זמני כניסת ויציאת השבת בירושלים ודברי תורה על פרשת השבוע

כניסת שבת: 19:00

צאת שבת: 20:20

דרושה מנהיגות / הרב ד"ר כתריאל ברנדר

בפתחו של קיץ סוער, מוצאת ישראל את עצמה השנה בעיצומן של מחאות שבעטיין יוצאים עשרות אלפי אזרחים לרחובות מדי שבוע. בעוד שבשנה שעברה התמקדו ההפגנות ברפורמה המשפטית, הרי שבקיץ 2024 הן משקפות את הפילוג בעם סביב המלחמה המתמשכת, גורלם של החטופים השבויים עדיין בעזה, חלוקת נטל השירות הצבאי והקריאות לבחירות חדשות. מאפייני השיח הופכים לרעילים יותר ככל שמתעצמות ההפגנות, אך בשורה התחתונה, רבים מאזרחי ישראל אינם סומכים עוד על ההנהגה, וסבורים כי עתידה הפוליטי מעסיק אותה יותר מאשר גורלה של המדינה.

כיצד נוכל לגשר על פני הפערים הגדֵלים בחברה ובה בעת להתמודד באופן אפקטיבי עם הסוגיות הקיומיות הניצבות בפנינו? איזה סוג של מנהיג דרוש לנו בתקופת משבר עמוק זו?

הרב ד"ר כתריאל ברנדר (צילום: גרשון אלינסון)

את התשובה לשאלות הללו ניתן אולי למצוא בחילופי ההנהגה המתוארים במחציתו השנייה של חומש במדבר ולאורך חומש דברים.

התורה מזכירה לנו שוב ושוב שמשה לא ייכנס לארץ ישראל. במקומו יוביל מנהיג חדש את העם ויתמודד עם הדילמות המוסריות והאסטרטגיות המורכבות הכרוכות בכניסה לארץ המובטחת. גורלו של משה נגזר לאחר שהיכה בסלע עוד בפרשת חוקת. אך בפרשת השבוע, פרשת פנחס, שתחילתה בעיצומו של משבר ההיגררות של בני ישראל אחר בנות מואב וחטאיהם במעשי זנות ועבודה זרה, ושיאו במעשהו הפומבי והוולגרי של אחד מנשיאי שבט שמעון, זמרי בן סלוא, עם בתו של אחד מנכבדי מדין, כזבי בת צור- מוזכר שוב גורלו של משה (במדבר כ"ו:ס"ה וכן כ"ז: י"ב–י"ד). החל בפרשת הכאת הסלע וכלה בפרשת וזאת הברכה, כולל האזכורים בפרשתנו, חוזרת התורה על עונשו של משה פעמים רבות, על אף שפטירתו של משה אינה מוזכרת אלא בפסוקים האחרונים בה.

החזרה על כך שמשה לא ייכנס לארץ ושמנהיג אחר יבוא תחתיו נועדה להדגיש את העובדה שהכאת הסלע לא הייתה פשע כה נורא בפני עצמו, כזה שיצדיק עונש כה חמור. למעשה, כפי שמציין השפת אמת (חקת תרמ"ז), הכאת הסלע הייתה סימפטום של בעיה מערכתית גדולה הרבה יותר: מערכת היחסים בין משה לדור השני במדבר.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

סיפורו של משה רבנו, מושיען של ישראל (סוטה י"ב ע"ב), מתחיל בהפגנת הזדהות עם אחיו העבדים, שהיה עד להתעמרות בהם. הדור שיצא ממצרים היה דור עשוק שחייו הרגילים נגזלו ממנו וחי תחת עול הנוגשים המצריים ואיומם המתמיד בגזר-דין מוות, אם יעז להמרות את מוצא פיהם. חיי האישות שלהם שובשו, חיי המשפחה שלהם נהרסו והילדים שנולדו להם הושלכו, חסרי אונים, ליאור. מהרגע הראשון, משה כואב את סבלם ומוכן לסלוח להם על פרקי ההתמרמרות וההתמרדות שלהם, ואף יוצא להגנתם פעם אחר פעם כאשר מעשיהם מכעיסים את הקב"ה.

לא כך הוא כשמדובר בדור השני, בניהם ובנותיהם של העבדים במצרים, שנולדו לחיי חופש במדבר. הקיום היחיד שהכירו היה נסי: הבגדים שלהם גדלו עמם והתאימו תמיד למידותיהם; המזון והמשקה שצרכו הגיע אליהם ישירות משמים; ואת דרכם האיר תמיד באורח פלא עמוד האש של הקב"ה. האתגרים שעמם התמודדו היו שוליים בהשוואה לאלה שעליהם התגברו הוריהם, למודי הסבל הכרוך בעבודת הפרך במצרים, שבמשך שנים ארוכות של דיכוי לא זכו להתגלות אלוקית.

