המרכז הרפואי הדסה עין כרם, המרכז הרפואי שערי צדק (צילומים: אבי חיון, דוברות שערי צדק)
המרכז הרפואי הדסה עין כרם, המרכז הרפואי שערי צדק (צילומים: אבי חיון, דוברות שערי צדק)

סערת החמץ שמפרקת את הממשלה – בעד ונגד

סגנית ראש העיר חגית משה, יו"ר מרצ ירושלים לורה ורטון וחברת הקואליציה העירונית ימית יואלי אלה כותבות על הסוגיה החמה שעל הפרק: הכנסת חמץ לבתי החולים - כן או לא? | טורי דעה

פורסם בתאריך: 6.4.22 12:22

לשמור על המדינה יהודית ודמוקרטית / סגנית ראש העיר חגית משה

בשבוע האחרון, בין המלחמה באוקראינה לבין הטרור הארור בתוך מדינת ישראל קמה לה 'סערת החמץ', אני חייבת להודות – כשראיתי את הודעות ה'פוש' בטלפון שלי נערמות בזו אחר זו עם המילה חמץ, זה עשה לי הרגשה טובה. כן, למרות כל הבלגן העולמי והפחד המסתובב ברחובות, עדיין הדיונים הפנימיים והערכיים שלנו תופסים כותרות, זה מראה שלנו כעם – בין אם שומר מצוות ובין אם לא – אכפת מהערכים שגדלנו עליהם.

ערך עליון עבור כל יהודי ואזרח במדינת ישראל הוא 'ערבות הדדית', או במילים פשוטות האכפתיות האמיתית, שיש לכל אזרח במדינה כלפי מי שמניף את דגל ישראל ביום העצמאות גם אם הוא לא מכיר אותו באמת. אנחנו פוגשים את הערבות ההדדית כשפוגשים ישראלים בחו"ל, כששוטרים קופצים ממסעדה כדי לנטרל מחבלים ואנחנו פוגשים את הערבות הזאת בתוך מחלקות בתי החולים – כאשר הרופאים והאחיות משתדלים לתת יחס הכי חם שאפשר לאנשים שמאושפזים במחלקות וכל חייהם תלויים בצוות הרפואי.

עשרות שנים היה איסור הכנסת חמץ לבתי החולים בפסח – ואף אחד לא מת מזה.

מצוות איסור אכילת חמץ היא מצווה שנשמרה בקנאות במשך דורות רבים, יהודים איבדו את חייהם כדי לשמור את המצווה הזו, וגם כיום, בישראל של שנת 2022, היא אחת אחת המצוות הפופולריות ביותר ורוב הציבור היהודי מקפיד לשמור עליה – גם מי שאינו מקפיד על שמירת מצוות בשגרה. נכון להיום כ-70 אחוז מתושביה היהודים של מדינת ישראל מעידים שהם מקפידים על שמירת איסור אכילת חמץ בפסח.


חגית משה (צילום: ארנון בוסאני)

חגית משה (צילום: ארנון בוסאני)


מאז הקמתה של המדינה היהודית אסרו על הכנסת חמץ לבתי החולים בפסח יחד עם השבתת התחבורה הציבורית בשבת, יום השבתון ביום כיפור ועוד החלטות שמצד אחד ישמרו על מדינת ישראל כמדינה יהודית ומצד שני ישמרו עליה כמדינה דמוקרטית. הציבור כיבד את איסור הכנסת החמץ לבתי החולים. כן, גם יהודים שלא הקפידו על איסור חמץ וגם גויים לא הכניסו חמץ לבתי החולים בפסח והכל היה בסדר, אף אחד לא מת מזה, ידענו לכבד את המאושפזים שכן מפריע להם העניין ואף אחד לא רצה לפגוע ברגשותיהם.

הכשרות בכלל ושמירת איסור חמץ בפסח בפרט, היא אחת הצווים הכי בסיסיים של העם היהודי, וביחד עם שמירת השבת, זו אולי המצווה שאותה הכי הרבה יהודים מקיימים. אם במדינת ישראל, שהיא מדינה יהודית, לא נשמור על המרחב הציבורי שלנו נקי מחמץ בפסח, לא רק מטעמי כשרות אלא מהטעם של אווירת החג והתחושה שמדובר בימים מיוחדים לעם ישראל, אז מה נשאר בדיוק מהמדינה היהודית? לאן עוד נוכל למסמס את הערך היהודי במדינה שלנו?

ובחזרה לעניין הערבות ההדדית: אמנם, למורת רוחי בית המשפט בישראל קבע כי אי אפשר לאסור כניסת חמץ לבתי החולים בפסח – לדעתי האישית זאת פסיקה שגויה אך כבודו של בית המשפט במקומו מונח. יחד עם זאת, בבית החולים 'הדסה' (ואחריו גם מספר רב של בתי חולים ברחבי הארץ) הכריזו כי בשערי בית החולים יתבקש כל אדם הנכנס שלא להכניס חמץ. לדעתי כאן צריך להינתן מלוא הקרדיט להנהלות בתי החולים, שהבינו כי ישראל היא לא רק מדינה עם גבולות וחוקים, אלא מדינה עם נשמה, נשמה יהודית שמפריע לה שפוגעים בערכים יהודיים שנשמרו במשך עשרות שנים.

