לאחר פרשה קשה שעוררה הדים שליליים בעולם המוזיאונים בישראל, בה עמדו להימכר באוקטובר 2020, פריטים רבי-ערך של מוזיאון האיסלאם לאמנות, במכירה פומבית על ידי בית המכירות סתובי'ס – נרגעה הסערה שקמה והעסקה בוטלה. הנהלת המוזיאון החליטה למכור כ- 270 פריטים, עוד לפני משבר הקורונה, זאת כדי להימנע לדבריה מפשיטת רגל בשל הצטמקות כספי הקרן דה שטרן, שמושבה בליכטנשטיין, התומכת בה ב70% מתקציבה השנתי (שנאמד ב-10 מיליון שקל) – 17% נוספים באים ממשרד החינוך והעירייה – ורק יתר ה-13% מהכנסה עצמית. צעד יוצא דופן זה מצד המוזיאון, נעשה מבלי ליידע על כך את משרד החינוך ובחוסר כל שקיפות ציבורית. המעשה פורסם כחודש בלבד לפני המכירה – נוצר לחץ ציבורי כבד – ורק הודות להתערבותם של שר החינוך והתרבות, חילי טרופר ונשיא המדינה ראובן ריבלין – ועתירה שהוגשה לבית המשפט העליון על ידי עמותת "השבה" של רכוש – נמנע המהלך הלא שגרתי. הנהלת המוזיאון טענה כי הפריטים הם בבעלות פרטית של הקרן התומכת בהם, שהבעלות עליהם הועברה לה בשנות ה-1990. לאחר דיונים ארוכים נמצאה פשרה נוחה – והפריטים הוחזרו למוזיאון. המהלך הגואל, התאפשר הודות לנדיבותה של קרן אמנות קאטרית אל-ת'אני, שהסכימה לשלם פיצויים בסך 1.4 מיליון פאונד לבית המכירות (שכבר הכין קטלוגים מפוארים של המוצגים למכירה). כך נמנעה הוצאת יצירת אמנות למכירה מהארץ, חלו חילופי מנכ"לים במוזיאון והקרן הקטארית הודיעה כי היא שמחה להציל את המוסד הירושלמי, המהווה גשר לפתיחות בין התרבויות.
פרשה נוספת, שאף היא זעזעה את המוזיאון ואת הציבור הרחב – הייתה גנבתם, באפריל 1983, של 43 שעונים בולטים מתוך האוסף היוקרתי של שעונים בין 300-200 שנה, מהנדירים שנבנו בעולם. הגניבה המתוחכמת, שבה הגנב בחר בקפידה את השעונים היקרים ביותר – רובם פאר יצירתו של השען המהולל אברהם-לואי ברגה, הכתה בתדהמה את המדינה. בין השעונים היה השעון המפורסם ביותר בעולם, הנושא את שמה של מלכת צרפת מארי אנטואנט – ששוויו מיליוני דולרים. כל החקירות בארץ ובעולם והחיפושים בגלריות של האוסף – העלו חרס. רק בשנת 2006, בחלוף 23 שנה, כאשר אלמנתו של שודד ידוע, נאמן לידור, ניסתה למכור את השעונים באמצעות עורכת דין תל-אביבית, נחשף האוסף. השודד שהפקיד אותו בכספות בבנקים בהולנד ובצרפת לא הצליח למכור את הפריטים הנדירים – וכך הם התגלו במצב מניח את הדעת וחזרו למוזיאון. הסתבר כי השודד שהה לילה שלם במוזיאון, ידע שמערכת האזעקה לא פועלת, כופף תריס של חלון ופרץ פנימה – לאחר שערך ביקורים קודמים מקיפים במקום. השודד הכין קופסאות ופתקים עם הסבר להפעלת כל שעון – ולקח נוסף לשעונים – גם תמונות וחפצי אמנות רבים (יחד 106 פריטים, מהם 96 נמצאו).
