דניאל דמיטריינקו, בן 19, מתגורר בפסגת זאב, משרת במשטרה הצבאית, עלה לבדו מחרקוב, אוקראינה לפני שלוש שנים. משפחתו עדיין מתגוררת שם: "רציתי להתחיל את החיים מחדש" הוא מספר, "להכיר משהו חדש, אנשים חדשים. הסבירו לי שיש דבר כזה להתגייס בשביל לעלות לישראל ואמרתי שאני רוצה".
את דרכו הראשונה בארץ הוא התחיל כסטודנט במכינה באוניברסיטה העברית בירושלים, שבמהלכה הוא למד עברית, היסטוריה של ארץ ישראל, אנגלית ומתמטיקה במשך שנה. במהלך הלימודים החליט לעשות עלייה ולהתגייס לצבא. קליטתו כעולה חדש בארץ ארכה כשנה, ובינואר 2017 התגייס למשטרה צבאית.
למה התגייסת לצה"ל?
"אני יהודי ויש לי ארץ שאני יכול לגור בה, וכל מה שרציתי זה לעלות ולהתגייס לצה"ל".
אתה אוהב לגור בירושלים?
"מהרגע שהגעתי לישראל גרתי בירושלים. בהתחלה בגלל האוניברסיטה, ואחר כך בגלל שהכרתי חברים ואת הסביבה, אבל אני לא אוהב את העיר. לא התחברתי אליה. זה האנשים הירושלמים שאני אוהב. עבדתי במסעדה במרכז העיר והכרתי אנשים שאני אוהב, וגם את החוויות שהעיר מספקת לי אני ממש אוהב. מצד שני אני לא אוהב את הלחץ של העיר הגדולה. ולא אוהב את מזג האוויר. אי אפשר להבין מה הולך והכל פה יקר".
מה המשפחה שלך אומרת על זה שאתה חייל?
"המשפחה שלי בעד, הם רוצים שאני אמשיך לקריירה צבאית. אמנם זה קצת מסוכן אבל כל המשפחה שלי קצינים באוקראינה וברוסיה ובכל מיני ארצות. אני היחיד שהגעתי לישראל. הם רוצים שאמשיך את זה פה כי יש לנו את זה בדם".
דניאל דמיטריינקו (צילום: דניאל דמיטריינקו)
מה אתה עושה בסופי שבוע?
"רוב הזמן אני בבית, באים אלי חברים או שאנחנו יוצאים לבלות עם חברים בעיר. אני אוהב לבלות במרכז העיר, ביפו, בדווידקה, בשוק. אני גם אוהב לצאת מחוץ לעיר לים, לחברים שגרים בנתניה ובמרכז הארץ, ובבתי קפה".
השירות הצבאי עונה על הציפיות שלך?
"יש פלוס ויש מינוס, אבל זה מה שחשבתי שיהיה. לפני שהתגייסתי דיברתי עם אנשים שהיו בצבא וסיפרו לי סיפורים. דיברתי עם חברים שהיו בהרבה מקומות בצה"ל – בתותחנים, בצנחנים, במשטרה. כל אחד סיפר את הסיפור שלו. אי אפשר בדיוק להבין מה הולך בצבא עד שלא מגיעים. אני אוהב את הצבא, אין לי בעיה עם שום דבר".
***
מייקל חזקאל, שעלה מאוסטרליה: "הרגשתי שאני לא נותן מספיק למדינה, אז עליתי והתגייסתי"
הרחק מהמשפחה: "הכי קשה זה בחג"
החייל החרדי טוראי דניאל טנן: "ברור לי שלא כל החרדים במאה שערים נגד חיילים"
***
דמיטריינקו מתאר את החיים באוקראינה טובים ומספר שהיה מוקף במשפחה וחברים. ברגעים הקשים, ההורים שלו עוזרים לו ועומדים לצדו בטלפון. בעברו הוא היה רקדן במשך שבע שנים, במהלך אחד האימונים נפצע בברכו, ולכן לא התגייס לתפקיד קרבי. מאז הפציעה לא חזר לרקוד.
מה התוכניות לעתיד?
"אני רוצה להיות קצין. כל הגברים במשפחה קצינים ברמה גבוה, חלקם כבר בפנסיה. אני רוצה להיות בלש במשטרה צבאית או במשטרת ישראל. לחפש את האנשים שלא עשו מעשים טובים בחיים שלהם. לחפש אותם ולהעביר אותם, ממש כמו בסרטים".
