ביום ירושלים, רביעי, 24.5, ישתתפו אלפי תושבים ירושלמים בצעדה הירושלמית האלטרנטיבית, מטעם התנועה הירושלמית. הצעדה מתקיימת במקביל לריקוד הדגלים המסורתי החולף ברובע המוסלמי, שבו נרשמות מדי שנה קריאות גזעניות.
הצעדה הירושלמית (צילום: נעם פיינר)
"הצעדה הירושלמית באה להדגיש דווקא ביום ירושלים את מגוון האוכלוסיות ואת קבלת האחר", אומרת עינת לוי, מנכ"לית התנועה הירושלמית, שיזמה את הצעדה זו השנה הרביעית. "אנחנו רוצים לחזק את קולם של הירושלמים שאוהבים את ירושלים על כל גווניה. להראות שיש המון זהויות, ומתוכן המון סיבות לאהוב את העיר, ובעיקר רצון אחד משותף – להרגיש פה בבית. זה לא חייב לבוא אחד על חשבון השני. ירושלים היא קהילה של קהילות. את ירושלים אוהבים בחגיגה של סובלנות ולא בהפגנה של אדנות".
הצעדה הירושלמית תיערך בפארק המסילה, שמחבר שכונות ירושלמיות מתרבויות שונות. תזמורת מארש דונדורמה, תחריר בר תרבות מזרחית ושחקני ואוהדי קבוצות הכדורגל הירושלמיות הפועל קטמון ובית"ר נורדיה ייקחו חלק אף הם במצעד. "הצעדה הירושלמית, לשעבר 'צעדת המשפחות', היא התשובה המקומית אל מול הניסיונות החיצוניים לצבוע את העיר בצבעי מאבק ולעומתיוּת", מדגישה לוי, "אלפי יהודים וערבים, נשים וגברים, ימין ושמאל, סטרייטים ולהט"בים, אוהדי הפועל ואוהדי בית"ר – צועדים יחד".
עינת לוי (צילום: נעם פיינר)
אלון מור, יו"ר התנועה הירושלמית, מבהיר:"אני חושב שמצעד ריקוד הדגלים באידיאל ניסה לסמל את אהבת ירושלים, ובפועל מה שקרה זה שני דברים, האחד – הצעדה הפכה להיות סקטוריאלית ומאוד שבטית, של הציונות הדתית, והשני – הצעדה נחטפה על ידי מיעוט קיצוני בציונות הדתית. כולנו ראינו בצעדה את הקהל המתלהם כלפי האוכלוסייה המוסלמית ושירים כנגד מוחמד, אז השאלה האם הצעדה נועדה לאחד או להכניס אצבע בעין לצד השני?
מצעד הדגלים (צילום: אמיל סלמן)
"הצעדה הירושלמית", מדגיש מור, "באה להעביר מסר אחר, מסר שירושלים היא של כלל תושביה, בלי הבדל של מין, גזע ודת. אנחנו מנסים להעביר מסר של חיבור וכיבוד האחר ולא מסר לעומתי. מעבר לכל אנחנו כמשפחות רוצים לצעוד ולהראות את האהבה שלנו לירושלים באזור בטוח ולא לפחד שידרסו אותנו, ובחירת פארק המסילה כאזור הצעידה היא לא מקרית. הצעדה עוברת בשכונות ובאוכלוסיות שונות בירושלים, דבר נוסף המראה על רצון לאיחוד. אחד הדברים שצורמים בצעדת ריקוד הדגלים הוא שרוב הצועדים אינם ירושלמים, ולכן לא אכפת להם באמת מירושלים. ואילו אנחנו, כירושלמים, חשוב לנו להעביר את הסובלנות והאחווה. מלכתחילה התנועה הירושלמית הוקמה על מנת לחבר בין הציבור החילוני והדתי, כעיר פלורליסטית ופתוחה. עם השנים הוועד המנהל התרחב והשתנה, וכיום הוא מונה את כל הקהלים שמרכיבים את העיר הזאת כגון חרדים, חילונים, להט"ב ועוד".
"אני אישה דתייה וכנערה השתתפתי בריקוד הדגלים", משתפת תהילה פרידמן, מהוועד המנהל של התנועה הירושלמית. "היינו מגיעים בהסעות לירושלים. כיום זה לא מתאים לי יותר, הרגשתי שריקוד הדגלים לא מתאים למשפחות והוא צבוע בצבע מאוד מסוים ולא מאחד. אנחנו בצעדה הירושלמית רוצים להדגיש את ירושלים שחוברה לה יחדיו, ולהדגיש את הצבעים השונים שלה. בשנה הראשונה היינו מעטים ובשנה שעברה, שזו היתה הפעם השלישית של הצעדה, כבר הגענו ל־1,000 משתתפים, וכמובן השנה אנחנו מצפים להרבה יותר".
***
השבוע העמוס של ירושלים: כל הסדרי התנועה
זהבה גלאון: "מצחיק לחגוג 50 שנות שחרור, כשמתעלמים מהפלסטינים"