צילום: אדם אקרמן
מה יותר טוב להשכחת שתי הפרשיות המביכות, מאשר תערוכה מרוממת נפש על תרבות הקפה, המשקה הנחשק ביותר בעולם. התערוכה המקיפה על המשקה שנפתחה באחרונה (תחת השם "קפה – מזרח ומערב") – בוחנת את הקפה כתופעה דתית, כלכלית, תרבותית וחומרית. זהו המשקה הפופולרי ביותר בעולם – המוגש מתוק או מר – עם כחצי מיליארד כוסות הנלגמות ממנו מדי שנה. בראשית שימושו שתו את הקפה בפולחנים דתיים, ובהדרגה הפך למשקה חובק עולם בכל היבשות. המוסלמים צרכו אותו במקום אלכוהול והתורכים השתמשו בו ככלי דיפלומטי. באימפריה העות'מנית, שבזכותה הקפה היה לנפוץ בעולם כולו, השכילו שליטיה להשתמש במשקה, בהילת המסתורין האוריינטלית שאפפה אותו – ככלי ביחסים הדיפלומטים. בזכות הקפה גברה ההערצה למוצרים שהגיעו לאירופה מתורכיה. הקפה שנמזג לספלונים קסם לאצולה באירופה, ובהדרגה עורר פתיחתם של בתי קפה ברחבי היבשת.
רוצים להישאר מעודכנים?
בתערוכה מוצג אוסף של מאות כלי קפה עות'ומנים נדירים מהמאה ה-17 ועד המאה ה-19, המבליטים את תשומת הלב הרבה, שהקדישו אמנים בחצרות הסולטנים, לעיצוב כלים אלו מאיימל, מזכוכית, מפורצלן ומכסף. שתיית הקפה בנפרד, הפכה באימפריה התורכית ולאחר מכן אצל האצולה האירופאית לסמל של סטטוס. לא בכדי הנשיא יצחק הרצוג, שהתכבד בפתיחת התערוכה, שלח ממנה ברכה מצולמת לנשיא תורכיה ארדואן. המבקר בתערוכה מוקסם מעושרה ומהכלים הרבים שהובאו ממוזיאונים מרחבי העולם ומהאוספים הפרטיים. כך בולטת למשל מכונת האספרסו הראשונה, שיוצרה באיטליה ב-1884. הקפה התורכי על טעמיו וגווניו השונים – כמו הקפה הערבי, הקפה האיטלקי והקפה המגורען והנמס – עוררו רצון תמידי בקרב היוצרים להכנת כלים הנלווים להם. כך עוצבו הכפיות, הספלים, המגשים והקומקומים – עד ליצירת תעשייה שלמה שהתמחתה באביזרי קלייה וטחינה, מכונות ביתיות ומקצועיות. התערוכה מלווה בסרטונים ובמוזיקה ובהסברים מקיפים – וזרקור מיוחד מאיר את תרבות הקפה הישראלית – החל מכלי הקפה הפשוטים ששימשו את הבדואים להכנת המשקה – ועד תעשיית כלי הקפה שיוצרו במפעלי הקרמיקה משנות ה-1930 בסגנון המערבי.
צילום: אדם אקרמן
כל זאת לא צריך להשכיח כי השעונים, הקפה ותערוכות מתחלפות שונות – הם רק התפאורה לתצוגה למענה הוקם המוזיאון בשנת 1974. המטרה היא הצגת תרבות אמנות האיסלאם למבקרים. המוזיאון הוקם על ידי הנדבנית ורה סלומונס מלונדון, לזכרו של פרופ' אריה ליאון מאיר ומטרתו – חקר אמנות האיסלם והצגת מוצגים שמיצגים את התרבות האיסלאמית. פרופ' מאיר התמחה בחקר האיסלאם והחל באיסוף המוצגים שמונים כיום למעלה מ-5000 פריטים במוזיאון. תרבות האיסלם מוצגת בתשע גלריות, וזוכה בביקורים רבים של תלמידים מהמגזר הערבי. באוספים שברובם הם מהמאה ה-7 ועד המאה ה-19, ישנם כלי שח מט, דומינו וקלפי משחק, כלי נשק, נרגילות, תכשיטים עשויים מזהב וכסף, ספרי קוראן עתיקים וכלי ניווט מימי הביניים. האוסף נחשב מהמפוארים והנדירים בתחומו בעולם. ורה סלומונס רצתה לתת ביטוי להישגי האמנות המרשימים של עמי האיסלם – שכניה של ישראל – והמוזיאון נועד להיות גשר של תרבויות בישראל ובירושלים בפרט. אוסף השעונים הנדיר שאינו קשור לתוכן המוזיאון היה של אביה, הבנקאי דיוויד סלומונס. האוסף נחשב כמצטיין בעולם באיכותו, בשימור שעונים של ראשית העולם המודרני שמקורם באירופה.
תערוכת הקפה. צילום: אדם אקרמן
הכותב הוא ד"ר אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".
נעמה
עם כל השמות שהזכרת, חבל שלא טרחת לציין את שם האוצרת.
יהל שפר