענה, כי יש ביקוש עצום לדרך הזו, שאומרת לימודי ליבה ברמה הכי גבוהה לצד לימודי קודש חרדים לגמרי ושמירה על התרבות החרדית".
כאמור, קינן מסכם בימים אלה שנה ראשונה בתפקיד יו"ר מנח"י. עוד קודם לכן הוא עבד במינהל החינוך כשנה ולמד להכיר את המערכת. כשהוא מתבקש לסכם את השנה הראשונה בתפקיד הוא מדגיש כי "זו היתה שנה של פריחה במערכת החינוך בירושלים גם במזרח העיר וגם במערב העיר. אחד הדברים המשמעותיים שקרו השנה הוא שהחלה תנופת בינוי, כשהשנה אנחנו פותחים 160 כיתות חדשות, בעוד שבשנים עברו עמד הממוצע על עד 50 כיתות, וזה בהחלט דרמטי. זאת אומרת שכ-5,000 ילדים הולכים ללמוד במבנים חדשים. ואנחנו עוד נבנה מאות כיתות בשנים הקרובות".
"השיפור הדרמטי השני הוא בתחום תוכניות חדשנות, שאנחנו מפתחים והכנסנו אותם בכל המגזרים. אלה תוכניות שמאפשרות למנהלי בית הספר ללמוד, לחלום ולבצע בתוך בתי הספר שינויים פדגוגים דרמטיים.
"הנושא השלישי הוא צמצום פערים. נתנו כלים לבתי הספר כדי לצמצם את הפערים ולתת מענה לילדים שחסר להם, בין אם בתוספת של עובדים סוציאליים ופסיכולוגים, בין אם פתיחת מועדוניות בבתי ספר יסודיים ובין אם בסל סיוע שאנחנו נותנים לאוכלוסיות מוחלשות".
מהו החזון החינוכי שלך לירושלים?
"ראשית, הייתי שמח לסיים קדנציה של חמש שנים טובות כיו"ר מינהל החינוך בעיר, כי צריך זמן כדי לחולל שינוי. מבחינת החזון, אני מקווה להשלים בארבע השנים הקרובות בינוי משמעותי של כ-2,000 כיתות לימוד לפי תוכנית ראש העיר, שיש לי הזכות לממש אותה. אני שואף להפוך את החינוך במערב העיר לאטרקטיבי ומגוון, חינוך שיש בו שוויון הזדמנויות אמיתי. לגבי מזרח העיר, אני רוצה להגיע למצב שבו בתי הספר הופכים לעוגן עבור הילדים. הם יהיו הגורם היציב והבטוח שמספק את התקווה לעתיד אחר. זה ישפיע על כל החיים בירושלים ויוביל לשינוי דרמטי של פני החברה בעיר".
הזכרת קודם את תוכניות החדשנות. מהן המטרות שלהן?
שתי מטרות, שהן שוות באותה מידה. האחת, לגרום למנהלות ולמנהלים, למורות ולמורים להתחבר מחדש לתשוקות שלהם על מערכת החינוך. להיזכר בסיבה שבגינה הם הגיעו להוראה, כל אחד ואחת והסיבות שלו ושלה.
"המטרה השנייה, היא שינוי דרכי הלמידה בבית הספר. החופש מאפשר לאנשי ההוראה ליישם את החלומות שלהן ואנחנו נותנים מקום למגוון רעיונות ודעות. אנחנו למעשה נותנים לבתי הספר את הכלים לשנות את דרכי ההוראה והלמידה, כשהכל מלווה בהדרכות שלנו. עיריית ירושלים היא הראשונה להרים את הנושא הזה, שעלה מהשטח כבר שנים רבות".
עד כמה מורכב לדעתך הנושא של מעורבות הורים במערכת החינוך?
"אני חושב שסוגיית מעורבות ההורים היא הכי מורכבת כיום למערכת. אם מסתכלים על שחיקה של מנהלים ומורים, אחת הסיבות המרכזיות היא תובענות ההורים ורמת ההגנה שהם רוצים לספק לילד שלהם. מבחינת חלק מההורים, אם הילד קיבל 70 במבחן, אז האשמה היא של המורה ולא של הילד. העניין המרכזי הוא שזה לא תופעה שקיימת רק במערכת החינוך, אלא מדובר בתופעה חברתית ומספיק לראות את התערבות ההורים בצה"ל או את היחס שמקבלות אחיות בחדרי המיון. אני חושב שבתי הספר לא מקבלים מספיק קרדיט מההורים. כשיש עוולות, אני הראשון שיתייצב לטובת התלמיד, אבל זה לא המצב במרבית המקרים".
נושא מורכב לא פחות הוא החינוך בעידן הרשתות החברתיות.
"נכון, אבל חשוב להבין שהרשתות החברתיות, לצד הסכנות שהן טומנות ועליהן צריך לתת דגש ברמה מערכתית כוללת של כלל הרשויות, מהוות הזדמנות אדירה לעשות חינוך שלא ידענו לעשות קודם. יש הזדמנויות גדולות ברשתות החברתיות ומי שיתעלם מכך פשוט טומן את ראשו בחול. לא מדובר כאן בעידן של הילדים שלנו, אלא בעידן שלנו, ההורים, כי גם אנחנו נמצאים שם וזו פלטפורמה שיכולה להרים את מערכת החינוך לגבהים חדשים, כמובן תחת פיקוח ומניעת הסכנות".
