הרבה בורקסים במפגש השייח נאפו ונאכלו מאז התמודד משה ליאון על ראשות העיר לפני שלוש שנים ושלושה חודשים, והפסיד לראש העיר המכהן ניר ברקת. ביום שני בבוקר הצהיר ליאון על כוונתו להתמודד בבחירות הבאות לראשות העיר בנובמבר 2018, השבוע הוא מבהיר ואומר בראיון ל"כל העיר" כי "בהנחה שניר ברקת יעבור לפוליטיקה הארצית אני בהחלט אתמודד לראשות העיר, אבל אם ברקת יחליט להתמודד על ראשות העיר, אינני מתכוון להתמודד מולו. נראה שפניו אל הפוליטיקה הארצית ואני מאחל לו המון בהצלחה. נראה לי שהוא יצליח, והפוליטיקה הארצית צריכה אותו. אני מתאר לעצמי שלאור מערכת היחסים הטובה כל כך שיש ביני לבין ברקת עכשיו, והתמיכה ההדדית בעבודה השוטפת, תביא גם לתמיכה שלו".
כזכור, כבר בנובמבר 2016 אמר ליאון ל"כל העיר" כי "אם ברקת יחליט ללכת ולמלא תפקידים לאומיים, אני חושב שאהיה ראש העיר ירושלים". השבוע הוא הצהיר על התמודדותו כיממה לאחר פרישתו ממשרד רואי החשבון בבעלותו, שאותו ייסד, הפועל במרכז.
ניר ברקת. צילום : אמיל סלמן
ליאון, 55, במקור מגבעתיים, נשוי עם ארבעה ילדים ומתגורר בשכונת רחביה, עבר כזכור לירושלים מעט לפני הבחירות של 2013 כמועמד הליכוד לראשות העיר, ולמעשה לכבודן. הביקורת החריפה שהושמעה כלפי מועמדותו היתה שהוא לא "מספיק ירושלמי", וכזה שלא הכיר אפילו את המוסד הקולינרי הכי ירושלמי "מפגש השייח".
ואמנם, בכל הקשור לרקע המקצועי שלו, הוותק הירושלמי של ליאון מתארך הרבה אחורה. בין השאר הוא שימש כמנכ"ל משרד ראש הממשלה בשנים 1999-1997 ויו"ר הרשות לפיתוח ירושלים בשנים 2013-2008. לא בכדי הוא משמש כנציג העירייה במשא ומתן מול הממשלה בעניין משבר התקציב.
אם ליאון ייבחר ב־2018 צפויה לו עבודה מאתגרת בעיר עם הפערים הדתיים, התרבותיים והסוציו־אקונומיים המורכבים ביותר. "אני חושב שאחד היתרונות הבולטים אצלי הוא שאני בהחלט מכיר גם את האוכלוסייה החרדית, גם את החילונית ובהחלט את הציונות הדתית", טוען ליאון, "יש לי הכישורים לאחד את כל האוכלוסיות ביחד. אם המציאות לא היתה מורכבת לא הייתי מתמודד לתפקיד, אני רוצה אותו בגלל שיש הרבה מה לעשות בירושלים, על כל האתגרים בה".
האם ליאון יצליח לדבר לחילונים ולחרדים בירושלים? כפי שנכתב בעבר ב"כל העיר", כמחזיק תיק המינהלים הקהילתיים, התנגד ליאון להקרנת סרטים בשבת לטובת הציבור החילוני בקרית היובל. "אני בעד שמירה על הסטטוס קוו", הוא אומר השבוע, "צריך למצוא פתרונות. צריך לשמור על שיח בין כלל האוכלוסיות בעיר ולנסות להגיע להסכמות. בסופו של דבר החרדים רוצים את החילונים בעיר, ובאותו אופן החילונים מבינים את המשמעות של החרדים בעיר, וכל אחד צריך להבין שצריך לוותר וללכת אחד לקראת השני, בשביל שלכולם תהיה איכות החיים הדרושה לכל תושב נורמאלי. עוד מוקדם לדבר על מי יתמוך או לא יתמוך, אבל עובדה היא שהחרדים ברובם הגדול תמכו בי בבחירות האחרונות, וכך גם עוד חלק מהאוכלוסיה, ואין שום סיבה שהמצב הזה לא יימשך".
בתגובה להכרזתו של ליאון ביום שני, הוציאה תנועת התעוררות תגובה חריפה, בה ציינה בין השאר כי "ליאון כלל אינו מכיר את העיר ואת צרכיה", וכי "אסור להפקיר את ירושלים לידי אינטרסנטים פוליטיים שהם בגדר אורחים לרגע, בדרך אל היעד הבא". ליאון מגיב ואומר השבוע: "נשמע שהם לקחו בטעות תגובה שהיתה מתאימה אולי מבחינתם ל־2013. התגובה הזאת מאוד מוזרה".
כך או כך, משה ליאון של 2013, אז ירושלמי טרי, הוא בטוח לא משה ליאון של 2017, ובטח לא של 2018. "אני בהחלט מרגיש שהניסיון שלי וההבנה שלי בנושאים הגורליים והבוערים של העיר רק התחזקו", הוא מדגיש. "היום בהחלט יש לי את כל הכישורים הראויים לשמש כראש העיר ירושלים. הוכחתי את כל כוונותיי בעניין ירושלים, התחלתי את דרכי כחבר באופוזיציה והיום אני חבר פעיל מאוד בקואליציה, מטפל בשכונות בהצלחה רבה, ובכל הקשור לזה הבעתי את הרצינות. יכול להיות שכלפי חוץ נראה שאני יותר ירושלמי, אבל כבר 20 שנה אני מתעסק בירושלים, נהנה מכל רגע ואוהב מאוד את העיר הזו".
