הפרויקט המיוחד של 'ירושלמיז' על הלב הטוב של תושבי העיר נמשך, והנה עוד כמה סיפורים על הערבות ההדדית הירושלמית. על הלב הגדול של הירושלמים והירושלמיות, על עוד ועוד סיפורים מרגשים של מתנדבים ומתנדבות שזורמים למערכת. בחלק השלישי של הפרויקט המשכנו וליקטנו עוד מספר סיפורים מרגשים על יוזמות שכל מטרתן היא לעשות טוב.
אורלי משה
בוחנת במכון הרישוי, מתנדבת ב'טנג׳נט מעגל נשים 29 ירושלים'
המעשה הטוב שלך? "לרדת לדרום עם 10,000 קובה. כן, כן, בזכות פוסט קטן בפייסבוק הצלחנו להגיע ל-200 נשים, שקיבלו חומרים וגילגלו את כל הכמות המטורפת הזו".
מה גרם לך לעשות זאת? "בשבוע שעבר גילגלתי ביחד עם חברות, כמה מאות קובות בחמישי, וקמתי בשישי בבוקר לסדר מנות של קובה ולחמניות לכל החיילים במחסומים בירושלים ועוטף ירושלים. ואז אחיין שלי, אופיר משה, שהוא גם בעל נתינה עצומה, התקשר אלי ואמר לי: 'בואי נעשה קובה לכל חיילי הדרום, לא רק בירושלים, משם נולד הפוסט הקטן הזה בפייסבוק והמון נשים התנדבו לעזור לגלגל. שורה תחתונה: ביום חמישי ירדנו לדרום והאכלנו מאות חיילים בקובה סלק וקובה דלעת שבושלו בשטח – 10,000 קובה".
מסר לסיום? "תהיו טובים כל השנה – הנתינה גורמת לאדם סיפוק ונחת ומאריכה חיים".
אורלי משה (צילום: אלבום פרטי)
יהונתן גרוסמן
כוכב רשת ויוצר תוכן, בן 11, תלמיד כיתה ו' בבית הספר היסודי "אלמוג"
המעשה הטוב שלך? "אחרי ההלם הראשוני וההבנה שהחיים שלנו מתחלקים ללפני השביעי באוקטובר ואחריו, החלטתי שאשתמש בכוח שלי ברשתות החברתיות כדי לסייע לגייס תרומות לחיילי צה"ל ולמשפחות יישובי העוטף, ובמקביל אנסה להעלות את המורל הציבורי באמצעות סרטוני אחדות, הומור ומפגש עם חיילים. עד עכשיו צפו בסרטונים מאות אלפי אנשים, וזאת מבחינתי הדרך שלי לתרום להעלאת המורל הלאומי".
מה גרם לך לעשות זאת? "אחת המטרות המרכזיות של החמאס היא לייצר פאניקה ולהוריד את המורל בקרב הציבור הישראלי, ואם זה מה שהם רוצים, עלינו לעשות הכל כדי שזה לא יקרה. נכון, ברגע שהבנו מה גודל האסון, אי אפשר היה לעצור את הדמעות, וגם עכשיו הלב שלנו מדמם, אבל כדי שנוכל לצמוח מתוך השכול והכאב, עלינו לנצח את הטרור וגם לחיות. מבחינתי לחיות זה שהמדינה תעשה הכל כדי להשיב את השבויים ולזכור את הנרצחים ולצד זה לשמוח, לצחוק ולאהוב, כי אחרת החיים הם לא חיים".
מסר לסיום? "אם הטרוריסטים חשבו שהמתקפה הרצחנית כנגד ישראל תכניע ותשבור אותנו – הם יגלו שהיא רק גרמה לנו להתאחד ולהתחזק כפי שלא היינו מעולם. כתלמיד בכיתה ו׳, אני יודע שאזכור את ה-7 באוקטובר כל חיי, וכדי שמותם של הנרצחים לא יהיה לשווא אנחנו נעשה הכל כדי להיות ראויים לחיות במדינה הזאת. כיוצר תוכן אני אעשה כל שביכולתי כדי להפוך אותה לטובה יותר".
יהונתן גרוסמן (צילום: פרטי)
דנה מילר
תושבת בית הכרם, נשואה לדניאל ואמא לגלי (5), אריאל (3) וליבי (9 חודשים)
המעשה הטוב שלך? "המעשה הטוב שלי מספר, בעצם, את סיפורה של קהילת בית הכרם, ויותר נכון מאמות בית הכרם: מתחילת המלחמה, ביחד עם עוד 14 נשים שותפות מדהימות מהשכונה, הקמנו חמ"ל למשפחות השכונה וביניהן, נשים שאחד/ת מבני הזוג במילואים, נשים יחידניות, עובדים/ות חיוניים ויולדות טריות. יש לנו קבוצת וואטסאפ עם למעלה מ-200 מתנדבות ומתנדבים מהקהילה שלנו, שמעניקים מדי יום ארוחות מבושלות, בייביסיטר, עורכים קניות, מסדרים את הבית ומתעניינים בהן, ובעצם עוזרים במה שצריך ליותר מ-100 משפחות מהשכונה.
