ספר השירים "כתב יד של רופאה", ד"ר תמר אלרם (צילום: זוהר נוי)
ספר השירים "כתב יד של רופאה", ד"ר תמר אלרם (צילום: זוהר נוי)

"אני משוררת, רופאת נשים ומנהלת בית חולים", ד"ר תמר אלרם מוציאה ספר שירים ראשון ומעלה לדיון את חשיפת הרגשות

היא מנהלת בית החולים הדסה הר הצופים, רופאת נשים ועכשיו גם משוררת. ד״ר תמר אלרם משתפת על התגובות לחשיפת הרגשות בספר השירים שהוציאה לאור, על מושג האומץ בחיים ועל הדיסוננס בין האשה החזקה מנהלת בית החולים, לבין ההתמודדות הרגשית כפי שעולה משיריה

פורסם בתאריך: 23.6.21 18:42

נדמה שד"ר תמר אלרם לא נחה לרגע. בגיל 49 היא כבר נושאת תארים ניהוליים מכובדים רבים בהדסה עין כרם, במאוחדת מחוז ירושלים ובתפקידה הנוכחי כיום כמנהלת בית החולים הדסה הר הצופים, אותו היא מובילה בנחישות אל היעדים אותם סימנה לעצמה לרווחת תושבי ירושלים והסביבה. הישג משמעותי ללא ספק. אבל הישג משמעותי נוסף היא זוקפת לעצמה בימים אלה, עם הוצאת ספר שירה ראשון פרי ידיה. הספר מעורר הדים רבים, הן משום שכתבה אותו אשה קרייריסטית עם עיסוק שממלא את כל שעות היום, והן משום התכנים הרגשיים הנחשפים בו – העוסקים בחייה האישיים, בחוויות שהשפיעו עליה קטנות או גדולות ומשנות חיים, וכמובן בהיותה רופאה אמא ובת זוג, לצד עולם ערכים שהספר מעורר – ענווה, חמלה, נדיבות ואומץ.

להוציא לאור ספר שירה כך באמצע החיים אינו דבר שגרתי, כל שכן כשמדובר במי שנושאת משרה מחייבת כל כך כמנהלת בית חולים. אבל מבחינת  ד"ר אלרם אין כמעט דבר שאינו אפשרי. ואחרי ספר השירה יש לה עוד כמה חלומות שהיא בדרך להגשים. זוהי רק ההתחלה. בימים אלו מתגבש ערב מרגש לרגל השקת הספר, בשיתוף עם המשרד לקידום מעמד האישה בעיריית ירושלים ועמותת חברות. כותרת הארוע תהיה: "כתב יד של רופאה – יצירה נשית מרפאת", והוא יערך בנוקטורנו במהלך חודש ספטמבר 2021.

מנין צמח ספר שירה באמצע החיים?

"זה תהליך של הרבה מאוד שנים שמתבשל בתוכי. דברים קורים ברגע שלהם ובקצב שלהם. ולראייה באמת יש תחושה שצ'אקרות השתחררו בי מאז שנולד הספר. השחרור של הספר מתוכי אפשר לי שחרור של הרבה דברים אחרים. הספר הביא אתו אנרגיות לעולם".

איך את חווה את התקופה הזו, לאחר הוצאת הספר?

"מאז שהספר יצא לאור אני חווה לראשונה בחיי את ההרגשה שהספר לא רק שלי, הוא נחלת הכלל, והמשמעות שלו נתונה לכל אחד מהקוראות והקוראים ומה שהם לוקחים לעצמם במילות הספר. זו חוויה פילוסופית שמעלה שאלות לגבי משמעותה של יצירה. במובן מסוים, יצירת אמנות זוכה למשמעות רק כשהיא נחשפת לעולם ויוצרת ממשקים עם עוד בני אדם מעבר ליוצרת עצמה. מסתבר שלשירים שלי יש חיים משלהם. עכשיו אני חותכת את חבל הטבור".

איזה תגובות את מקבלת?

"חלק מהתגובות משקפות לי כל מיני דברים שאני לא חשבתי עליהם. אפילו דברים שלא התכוונתי. המשוב שאני מקבלת מאנשים שקראו את הספר מלמד אותי בחזרה על עצמי, זה ספר עם רעיון שכל אחד יכול לקחת ולפרש לעצמו, להזדהות, מאחר והספר מתעסק בנימי הרגשות. כל אדם מוצא שם את עצמו, צריך רק לקחת נשימה ולחפש. מעניין גם, שבכל פעם שאני מנהלת שיחה או ראיון בנוגע לספר ולשירים שבו, אני בעצמי מבינה עוד ועוד רבדים שנמצאים בעומקם".

דרוש אומץ לחשיפה כזו?