ומה עכשיו? עכשיו זה הזמן שלנו להראות ערבות הדדית, להראות עד כמה חשובים לנו הערכים היהודיים במדינה וכמה שמירת איסור החמץ בפסח חשובה, ולא להכניס חמץ כלל לבתי החולים. אמנם החוק מאפשר זאת רשמית, אבל הציבור רוצה לשמור על הערכים שלו ולאפשר לאחינו החרדים, הדתיים והמסורתיים המקפידים על שמירת הפסח להגיע לבתי החולים ולקבל את הטיפול שמגיע להם מבלי לפגוע ברגשותיהם.

  • הכותבת היא חגית משה, סגנית ראש העיר ויו"ר מפלגת הבית היהודי

לבקש זה לגיטימי, לכפות ממש לא / מאת לורה ורטון

סגן שר הבריאות לשעבר יעקב ליצמן טעה כשניסה לכפות על בתי חולים למנוע הכנסת חמץ בחג הפסח. הרעיון שלו לדרוש ממאבטחים לחטט בתיקים של אורחים ומתאשפזים היה מקומם עוד יותר.

כל הגישה של הפעלת סמכויות וכוח ממשלתי לכפיית מנהגים דתיים היא פסולה מן היסוד. צדקו אנשי תנועת נאמני תורה ועבודה שהגיבו לדבריו, "חיפוש בתיקים בכניסה לבתי החולים ישניא את היהדות. ראוי לסמוך על סברות הלכתיות מקלות. אכיפת איסור הכנסת חמץ באופן הכולל חיטוט בתיקים ותשאול אישי הפוגע באדם ובאורחותיו, הינה פעולה מיותרת שמשניאה את היהדות ואת עצם הלכות הפסח".

מה שחשוב הוא לטפח רגישות לאחר. מפריע מאוד לראות אנשים שלא עומדים בשקט בצפירה ביום הזיכרון או ביום השואה. ברמדאן אני משתדלת לא לאכול מול מוסלמים שצמים. וכן, כמובן לא אשלוף באגט בפסח דווקא מול אדם ששומר על כשרות בפסח. אין ולא צריך להיות איסור בחוק על נסיעות ביום כיפור: למרות זאת, בריכוזי אוכלוסייה יהודית בדרך כלל לא נוסעים, גם מי שלא צם. לרוב, כשאין כפייה גם אין פעולות "להכעיס".

כדאי גם לזכור שלמעלה מ-40 אחוז מהציבור היהודי מזדהה בסקרים של הלמ"ס כחילוני, כאשר היתר נמצאים ברצף של מסורתי עד דתי, עם מיעוט קטן (כ-10 אחוז) חרדי. 20 אחוז מאזרחי המדינה אינם יהודים. אפשר לבקש, לצפות ולשאוף להתחשבות הדדית, אבל לכפות שמירת פסח? זה היה עושה רק רע, וטוב שבג"ץ הבהיר שאין כל סמכות לא לסגן שר הבריאות, לא לבתי חולים ובוודאי שלא לשומרים בשערים לחטט בחפצים אישיים על מנת לאתר ולסלק דברי חמץ.


לורה ורטון (צילום: עיריית ירושלים)

לורה ורטון (צילום: עיריית ירושלים)


והנה נתון נוסף – כמעט מחצית מהיהודים בעולם חיים מחוץ לישראל. הם מצליחים לנהל אורח חיים דתי ויהודי בלי שרים האוסרים על חמץ בבתי חולים ועם, למשל, תחבורה ציבורית בשבת. הסבים שלי, ששמרו על כשרות, הסתדרו – והסבא שלי שהיה רופא, לא ביקש מאף אחד לבדוק חמץ בכניסתו לבית החולים. אנשים דתיים יוכלו להסתדר בביקורים או באשפוז גם אם יימצא חמץ בסביבתם, כאשר הם נמצאים בבית החולים או לקבל טיפול רפואי נחוץ או למען המצווה של ביקור חולים. המדינה אמורה לשמור על סדר, שוויון, ביטחונם וזכויותיהם של האזרחי המדינה, לא לנצל את כוחה כדי לכפות את הדת. המדינה לא הוקמה כדי להשליט את שלטון התורה אלא לשמש בית לעם היהודי, מדינה דמוקרטית ומודרנית שתזכה לתמיכה של העמים.

אם אנחנו רוצים לחיות בשלום בינינו אנחנו צריכים ככל האפשר לעודד התחשבות ולמנוע כפייה מכל סוג שהוא. כפייה וניצול של כוח גורמים נזק, וכדברי "תורה ועבודה", משניאים את הדת. חבל שסגן שר הבריאות לשעבר ליצמן ניסה להתערב, חבל שבג"ץ נאלץ לומר את המובן מאליו, ואפשר רק לקוות שבעתיד יהיה ברור יותר שלבקש תמיד אפשר, ואילו להפעיל כוח רק מעורר התנגדות.

