כל מי שגר בשכונות "המיועדות לפינוי-בינוי" בירושלים כבר מכיר את הריטואל: מגיע יזם מאן דהוא, בדרך כלל בעידוד שניים עד שלושה דיירים, תולה שלטים יפים על כנס "פינוי-בינוי" ומודיע – בואו תשמעו על "הזדמנות פז", "הזדמנות שלא תחזור", דירה חדשה, גדולה יותר, ללא תוספת תשלום.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
מיד מתחילות כל קבוצות הוואטסאפ של השכנים להתעורר. ישנם שכנים שלא מוכנים לשמוע, הם אוהבים את השכונה הפסטורלית היפה, את הדירה שזה הרגע גמרו לשפץ, החשש מהלא נודע, לא רוצים לגור במגדל עם עוד 100 משפחות, כאב ראש אין סופי של ניהול בניין רב קומות עם ועד בית יקר, ובכלל לא רוצים לעבור ואז לחזור – מי יודע מתי, לתהליך שמי יודע כמה שנים ייקח. בנוסף, הם מרוצים ממצבם הנוכחי ולא מחפשים שינויים.
מנגד, עומדים השכנים אשר רואים בתהליך הזדמנות פז לשדרג את הנכס שלהם, הבניין והדירה המתפוררים. "התנאים הפיזיים לא אפשריים", הם אומרים. על אלו אפשר להוסיף את בעלי בדירות אשר משכירים את הדירה. מבחינתם מדובר בשדרוג הנכס והזדמנות לרווח "קל" ללא כל השפעה על אורח חייהם.
הכנס מגיע, היזם מגיע רק "לספר לכם כמה כדאי". הרבה מילים יפות נשפכות, מיד עובר טופס בן המשתתפים, רק "לאסוף פרטים", בלי שום התחייבות, הם מבטיחים. כל אחד טוען את משנתו עד השעות הקטנות והכנס נגמר. עוברים שבוע שבועיים ואז היזם מתחיל במבול טלפונים, מסע שכנועים. "רק תחתמו", כולם כבר חתמו, אתם תהיו במיעוט, אין לכם מה להפסיד וכו'. חלקם חותמים, "מה אכפת לי", "אפשר רק להרוויח", "אם לא הוא שום דבר לא יזוז", ונכנסים למערבולת. אחרים מנתקים את הטלפון ולא מוכנים לשמוע.
לאלו ואלו אני אומר, זאת פשוט לא הדרך. ככה לא מתחילים פרויקט פינוי בינוי. ככה מתחיל מסע ארוך של מתחים, שיסוי, פחדים, חששות או פנטזיות שלא יתגשמו, וסופו שרבים יתחרטו שיצאו לדרך או יתאכזבו שלא יקבלו את מבוקשם. אחרי שש שנות ניסיון כפעיל חברתי בקריית יובל, לצערי יש דוגמאות למכביר. לצערי, רוב מוחלט מהפרויקטים שאני מכיר בקריית יובל התחילו בצורה זו.
רוצים להישאר מעודכנים?
אז איך כן מתחילים? קודם כל, לא מתחילים בחתימה ליזם זה או אחר. פעמים רבות זאת הדרך להתאכזב (קשות) מהתוצאה. השלב הראשון והקריטי צריך להיות בחירת נציגוּת בהסכמה בכל הבניינים, שתחליט מה היא רוצה, לפי רוב של 80%. הנציגוּת תחליט אם היא רוצה להישאר במצב הקיים או אולי לפנות לתמ"א 38 או לצאת למסע של פינוי בינוי. אם בוחרים באחת משתי האופציות האחרונות, אז "אין ארוחות חינם", פשוט אין. במקרה כזה כל דייר צריך (כדי להבטיח תוצאה מעולה) לשלם עבור מפקח בניה ועורך דין (או להגיע איתם להסדר שיקבלו את כספם מרווחי הפרויקט), וזאת על-מנת לצאת למכרז בין היזמים על פי הדרישות שאתם תנסחו. בדיוק כמו שאתם לא קונים את החולצה הראשונה שאתם רואים בחנות הבגדים, קל וחומר שלא יוצאים לדרך עם היזם הראשון שמגיע לרחוב. אחת הדוגמאות הטובות ביותר שיצא לי לפגוש היא בדרך חברון במתחם ליד צומת וינר.
אם אתם לוקחים את ההצעה "המפתה" של היזם מהכנס + העורך דין שלו, אתם הופכים באחת ל"לקוחות שבויים" של היזם.
הכותב הוא ד"ר אסף שפנייר, מרצה להנדסת תוכנה עזריאלי המכללה להנדסה וחבר הנהלת יובלים, שהתחום האורבני ביובלים הוא בנשמתו בשנים האחרונות
אחד שיודע
אני מכיר את הכותב יש לו הרבה מה להפסיד, הכתבה מוטה לכיוון שלילי. ולא כך המציאות בשטח. כיום יש ליווי של התחדשות עירונית של עיריית ירושלים שמלווה את הדיירים מא' ועד ת' עם הכותב היה יודע הכתבה הזאת הייתה נראית אחרת.
אורן
אתה קשקשן. מכרז, כמעט תמיד לוקח בין שנה לשנתיים. אם לא יותר. בנוסף, בבניינים כאלו אנשים לא משלמים 20 שח לוועד בית, אז הם ישלמו לעורך דין? מסכים עם דבר אחד, לבדוק טוב לפני שחותמים.
שפוי
צודק מאוד הכותב. רוב היזמים הם נוכלים בבסיס ולכן צריך לבחור אותם ולא שהם יבואו וייזמו פרויקטים.