"קיבלתי לא מעט תגובות שאמרו לי כמה אני אמיצה, אבל אני כשלעצמי לא הרגשתי שאני מגייסת אומץ. הבנתי שזה מגיע ממקום של חשיפת דברים שהרבה מאתנו לא מעזים לחשוף מכל מיני סיבות –  כי לא נעים, כי מפחדים, כי לא רוצים. לדעתי כל עוד אנחנו נוהגים ביושרה ולא פוגעים באחרים אז מותר וכדאי לדבר על הכל. במובן מסוים פתחתי טאבו רגשיים שלא סביר שהם יהיו טאבו, כי הם מה שהופך אותנו למי שאנחנו, וזה היופי והמורכבות שבנו".

איך מתמודדים עם חשיפה כזו? ועם מהלך כזה?

"שבועיים אחרי הוצאת הספר חייתי במעין יקום מקביל, לא ידעתי מה אני מרגישה מרוב שהיה חשוף, דיברתי עם חברה מאוד קרובה  כדי להבין מה עובר עליי. אנחנו לעצמנו מלווים במנגנוני הגנה ופרשנויות עצמיות שלא תמיד מאפשרות לנו להבין את עצמנו באופן מדויק. חשוב היה לי לשמוע מחברה שרואה אותי במבט מהחוץ, היא הצליחה לשקף לי את עוצמת החוויה בצורה שעזרה לי להכיל את המשמעות של האירועים".

ד"ר תמר אלרם, מנהלת בית החולים הדסה הר הצופים (צילום: זוהר נוי)

ד"ר תמר אלרם, מנהלת בית החולים הדסה הר הצופים (צילום: זוהר נוי)

את מנהלת בית חולים, אישה בעלת כוח ושליטה, ולפתע את חושפת כאן פן אחר של רגשות

אני לא בטוחה מה זה אומר להיות "אישה חזקה". יש בי הרבה פחד, רכות והתמודדויות. כלפי חוץ אולי מפרשים אותי כ"אישה חזקה" –  בתקווה שזה שם תואר חיובי –  אך כדי להסתובב בעולם ככזאת, נדרשת הרבה מאד עבודה פנימית יומיומית. בעצם הוצאת הספר, שמדבר הרבה על רגשות, אני סוף סוף מראה לעולם את הרבדים הרבים והמדרגות שצריך לעלות בהם כדי להיות אסרטיבית, מובילה ונחושה. חברותיי אמרו לי – 'עשית חסד עם כל אותן נשים שחוות את החיים בצורה דומה לך'. ברור לי שעובדי בית החולים מכירים בעיקר את הצד של המנהלת, למרות שהייתי בטוחה עד עכשיו  שהקרביים שלי בחוץ, בכל זאת עובדים אומרים לי – 'זה צד בך שלא הכרנו'. אבל זאת אני, הצד של המנהלת האסרטיבית הדומיננטית קיים, אבל יש לצדו גם חיים מורכבים כמו כל אחד ואחת. כך שהסתבר לי בדיעבד, שהספר שנולד גרם לי לעשות חסד עם סובבותיי בכך שהוא מאפשר לחשוף את המורכבות שמאחורי כל אישה ונותן לגיטימציה".

את חושבת שהספר מתאים גם לגברים?

"עם הזמן אני רואה שחלק לא קטן מהקוראים הם גברים וקיבלתי די הרבה פידבקים גם מהם. אפשר לומר בכלליות שהפידבקים מהגברים הם בכיוון של פרגון יותר מאשר הזדהות, מאידך יש כמה שירים שמאירים רגעים מכוננים, רגעים גדולים בחיים שהם יכולים להזדהות איתם. אני מצפה מהקוראים הגברים, שיהיו אמיצים כשהם קוראים את הספר ולא יפחדו לזהות את עצמם בשירים מחוץ לאזור הנוחות שלהם. האמת היא, שזו גם הציפייה מהקוראות".

לכאורה – רופאים יודעים לנטרל רגשות כדי להתמודד מול מצבי קשים. ואת עשית להיפך – כתבת שירים חושפניים שעוסקים ברגש

"אני חושבת שאם איפשהו אנשים נתקלו במסר שרופא הוא מנוטרל מרגשות, זה כנראה חטא לייעוד. אדרבה, אני חושבת שהחוכמה ברפואה היא גם לחוות את הרגש, גם להכיר בפחד, בהתלבטויות, בתסכול, ברגשות מורכבים. ודאי בתחושות של סיפוק והתרגשות ולא להדחיק, אלא לעבד אותן כך שיתאימו לסיטואציה. הרגשות שלנו הן כלי בידינו, רופאה טובה מגייסת לטובתה את חוכמת הלב. לדעת לנצל את הרגשות למקומות הטובים ולא להדחיק אותן, להשתמש ברגשות כמקור לרוגע, השראה והתעלות.