אך למרות שבורך בחיי נוחות העולים על כל דמיון, הדור הצעיר הזה אינו נענה לאתגר אלא מלין ללא הרף ומביע תסכול מתמשך. הם דורשים עוד מים; הם חוטאים בבעל פעור; הם מבקשים להישאר בעבר הירדן המזרחי – ואל מול כל זאת, משה קופא. הוא שותק, לעתים זועק, אך בשורה התחתונה הוא מתקשה לתקשר עם העם ולסייע לו להתקדם. בכל אחת מן התקריות הללו, ה' מזכיר למשה שזמנו תם ושהגיעה העת להנהגה חדשה. למען האמת, גם משה יודע זאת. ובפרשת השבוע הוא אפילו פונה לקב"ה ישירות ומבקש שהמנהיג הבא שימונה ישכיל להבין טוב יותר את צרכיו המסוימים של הדור החדש.
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר: יִפְקֹד ה' אֱלֹקֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה. (במדבר כ"ז:ט"ו–י"ז).

הצורך בהנהגה קשובה ומותאמת הינו על-זמני ונכון היום כפי שהיה בתקופת המקרא במדבר. בדור שלנו אנו זקוקים למנהיגים בעלי חזון שעתידו של העם היהודי לנגד עיניהם ושחשים בדחיפות שבה עלינו למצוא את הדרך לגרום לכל המגזרים בחברה ליטול חלק בהגנה על המולדת. ועם זאת אנו זקוקים גם למנהיגים שיוכלו להזדהות עם אותם מגזרים ולהכיר בקושי שביישום חזון מעין זה. לדוגמה, בכל הנוגע לשוויון בנטל השירות הצבאי, אנו זקוקים למנהיגים לאומיים שיוודאו שהתנאים הדרושים יתקיימו בצה"ל על מנת למקסם את נוחיותם של המתגייסים. בדור שלנו אנו זקוקים גם למנהיגים דתיים שלא יפחדו לצאת לדרך חלוצית, ובמסגרת גבולות ההלכה יאפשרו למרחבים הציבוריים שלנו להכיל נשים, להט"ב ואחרים שכיום מוצאים את עצמם בשוליו של הפסיפס המרכיב את החברה הישראלית. אנו זקוקים למנהיגים שיוכלו לעודד את מי ששומר תורה ומצוות להתעקש על החוויה היהודית שלו מבלי לחסום את דרכו של מי שיהדותו חשובה לו אך איננו שומר מצוות. בדור שלנו אנו זקוקים למנהיגים יהודים שיתגאו באינדיבידואליות, יעצימו את החברה ויאתגרו את החברים בה, או כמו פעם אלי ויזל: "לחשוב לגובה ולחיות לעומק".

לפני דורות רבים נבחר יהושע להחליף את משה. הוא ירש את מורשתו של קודמו בתפקיד, אך היה נבדל ממנו באופיו. כיום אנו מתמודדים עם חילופים דומים. העולם שלנו משתנה במהירות והוא מצריך הנהגה חדשה, ובמהלך העימות הנוכחי, היינו עדים לצמיחתה של קבוצה מפתיעה של מנהיגים חברתיים: הנוער שלנו. הדור הצעיר הזה, המושפע מאתגרי תקופתנו, נכנס כבר לתפקידים המהדהדים את המעבר מהנהגתו של משה להנהגתו של יהושע.

הנוער שלנו סייע בתקומתו השנייה של עמנו. הם היו מעורבים בחשיבה המחודשת וחוללו מהפך. הם לקחו על עצמם אחריות חברתית. הם לא ברחו מצווי הגיוס, אלא נענו להם במאה ושלושים אחוזים, ונכנסו מתחת לאלונקה במלוא מובן המילה. רבים מהם הקריבו את חייהם בשיא עלומיהם, גדושים בהבטחה לעתיד מזהיר. אך, אם לצטט את ימי וייזר, אביו של חלל צה"ל ובוגר אור תורה סטון האהוב, בנו רועי "לא נפל בקרב, אלא עלה בקרב".

לאורך תשעת החודשים האחרונים ראינו תלמידי תיכון מנקים מאות מקלטים, עורכים פעילויות לילדים שפונו למרכז הארץ מבתיהם המופגזים בדרום ובצפון, ומסייעים למשפחות המילואימניקים. הורים לילדים צעירים שלא נקראו לשרת העבירו את לילותיהם בניקיון השירותים בבתי הספר כדי שאלה יישארו פתוחים גם בהיעדר הצוות הדרוש, ותלמידים שטפו רצפות וסידרו כיתות כדי שבתי הספר שבהם למדו יהיו מוכנים לקליטת חבריהם לספסל הלימודים למחרת.

עלינו לאמץ ולעודד את התנופה הזו כקהילות וכעם, וליצור הזדמנויות וסביבות לטיפוח בני הנוער שלנו ולהמשך מימוש הפוטנציאל הגלום בהם. אני סמוך ובטוח שהם הם מנהיגי המחר המתאימים ביותר להראות לנו את הדרך קדימה. בדומה ליהושע, גם הם מבינים את האתגרים שבפניהם אנו ניצבים בימים אלה.

• הכותב הוא נשיא וראש מוסדות 'אור תורה סטון'