"בנוסף, אנו מארגנות למשפחות גם הפעלות חווייתיות ומנטליות מדיי יום, החל מפעילויות יצירה, חוגי מוסיקה, ציורי פנים לילדים ועד שיחה עם מטפלות, אימוני כושר, מסאג' ודיקור סיני לאמהות, וכך ארגנו ביום שבת – שבת משפחות לכל הקהילה, שבת שאיפשרה התנתקות כיפית לשעתיים, עם מוזיקה חיה, ספורט, פיקניק ועוד. אחד הדברים המרגשים הוא 'עוגה לשבת', שבה כל אחת מהמשפחות מקבלת ביום שישי עוגה/חלה עם הקדשה אישית. זה מדהים לראות את ההערכה מצד האמהות ולא נתפס מה עוגה אחת יכולה לעשות, כמה שזה מנחם ועוטף במיוחד כשהן לבד (בלי בן הזוג) בשבת. כל המתנדבים.ות אומרים לי: "באתי לחזק ויצאתי מחוזק/ת", וזה גם מעצים את קשרי הקהילה פה באופן כל כך משמעותי, ואני חושבת שכולם/ן מרגישים שזאת זכות גדולה לקחת חלק בדבר היפה הזה שיצרנו פה".
מה גרם לך לעשות זאת? "באותה השבת השחורה, כשכולנו הופתענו מקולות האזעקה, ירדנו למקלט עם כל השכנים, והיתה שם משפחה חדשה בבניין שלנו, שרק עברה לגור וטרם יצא לנו להכיר – זוג הורים צעירים עם שתי בנות. באזעקה השלישית שירדנו למקלט, ראיתי שאב המשפחה הזאת כבר לא נכח במקלט, ושאלתי את בת זוגו איפה הוא. היא אמרה לי שהוא קיבל צו 8 והוא בדרך למילואים. ראיתי במבט שלה את הפחד בעיניים, את הדאגה, והבנתי שאם יש משהו שאני טובה בו ויכולה לייצר בו ערך, זה הקשרים בתוך הקהילה שלנו. וכך למעשה התחלנו כמה אמהות לשאול ולהתעניין באופן יזום בקבוצת המאמות מיהן החברות שבני הזוג שלהן גויסו. בהתחלה האמהות מאוד התביישו לקבל או לבקש עזרה, אבל עם הזמן בזכות המתנדבים/ות המדהימים שלנו, שהתעקשו להציע עזרה ברוחב לב, האמהות מבינות שבימים כאלה, קהילה חזקה זה נכס, ונהנות מבני ובנות הנוער המדהימים שלנו, מהנשים והגברים שדואגים להן לכל מה שהן צריכות, ובכלל, לקבל טלפון שמתעניין בהן ולהבין שהן לא לבד ויש מי שרואה אותן, וזה מחמם להן את הלב".
מסר לסיום? "תשמע, לרובנו מאוד קשה להתרומם מעל לזוועות שרואים בחדשות, ויחד עם זאת אני מעודדת אותם/ן להחליט, שפעם אחת ביום אתם/ן דופקים/ות בדלת של השכן/ה, שולחים בקבוצת הווצאפ של הבניין מה שלום כולם/ן, ומתקשרים לחבר/ה או בן משפחה. לא צריך להרים פרויקטים שנראים מאוד 'שואבי אנרגיות'. אפילו אם תכירו שכן/ה חדש/ה שישבתם/ן ביחד על כוס קפה והתעניינתם/ן לשלומ/ה, או שהזמנתם/ן לארוחת ערב את השכנה שבן הזוג שלה במילואים והענקתם לה קצת אוויר – אתם/ן תגבירו את האור על פני החושך. יש לנו חברה אזרחית מ-ד-ה-י-מ-ה ואני גאה בקהילת בית הכרם".
דנה מילר (צילום: פרטי)
ניר גמבוק
הפקות וצילום מגנטים
המעשה הטוב שלך? "אני מגיע לבסיסים ומקומות כינוס של חיילים לפני הכניסה שלהם לעזה, ומתעד אותם עם מזכרת של מגנט, שאני נותן להם".
מה גרם לך לעשות זאת? "חשבתי מה אני יכול לתרום, ראיתי מלא מיזמים יפים ומרגשים של אוכל, וחשבתי לעצמי שזה יהיה מזכרת לכל חייל/ת, כשהמלחמה תסתיים".
