ד"ר אריאל ליפשיץ בן ה-39, רופא מרדים מבית החולים הדסה הר הצופים, מכיר היטב את ההרים המושלגים בארץ ובעולם ושימש לא פעם כמתנדב באתרי סקי שונים כרופא מחלץ עבור מי שנקלעו לנפילות ופציעות המחייבות סיוע מיידי. כאשר החליט ד"ר ליפשיץ לטוס עם חבריו לאתר הסקי "ואל טורנס" בעיירה ציורית שבהרי האלפים הצרפתיים, הוא לא חשב שהחוויה תסתיים באסון שכמעט יותיר אותו משותק לכל ימי חייו.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
מחפשים דירה בבקעה? היכנסו ללוח הנדל"ן של ירושלים
רוצים להישאר מעודכנים?
"טסתי עם חבר לאתר סקי לחופשה קצרה", מספר ד"ר ליפשיץ. "מדובר באתר ידידותי ולא ידוע כמאתגר במיוחד. מגיעות לשם משפחות עם ילדים, והגלישה בו יחססית בטוחה. תחילת החופשה הייתה מדהימה ונהנינו מכל רגע. לא דמיינתי לשנייה איך תימשך החופשה הזו".
"באחד מימי הגלישה עברנו גבעה לא גבוהה במיוחד ומסיבה שאני לא יודע בדיוק מהי, עפתי בפתאומיות לגובה רב באוויר ונחתתי על הגב. מיד הבנתי שנפצעתי באופן רציני", הוא מתאר. "הכאבים היו מאוד חזקים, בקושי הצלחתי לדבר או לזוז והתחושה הייתה חוסר אונים מוחלט, לשכב שם מבלי יכולת לקרוא אפילו לעזרה או לצעוק".
"אחרי מספר דקות הוזעק אליי צוות חילוץ והשעות הבאות היו פשוט נוראיות. מהר הורדתי באמצעות מזרון חילוץ עם צוות חירום, כאשר התזוזות והמהמורות בדרך שיתקו אותי מכאב. במהלך הנסיעה באמבולנס התחלתי להזיע והיה לי קשה לנשום, כל הסימנים הצביעו על כך שהגוף שלי נכנס להלם. אני רופא, אני מכיר את הסימנים וידעתי שמי שמטפל בי יכול לעלות עליהם רק באמצעות ציוד ניטור, שלא היה קיים באמבולנס. תוך כדי שאני חווה את התסמינים הקשים, ניסיתי להסביר לצוות הרפואי שליווה אותי שהמצב שלי לא טוב, שהגוף נכנס להלם, אבל הם לא הבינו אנגלית, ובייאוש הבנתי שכל הניסיון והידע שיש לי לא עזרו באותם רגעים. כשהגעתי לבית החולים המקומי, הבנתי שהמצב שלי ממש חמור ועדיין לא הצלחתי לזוז. החבלה בגב הייתה מאוד חזקה והיה לי ברור שזו נפילה שעלולה לשנות לי את החיים. הדבר הראשון שעשיתי, עוד לפני הטלפון לאישתי, היה טלפון לד"ר ג'וש שרודר, מנהל יחידת הגב במרכז הרפואי הדסה, איתו אני עובד יחד בניתוחים בהדסה הר הצופים – כשאני בתפקיד המרדים".
באופן מקרי לחלוטין, ד"ר שרודר היה במרחק של 26 קילומטרים בלבד מד"ר ליפשיץ הפצוע, בלה טוסרי – שם שהה בעצמו בחופשת סקי עם משפחתו. "אריאל התקשר אליי ומיד הבנתי את המצוקה והמצב הקשה בו הוא נמצא", מספר ד"ר שרודר. "יום קודם, בתי בת ה-12 נפצעה בקרסול בזמן סקי ולקחתי אותה למרפאה המקומית לצילום רנטגן. שם ראיתי בעצמי כמה שהציוד הרפואי מאוד ישן ולא מתקדם, כל כך רחוק ממה שיש לנו בארץ, בהדסה. ביקשתי מהצוות הרפואי שטיפל באריאל להעביר אליי את הסריקות שביצעו לו.
"ישבתי לבחון אותן באמצע החופשה, בידיעה שכל רגע חשוב", עוד מספר מספר ד"ר שרודר. "ראיתי כי יש לו שבר בחוליות הגב שעלול לגרום לו להפוך למשותק. הבנתי שהוא חייב לעבור את הניתוח בארץ, מאחר ובלי צוות מקצועי וטכנולוגיה מתקדמת כפי שנדרש בניתוחים מן הסוג הזה, התוצאות עלולות להיות הרבה פחות טובות או לא טובות בכלל ולהשאיר אותו משותק".
ד"ר שרודר החל לתאם את העברתו של הרופא הפצוע לבית חולים הדסה עין כרם ואף הגיע לארץ בעצמו. "יחד עם ד"ר אוהד עינב מהמערך האורתופדי והמרדים ד"ר סטפן לדוט, ביצענו ניתוח קיבוע מלעורי רובוטי בשבר המורכב בגבו של אריאל, על מנת שיוכל לקום ולהתנייד כפי שעשה עד היום, לפני הפציעה", מתאר ד"ר שרודר. "לשמחתנו ההתאוששות שלו מהירה והוא כבר עומד על הרגליים. צוות מקצועי וטכנולוגיה מתקדמת הם המפתח להצלחת ניתוחים מסובכים כמו ניתוחי עמוד שדרה, ולנו בהדסה יש את כל החבילה".
ד"ר ליפשיץ מסכם כשהוא ניצב על שתי רגליו ומחייך: "לא היה לי ספק שאני נמצא בידיים הטובות ביותר, מהרגע בו ד"ר שרודר לקח את העניינים לידיים. ד"ר שרודר והמנהל שלי ד"ר סטפן לדוט, מנהל מחלקת הרדמה בהדסה עין כרם, ושאר הצוות הרפואי עטפו אותי בכל רגע ורגע. אנחנו תמיד מדגישים בהדסה שהמטופל נמצא אצלנו במרכז והפעם הרגשתי איך זה להיות בצד הנעטף ולא בצד העוטף".
