הדסה: הכירו את "הפרקינסון" ו"האלצהיימר" שמחלימים מהם בטיפול פשוט

"לפני כשנה שברתי את הרגל, והאורתופד הציע שאעשה בדיקת MRI בצוואר, כשראה שאני לא מצליחה ללכת ישר. בבדיקה התגלה גידול שפיר בחוליות הצוואר, עברתי ניתוח להסרתו ואחריו גיליתי שהשיער והמטפחת שלי רטובים. בהתחלה חשבתי שאני מדמיינת אבל התופעה נמשכה. בבית החולים עברתי ניתוח נוסף לניקוז נוזלים בגב, ומשם עברתי לשיקום. אבל, במקום שמצבי ישתפר, הוא החמיר. פתאום לא יכולתי להיעמד, לעמוד או ללכת. המצב הדרדר עד כי לא הייתי מודעת למה שקורה", מספרת חנה רבקה מיטלמן, 69, נשואה, אם ל-6 וסבתא ללמעלה מ-40 נכדים, שמנהלת 43 שנים תיכון לבנות מזכרון יעקב.

המייל האדום של "כל העיר" [email protected]

מרים, בתה מספרת: "המצב של אמא היה כל כך מתסכל. היא לא הייתה יציבה בכלל, הקיאה המון והייתה מבולבלת. היא לא ידעה איפה היא ואיזה יום היום, וגם לא הצליחה לשלוט על הסוגרים. בהתחלה חשבנו שהיא סובלת מהתייבשות או מווירוס. פנינו לעזרה רפואית וגם הרופאים לא ידעו ממה היא סובלת. היה נורא קשה לראות את אמא במצב הזה. לפני כן, היא ניהלה ביד רמה בית ספר תיכון. התפקוד היומיומי שלה לא תאם את הגיל שלה. היא התנהלה בצלילות ובכישרון רב, כמו צעירה בת 49 בתפקוד של 120 אחוזים. מעבר לניהול בית הספר ליוותה טיולים, טיפסה בקלות במדרגות וסולמות, ואירחה כל שבת משפחות שלמות ותלמידות".

"המצב שלה הלך והדרדר. אמא היא לא בנאדם שאוהב לבזבז את החיים על שינה, אבל היא ישנה המון. היא לא הצליחה להתרכז, לקרוא או לדבר בטלפון. איבדה תפיסת זמן. היא ביקשה, למשל, להדליק נרות שבת ביום שני, או שאמרה לאחותי שלא ביקרתי אותה הרבה זמן, כשחצי שעה קודם הייתי אצלה. חשבנו שהיא כנראה סובלת מדמנציה".

"זמן מה אחרי שאמא התאשפזה לצורך שיקום, הציעו לנו לפנות לנוירולוג. ושם התחילה להיסלל הדרך הנכונה לאבחנה. הנוירולוג בהדסה עין כרם אשפז אותה לביצוע בדיקות מקיפות ושם גילו שיש לה הרבה נוזלים במוח ושהיא סובלת מתסמונת NPH".

"NPH היא תסמונת שנגרמת כתוצאה מהצטברות של נוזלים בחדרי המוח. היא מופיעה בעיקר במבוגרים בגילי 70-80, אך עשויה להופיע גם אצל בני 50 ו-60. עם הגיל המוח שלנו הולך ומצטמק. בגיל 25 המוח שוקל 1400 גרם, אבל בגיל 80 המוח שוקל בין 1200 ל-1300 גרם. באלצהיימר למשל, הניוון קיצוני יותר והחולים מאבדים כ-400 גרם מוח. משמעות ההצטמקות של המוח היא שיש יותר מקום לתחלופה של נוזלים. במצב רגיל, ישנה תחלופה של 500 סמ"ק נוזלים במוח שמופרשים ונספגים במוח, בולמים זעזועים, ומפנים פסולת מטבולית. עם התפתחות התסמונת אין מספיק ספיגה של נוזלים וחלה עלייה בלחץ התוך גולגולתי. הנוזלים שמצטברים בחדרי המוח לוחצים על מרכזי תפקוד חיוניים ומפריעים לפעולתם התקינה" מסבירפרופ' גיא רוזנטל, נוירוכירורג בכיר, מנהל היחידה לטיפול נמרץ נוירוכירורגי בהדסה עין כרם."בגלל הלחץ החולים סובלים מהדרדרות קוגניטיבית ומנטלית, מאי שליטה בסוגרים ומהפרעה בהליכה. לתסמונת צורת הליכה ייחודית שאנחנו מכנים בשם 'הליכה מגנטית': החולים הולכים כשרגליהם פשוקות, כדי לייצר בסיס רחב ושיווי משקל וכמעט ולא מרימים את הרגליים הקרקע, כי הם נוטים לאבד שיווי משקל".