מסר לסיום? "יש לנו על מי לסמוך. החיילים שלנו אמיצים – ועם רעל בעיניים לנצח!".
ניר גמבוק (צילום: פרטי)
ג'סי סאלם
עומד בראש קבוצת תלמידים מישיבת ברקאי מהקהילה החלבית בניו יורק, רובם ירושלמים לשעבר
המעשה הטוב שלך? "כל יום אנחנו יוצאים לבקר בבתי אנשים שיושבים שבעה, לחזק את המשפחות של העוטף, להרים את המצב רוח של הפצועים בבתי החולים עם קניות ומשחקים, לעשות על האש בלילה לחיילים עם סיגריות וחטיפים שלא יחסר להם כלום".
מה גרם לכם לעשות את זה? "אנחנו ירושלמים לשעבר, קשורים למדינה בליבנו, ובאנו מניו יורק במיוחד כדי לחזק את עם ישראל ולעודד אותם כמה שרק אפשר".
מסר לסיום? "אתם, הישראלים, אתם המשפחה שלנו, ואנחנו עם אחד, וכמו שאנחנו מגיעים לחזק אתכם בימים הטובים, בטוח שגם בימים פחות טובים אנחנו מתייצבים כאן כמו בצו 8".
ג'סי סאלם (צילום: ג'סי סאלם)
רוצים להישאר מעודכנים?
נועה הרוש
מתנדבת בעמותות – 'רועי והחברים למען הקהילה', 'חיינו' ואחרות
המעשה הטוב שלך? "מגיעה לבית חולים ״הדסה״ ומפעילה שם את העגלה של העמותה שלנו שיש בה – מכונת וופל בלגי ומכונה של שייק פירות, ואנחנו המתנדבות מחלקות את זה לצוות הרפואי. בימים כאלה כה עמוסים שבית החולים מלא והצוות הרפואי עובד ימים כלילות זה משמח, טעים ומעודד".
מה גרם לך לעשות זאת? "אני עושה את זה, כי אני חושבת שכל אחד צריך להוסיף קצת טוב, לתרום למאמץ המלחמתי וגם כדי לשפר את המורל הלאומי, לשמח את האנשים שעובדים כל כך קשה, ולגרום להם להיות מלאי תקווה לימים טובים ושמחים".
מסר לסיום? "עם ישראל ינצח. אנחנו חזקים ומאוחדים בדיוק בזמנים האלה, וזה מה שמייחד אותנו. הלוואי שנהיה מאוחדים ככה תמיד ולא רק בזמנים כאלה, שנמשיך להוסיף טוב ולהראות כמה עם ישראל מלא בנתינה. 'כשאתה נותן אתה בעצם מקבל' – חשוב לזכור".
נועה הרוש וצוות 'העגלה (צילום: פרטי)
טל בן כליפה ומוטי לוי
זכייני 'אנג׳ל' בסניפי ירושלים – גילה, תלפיות ושערי צדק
המעשה הטוב שלכם? "עם פרוץ המלחמה היה לנו ברור שזה הזמן לתת לחיילים, לשוטרים ולכל כוחות הביטחון, ועל כן הענקנו קפה ומאפה במתנה לכל לובשי המדים בסניפים שלנו. כמו כן מדי יום אנחנו מעבירים מאפים, עוגות ועוגיות למחסומים בעוטף ירושלים והסביבה ולמשפחות שכולות אשר איבדו את יקיריהן באזור ירושלים. תרמנו למעלה מ-1,500 כריכים לבסיסים לחיילנו שבדרום. בסופי שבוע אנו מעבירים חלות ולחמניות לגדודי מילואים ובסיסים שונים. בנוסף, פתחנו נקודת איסוף של מזון ובגדים אשר בכל סוף יום מחולקים לחיילנו".
מה גרם לכם לעשות זאת? "מדינת ישראל נמצאת בימים אלו במלחמת קיום, וזה אך טבעי שנהיה חלק במערכה הזו. זוהי זכות גדולה להיות חלק מהצד הנותן ואנחנו נמשיך לעשות זאת כל עת שנוכל".
מסר לסיום? "למרות הטרגדיה שפקדה את עמנו, אנו לא נשבר לעולם. נהפוך הוא: הקושי מחזק אותנו ומאחד אותנו, ובעזרת השם נעבור את התקופה הקשה והמטורפת הזו כשידנו על העליונה – ונביס את אויבנו. עם ישראל חי, ויחיה לעד".
טל בן כליפה ומוטי לוי (צילום: פרטי)
אילן נרינסקי
צלם מסחרי ביום יום, מנגליסט בעת מלחמה
המעשה הטוב שלך? "הכל התחיל מחבר לקבוצה עסקית בה אני חבר – קבוצת BNI ירושלים' שגויס בצו 8 וזרק לאוויר, "אולי תרדו לעשות לנו מנגל?" מיד נרתמנו אני וחבר נוסף וארגנו לירידה דרומה, אבל אז הוא הוקפץ לשטח. מיד היעד השתנה וירדנו לצאלים שם עשינו מנגל ל1150 חיילים. השמחה, האחדות, הביחד שספגנו שם מהחיילים גרמה לנו להפוך את המעשה החד פעמי הזה למשהו מתמשך. מאז ביקרנו ברמת הגולן, באכזיב ובעוד מספר בסיסים ועשינו מנגל לאלפי חיילים. לאירוע הראשון קיבלנו תרומה גדולה מאוד משימי ועמית מבורגרס בר תלפיות. בהמשך קיבלנו תרומות מחברי הקבוצה שלנו ומתורמים נוספים בארץ ובחו"ל. כך למעשה התחיל המיזם הענק הזה שקראנו לו על האש תחת אש".
מה גרם לך לעשות זאת? "באחד הפעמים שהיינו נכנסנו למקלט עם חיילים שאבטחו אותנו. היו שם חיילים דתיים וחילונים, בעלי זיקה פוליטית כזו ואחרת, והמשפט אין לי ארץ אחרת קיבל משמעות אמיתית. אנחנו כאן ביחד ולנצח. שום אויב לא יוכל להפריד ביננו למרות השוני".
מסר לסיום? "ארקדי דוכין כתב שיר נפלא שמתאים להיום יותר מתמיד.// בין האתמול לעתיד/ בין האוצר לתחתית/ אומרים שיש עוד תקווה/ קוראים לזה אהבה/ ומחכים לבואה.//בין הבלבול לאסון/ תדעו שיש פתרון/ קוראים לזה אהבה.// כאתה מגיע לבסיסי צה"ל אתה רואה כמה אהבה יש לנו ובתוכנו ואתה מבין שזה הפתרון. יש לנו אהבה והיא תנצח".
אילן נרינסקי (צילום: מיטל אזולאי)
יניב בן
מעצב שיער
המעשה הטוב שלך? "המעשה הטוב שלי הוא שהלכתי למלון דן פנורמה בירושלים וסיפרתי שם המון מפוני עוטף עזה (גם נשים וגם גברים). כמו כן סיפרתי ואני מספר חיילים, שוטרים וכוחות הבטחון אצלי במספרה בחינם בלי כסף".
מה גרם לך לעשות זאת? "מה שגרם לי לעשות את זה, הוא פשוט אהבת ארץ ישראל ועם ישראל. הייתי חייב לעשות (ועדיין עושה) מעשה והחלטתי שאני נותן את כל כול למען מפוני עוטף עזה וכוחות הבטחון היקרים והאהובים שלנו בתקופה הקשה הזאת של עם ישראל".
מסר לסיום? "חובה עלינו להיות מאוחדים בתקופה הזאת ואחד בשביל השני. כל אחד שיסתכל במראה ויבין איפה טעה וייתן מעצמו 100 אחוז למען האחר. עם ישראל חי".
יניב בן (צילום: פרטי)
ברק ג'ורג'י
מנהל אצטדיון טדי, חברת אריאל של עיריית ירושלים
המעשה הטוב שלך? "במוצ"ש האחרון, כחלק מהמיזם להאיר מבנים מרכזים ברחבי הארץ ואת אצטדיוני הכדורגל, כאות הזדהות עם החטופים הנמצאים בשבי החמאס בעזה, עיריית ירושלים באמצעות חברת אריאל הדליקה גם את כל מערכת התאורה באצטדיון טדי כמו במשחק עם קהל מלא. בנוסף, כרעיון שעלה לי בעיקר מהלב, החלטנו במקביל גם להשמיע את ההמנון הלאומי,"התקווה", במערכת ההגברה באצטדיון. המהלך הזה גרם להרבה תושבים בדרום ובמערב ירושלים לצאת למרפסות ולשיר יחד את התקווה. זה היה מרגש מאוד".
מה גרם לך לעשות זאת? "הרצון לתרום, ולו במעט, להעלאת המורל הלאומי ולאחדות העם. בנוסף, להזדהות עם החטופים ולחזק את בני משפחותיהם".
מסר לסיום? "כוחנו באחדותנו, שנמשיך להיות מאוחדים תמיד, בשגרה ובחירום ולחימה, ושנמשיך עם הנתינה המדהימה האחד למען השני ושנזכור תמיד שאנחנו עם אחד, ורק יחד ננצח".
ברק ג'ורג'י (צילום: חברת אריאל-עיריית ירושלים)