  • הכותבת הינה לורה ורטון, חברת הקואליציה העירונית ויו"ר מרצ ירושלים

 

 

פשוט תסמכו על הערבות ההדדית הציבורית / ימית יואלי אלה

אנחנו בתחילתו של חודש ניסן, ראש חודש החודשים, חודש האביב שמדבר על התחדשות, ניסים וגאולה. בחודש זה חל חג הפסח, שהוא אחד החגים המשמעותיים ביותר בלוח השנה העברי.

הרב קוק אמר: "יציאת מצרים תישאר לעד האביב של העולם כולו". כוונתו היתה שמאורע יציאת מצרים הוא בעל חשיבות אוניברסלית, ופסח הוא בעצם חגה של האנושות כולה. עד אותה העת, המושג חירות לא היה קיים בעולם כלל, וכל אדם היה משועבד למלכיו, ליצריו ולכוחות הפוליטיים המושלטים עליו.

כאחד החגים המשמעותיים ביותר בלוח השנה הישראלי, לחג הפסח יש גם השלכות על המרחב הציבורי. לכולנו חקוקים זיכרונות ילדות מפסח – חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים כאחד. ניקיונות הבית, שריפת החמץ, שולחן ליל הסדר הארוך ורב המשתתפים, נשנושים של מצה עם שוקולד ועוד מנהגים ומסורות רבות.


ימית יואלי-אלה (צילום: שרון גבאי)

ימית יואלי-אלה (צילום: שרון גבאי)


הבעיה מתחילה כשעלינו כקולקטיב לאסוף את החוויות והמסורות של כלל העם ולהתוות מדיניות ציבורית אחת לאופי החג במרחב הציבורי, במרכולים, במסעדות ועוד.

בסקר שערך הקונגרס הישראלי – מיזם משותף של אוניברסיטת בר אילן וקרן מנומדין נערך משאל אשר בחן את עמדות הציבור בנוגע לאכילת חמץ במרחב האישי והציבורי. הממצאים העלו כי רוב היהודים בישראל, כ-70 אחוז לא אוכלים חמץ בפסח, מתוכם כ-10 אחוז מקפידים שלא לאכול רק במרחב הציבורי ו-60 אחוז לא אוכלים חמץ כלל.

במבט ראשון, ניתן להסיק מנתונים אלו עמדה ברורה על דעת הציבור בישראל, אך באותו סקר בדיוק השיבו כ-59 אחוז מהנשאלים כי הם מתנגדים לאיסור הגשת חמץ במסעדות ובתי קפה במהלך החג.

בתור אישה יהודייה המגיעה מבית מסורתי ושומרת על איסור אכילת חמץ, אני חושבת שכיהודים במדינת ישראל עלינו לכבד את החג ומנהגיו גם במרחב הציבורי. אבל, כאשר מנסים להתמודד עם סוגיות אלו בחקיקה ובזירה המשפטית, סופן בדרך כלל הוא בכפיית הפסיקה על האחר, המחלוקת מונצחת והקיטוב מתגבר וכאן מתחיל הוויכוח בין הזהות היהודית לזהות הדמוקרטית. אם נניח לרגע את ענייני הכפייה והחקיקה בצד ונביט על חגי ישראל, נגלה כי כמעט כל חג בלוח השנה מביא עימו מנהגים אשר יכולים לגרום למחלוקות במרחב הציבורי, בניית סוכה בסוכות, נסיעה בכיפור ועוד, ובכל זאת, המרחב הציבורי נשאר הגמוני ונעים, וזאת בשל הסובלנות והמודעות שלנו לאחר. חג הפסח חריג בהיבט הזה. חג הפסח הוא החג היחיד אשר מביא עימו מחלוקות וסוגיות משפטיות כל שנה ושנה.

השבוע שוב עלתה לכותרות הסוגייה של חמץ בבתי החולים. בתי החולים נחרגים מיתר המרחב הציבורי, אשר בו יכול כל אדם לבחור היכן להתרועע ומהיכן להימנע, בכך שהמטופלים ובאי המקום מגיעים לטיפול בעל כורחם. לדעת רבים, חשיפת בתי החולים לחמץ תגרום לחילול החג.

אני סבורה כי הציבור מטבעו מגלה סולידריות בימים אלו ומשתדל לכבד את האחר ומנהיגיו. ועדין כל שנה וגם השנה נשאלת השאלה האם יש טעם לאסור הכנסת חמץ לבתי חולים? האם לאפשר אכילת חמץ במרחב הציבורי והאם בכלל לאפשר מכירת חמץ?

האם לא נכון פשוט להמשיך ולסמוך על הציבור ולאפשר למציאות להתנהל מעצמה?

  • הכותבת הינה ימית יואלי אלה, חברת הקואליציה העירונית

 

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר