זמני כניסת ויציאת השבת וחג הפסח בירושלים ודברי תורה לחג

כניסת שבת: שישי, 11.4, י"ג ניסן 18:25

יציאת שבת: שבת, 12.4, י"ד ניסן 19:42

כניסת חג הפסח: שבת, 12.4, י"ד ניסן 18:26

יציאת חג הפסח: ראשון, 13.4, ט"ו ניסן 19:43

חמץ, מצה ומתכון לצמיחה / הרב ד"ר כתריאל ברנדר

פסח הוא הרבה יותר מ'סתם' חג – הוא ממש אתחול מחדש. אנחנו מקרצפים את הבתים, נפטרים מן החמץ ונכנסים לחג החירות.

אך בתקופה שבה מתמודדת מדינת ישראל עם טלטלות עזות – האיומים הביטחוניים המתמשכים בכל גבולותינו החיצוניים והשסע המדאיג מבית – נשאלת השאלה: איך נראית חירות אמיתית? כיצד נוכל להבטיח שעצמאותנו לא תהיה בבחינת הישרדות גרידא אלא בנייה של משהו משמעותי יותר?

הגישה של התורה לחמץ מעניקה לנו תובנה מרשימה. לאורך מרבית השנה, קורבנות חמץ אסורים בבית המקדש: כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ (ויקרא, ב', י"א). אך פעם אחת בשנה אנו מצווים להביא חמץ – שתי לחם – זוג הכיכרות שאותו הביאו בבית המקדש בחג השבועות (ויקרא, כ"ג:ט"ז-י"ז).

כעבור 49 ימים של ציפייה, הנספרים בזה אחר זה מתחילתו של חג הפסח, מובא חמץ לבית המקדש. מה עשוי ללמד אותנו המסלול הזה שתחילתו במצה וסופו בחמץ?

המצה, לחם העוני, הוא בצק אפוי שלא הספיק להחמיץ. במהותה היא לחם בצורתו הבסיסית ביותר: פשוט וללא שינוי. היא מייצגת את נקודת ההתחלה של החירות, שבמהלכה אנו פושטים את כל התוספות, את כל ההתערבות האנושית, ומכירים בתלות שלנו בקב"ה. החמץ, התוצר המוגמר שלאחר ההתפחה, מייצג את היצירתיות והפיקחות האנושית. אם לא נשים לו גבול, הוא יתפח מעבר לכל פרופורציה, ויוביל ליוהרה ולשחצנות.

הפוטנציאל המסוכן הזה הוא הסיבה לכך שהתורה מצווה עלינו לצאת למסע ספירת העומר ולעבור תהליך מונחה שתחילתו בנקודת הפתיחה של ענווה והתבוננות הפנימית שמשרה המצה, ושבמהלכו אנו מתבקשים לקחת צעד לאחור ולבחון את כבלי השיעבוד שלנו.

עלינו להשהות את היצירתיות ואת ההחמצה עד שנוכל לבחון באחריות כיצד להשתמש ביצירתיות הבונה המגולמת בחמץ. לאורך אותם 49 ימים, אנו מתבקשים ללטש את עצמנו ולוודא שהכישורים והתבונה שלנו משמשים אותנו לעשיית טוב – לתועלתנו, לתועלת משפחותינו ולתועלת החברה ככלל.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

אנו סופרים כל יום בקול רם ועם תהליך התמלול הזה מדגישים את העובדה שספירת העומר היא במהותה מסע, ולא יעד. ספירת העומר המגשרת בין הענווה של חג הפסח והאחריות של מנחת החמץ בשבועות מזכירה לנו שצמיחה היא תהליך הדרגתי – לא רק עבורנו כבני אדם פרטיים, אלא גם עבורנו כאומה.

המסר הזה רלוונטי במיוחד בימינו. בעת מלחמה ומשבר, מתחזקת תחושת השליחות והתכלית שלנו. אבל מה קורה לנו לאורך המסע? האם בהיחלצותנו מן האתגר, נגלה שהכול ברור לנו יותר ושרתמנו את חירותנו להקמת חברה חזקה יותר? או שמא נגלה שאפשרנו למחלוקות, לפוליטיקה, לאינטרסים המגזריים ולאגו שלנו לתפוח לכדי יוהרה והרס?

כשנספור השנה את העומר יום אחר יום, עלינו לשאול את עצמנו: איך אוכל לנצל את החירות שלי לא רק לצורך הישרדות, אלא על מנת לחולל שינוי של ממש? אם נעשה שימוש מושכל בימי ספירת העומר שבין פסח לשבועות, נזכה לא רק להביא את שתי הלחם, אלא להתקרב אל היעד שאליו פנינו מועדות יחד בגרסה הטובה ביותר שלנו. חג שמח.

• הרב ברנדר הוא נשיא וראש רשת מוסדות 'אור תורה סטון'