"התסמונת התגלתה במקרה", מספר ד"ר סמואל מוסקוויסי, נוירוכירורג בכיר מומחה לגידולי מוח בסיס גולגולת, אנדוסקופי מוחי מהדסה עין כרם. "בבית חולים גריאטרי בארה"ב בו אושפזו אנשים עם דמנציה, ערכו עבודת מחקר על נוזל השדרה. במסגרתה, לקחו מהמאושפזים נוזל עמוד שדרה בניקור מותני, וראו שאצל חלק מהחולים עם הדמנציה חל שיפור".

"תסמיני ה-NPH דומים לתסמינים האופייניים לפרקינסון לאלצהיימר ולמשפחת המחלות הניווניות של מערכת העצבים (הדמנטיות). לחולים קשה ללכת והם עלולים לאבד שיווי משקל וליפול פעם אחר פעם. הם מתקשים לשלוט במתן שתן והמשפחות מספרות שהם סובלים מבעיות בזיכרון ושהם פחות ערניים, בדומה לדמנציה. החדשות הטובות הן ש-NPH, זוהי הדמנציה היחידה שניתן להחלים ממנה והיא הפיכה, אם מטפלים נכון ובזמן", מסביר ד"ר מוסקוויסי.

פרופ' רוזנטל: "לפעמים אנחנו רואים חולים שביקרו כמה רופאים ונשארו בלי אבחנה חודשים, ואף שנים בגלל בעיית מודעות בציבור הרחב וגם בקרב רופאים. לכן חשוב לדעת שמחקרים מעידים שהשיפור הצפוי מהטיפול ב-NPHמצוי במיתאם למהירות האבחון והטיפול. NPH 'סובלת' מאבחון חסר, ולכן יש חשיבות גדולה מאוד להעלות מודעות למחלה. האוכלוסייה מתבגרת ומאריכה ימים ושכיחות המחלה ללא ספק תעלה".

"NPH מאובחנת על ידי בדיקות CT או MRI, בהן רואים הגדלה של חדרי המוח. אם יש חשד ל-NPH אנחנו נוהגים לאשפז את החולים לבדיקות מקיפות. באשפוז אנחנו מבצעים בדיקת ניקור מותני ומנקזים מעט נוזל שדרה. הניקור המותני מחקה את הניתוח ומהווה עדות לנכונות האבחון ולטיפול הנדרש. אחרי הבדיקה אנחנו מחכים 48 שעות. אם יש שיפור במצב החולה, יש סיכוי טוב שהניתוח ישפר דרמטית את מצבו לאורך זמן", מסביר ד"ר מוסקוויסי.

"לפני כחודשיים, ימים בודדים לאחר גילוי הבעיה, ניתח את אמא ד"ר סמואל מוסקוויסי, נוירוכירורג עם יחס אנושי ביותר. לפני הניתוח הוא הסביר שנראה שיפור במצבה של אמא רק אחרי 4-5 ימים משום שהיא הייתה כבר ממש מבולבלת. אבל תוך חצי שעה מהרגע שאמא התעוררה מהניתוח, היא ידעה איפה היא נמצאת, איזה יום היום ומה קורה איתה. זה היה מדהים. שיפור כל כך משמעותי בתוך חצי שעה! בשבועות הבאים כולם התפעלו מהשיקום של אמא. היא חזרה לעמוד יציב, והולכת יציב בעזרת הליכון. הראש שלה חזר לעצמו ממש", מספרת מרים.

חנה: "לפני הניתוח, איבדתי את התכונה ההישרדותית והלוחמנית שלי, אפילו נאמר לי שמקומי בבית אבות. היום אני מרגישה שקיבלתי בחיים כמה מתנות בחזרה: אני חזקה, ערנית וחיונית יותר. אני פעילה ומצליחה לשקם את עצמי. התקדמתי מאוד מהר בזמן קצר יחסית. אפילו ביקשו ממני לחזור לנהל את בית הספר, אך לצערי מבחינה רפואית התבקשתי לנוח ולתת לגוף זמן להשתקם".

ד"ר מוסקוויסי: "רבים מהמטופלים שלי מספרים שהחיים שלהם השתנו מקצה לקצה בעקבות הניתוח. הם חוזרים ממצב סיעודי לחיים עצמאיים. ההמלצה שלי היא שאם אתם, או בן המשפחה שלכם סובלים מהתסמינים שמתוארים בכתבה, פנו לרופא משפחה ולנוירולוג, עשו בדיקותCT או MRI ופנו אלינו לאבחון ולטיפול".