"אני מרצה לא מעט על ניהול בגישת אינטיליגנציה ניהולית. הכוונה שניתן לבצע ניהול מודע, לבצע כל צעד והחלטה או תהליך מתוך מחשבה ומודעות עצמית וגם מעורבות רגשית רלוונטית לסיטואציה. הרגשות הן חלק בלתי נפרד מהיישות שלנו ובבגרות חשוב להיות מודעים ולהשתמש בכך לטובת הסיטואציה הספציפית בכל רגע וללא פחד".

איך צולחים תהליך כזה עם המשפחה?

"הילדים שלי באופן כללי מאוד מפרגנים. אני חושבת שסך הכל הם גאים בי. אמנם יש שם חושפנות שלא פשוטה לחלק מהם אבל הם יודעים שזה חלק ממני. אני חושבת שהיותי חשופה כלפיהם, מחזקת עוד יותר את הקשר ביננו ומעודדת שיח רגשי חיוני ולגיטימי".

מתי התחלת לכתוב בחיים?

"עוד בתור ילדה בביה"ס יסודי כתבתי וכך עד היום. עסקתי כל השנים ביצירה ובחלק מהתקופות לקח לי זמן כדי למקד מה החלום האמיתי שלי בתחום הזה. הייתה תקופה שרציתי לעמוד על במה ולשיר, ואז עברתי למשאלה אחרת בה חלמתי שישירו שירים שלי. בסופו של תהליך הבנתי שאני צריכה להתמקד בלהוציא לאור את ספר שירי, בשנתיים האחרונות עסקתי בזה ועכשיו גם הגשמתי את החלום. מעניין אגב, שהספר יצא לאור רגע אחרי השנה כנראה המורכבת והעמוסה ביותר בחיים שלי, בו ניהלתי בית חולים בתקופת מגיפה עולמית. אני חושבת שזה קשור לכך שככל שאנחנו עסוקים ועמוסים יותר, יש לנו מחויבות לעצמנו למצוא זמן להתפנות לנפש".

איך עורכים? איך מחליטים איזה שירים יישארו?

"יש כמה שירים שנכתבו לפני 20 שנה וכששלחתי את החומר לעורך יונתן ברג, הוא עזר לי להבין, שחשוב שכשאני קוראת את השיר עכשיו עדיין אהיה מסוגלת לחוות את הרגשות או להזדהות עם התובנות שהיו הטריגר לכתיבת השיר באותו הרגע שירדה ההשראה.  כך שחלק מהשירים כבר לא היו מדויקים בחלוף הזמן. העברתי לעורך כ- 100 שירים ולאט לאט התחיל התהליך. אם טקסט כלשהו לא היה מדויק – גם אם אהבתי אותו  – החלטתי שלא ייכנס לספר והשארתי רק את המדויקים. יש בזה משהו נורא משחרר".

יש שיר שאת גאה בו במיוחד?

"כשאני מעלעלת בספר ועוברת משיר לשיר, יש הרבה שירים שאני אומרת זה כל כך מדויק ואני שמחה עליהם כי זה בדיוק מה שהרגשתי. אבל יש שיר אחד שנקרא "דברים עגולים" – מתאר אוסף של סיטואציות שהתרחשו ב-24 שעות בחיי והיכולת שלי להביט באותו רגע, ולהבין שיש שם מהות שהיא מעבר. ולא מעט אנשים אמרו שהשיר הזה נגע בהם. (דברים עגולים – עמוד 24 בספר)".

מה החלום הבא?

"מצד אחד התשובה הצפויה היא לפרסם ספר שירים שני. אבל אני בדרך כלל לא הולכת לתשובות קלות ולכן התשובה שלי היא שיש משהו ממשמש ובא שאני לא ממש יודעת מה הוא. ואנחנו חוזרים פה לנושא החסמים שנופלים לי ואני מבינה שיש עוד מה לחקור. יש עוד נתיבים בחיי שעד עכשיו היו נעלמים מעיני והם יחשפו. אני מרגישה בתחושה הפנימית שלי שיהיו עוד דברים מעניינים".

לסיום?

"אני נהנית ומתרגשת שאנשים קוראים את הספר כי לכל ספר יש ייעוד, לכל שיר יש כתובת, בעצם הרבה כתובות, ובכל זוג עיניים הוא נראה אחרת. לכן אשמח אם הספר יעבור ידיים וימצא את הדרך שלו בעולם. וכמובן חשוב לי לומר שלספר לא היה קיום אלמלא האנשים סביבי, חברותיי, בן זוגי, הורייי וילדיי. זו הזדמנות שלי להודות להם".

את כבר חושבת על עצמך כמשוררת?

לאחרונה דיברתי באירוע של בית הקונפדרציה, שם הציגו אותי בתור משוררת ומאוד התרגשתי. ומאז אני אומרת – "אני משוררת, רופאת נשים ומנהלת בית חולים".

 
לרכישת ספר השירים "כתב יד של רופאה" – הקישו כאן

כתבה שיווקית


 

תגובות

אין תגובות

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר