יום הזיכרון לשואה ולגבורה: במהלך היום, שלישי, צוות אמבולנס המשאלות של מגן דוד אדום יתגייס למשימה לא שגרתית – במהלכה יסייע לאהרון שכטר, ניצול שואה כבן 92 מפתח תקוה, להגיע לכנסת בירושלים, לשם הוזמן על ידי יושב ראש הכנסת ח"כ אמיר אוחנה. בסיום הביקור יצאו אהרון וצוות אמבולנס המשאלות לכיוון "יד ושם", ויסיימו את היום בביקור בכותל המערבי.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
מחפשים דירה במרכז העיר? היכנסו ללוח הנדל"ן של ירושלים
רוצים להישאר מעודכנים?
אהרון שכטר נולד בשנת 1931 בעיירה איצקאני שברומניה. כשהיה בן 10, החל גירוש יהודי העיירה, שלווה בפרעות, השפלות והחרמת העסקים והרכוש של הקהילה היהודית. במהלך הפרעות הגיעו הנאצים אל אביו של אהרון, הרב ברוך שכטר ז"ל, שהיה רב העיירה ותלשו את זקנו ופיאותיו. אהרון ומשפחתו, שמנתה 7 נפשות יחד עם כל היהודים שהתגוררו בעיירה, גורשו לאטקי, ואביו ז"ל הלך בראש שיירת המגורשים כשהוא נושא עימו את ספר התורה בידו. משם הועלו ברפסודות לטרנסניסטריה. "הגירוש ברפסודות בוצע באישון לילה וחלק מהמגורשים הוטבעו בנהר הקפוא", מספר אהרון. "משם גורשנו לכפר לוצ'ינצ'יק, שם שיכנו אלפי יהודים במבנה. בשל הצפיפות והדוחק והתנאים הקשים מנשוא, אנשים חלו בטיפוס ובדיזנטריה ולא שרדו. הוריי, אחותי מרים, אחי אברהם וסבי היו בין הנספים".
"אחותי ואני הצלחנו לברוח לעיר בשם ונדיצ'ני", ממשיך אהרון. "אחותי, שאיבדה כל צלם אנוש, ביקשה ממני שאחזור למוגילב – שם היו בתי יתומים. נאלצתי להיפרד ממנה והלכתי ברגל כ-70 קילומטרים". במוגילב פגש אהרון בבני משפחת פרץ, שהיו בני העיירה בה גדל: "הם סיפרו לי שאחי, נחמן, נמצא במוגילב ומגיע מידי יום כדי לבקש אוכל. ואכן, באחד הימים הגיע אדם לבוש סחבות – מוזלמן. זה היה אח שלי נחמן. כשזיהה אותי הוא החל לבכות וברח. מאז לא ראיתי אותו עוד לעולם. נודע לי שהוא נפטר. נותרתי יחידי ממשפחתי הגרעינית".
אהרון הצליח להגיע לבית היתומים שבמוגילב, שם שרד בתת תנאים. "לא היו לי בגדים. חלק מהילדים ישנו על מיטות ברזל וחלק על הרצפה. סבלנו מרעב וממחלות עור קשות. רוב הילדים בבתי היתומים לא שרדו. בשלב זה היינו בהסגר מוחלט. אין יוצא ואין בא".
בשנת 1944 שוחררו 1500 ילדים מטרנסניסטריה שבדרום מערב באוקראינה, בהם גם אהרון, שהגיע לעיר בוהוש – שם פגש חבר של אביו ושהה איתו למשך מספר חודשים. לאחר מכן שהה כשנה בבית היתומים בבוקרשט וב-1945 עלה לארץ באוניה ׳טרנסילבניה׳.
ב-1948 התגייס אהרון לצבא, "הייתי חייל במחזור הראשון של צה"ל. שירתתי שנתיים בצבא. השתתפתי במלחמת השחרור ובכל המלחמות שהיו לאחר מכן, לרבות מלחמת יום הכיפורים", מספר אהרון בגאווה. "לימים, הפכתי לחקלאי במדינת ישראל. הקמתי משפחה שכוללת ארבעה ילדים, שמונה נכדים ונינה אחת".
