כיצד השפיעו אירועי השבת השחורה של ה-7/10 על הבריאות הנפשית שלנו, ומה יכול לחזק אותנו גם בעת הזו? על השאלה הקשה ניסה לענות מחקר חדש שנערך במכללה האקדמית הדסה. התוצאות של המחקר, שנערך על ידי ד"ר יצחק אלפסי, פסיכולוג חברתי מהחוג למדעי התנהגות במכללת הדסה, מעלה תמונה קשה על השפעות המלחמה והמתקפה הרצחנית של החמאס ב-71/0 על הנפש של אזרחי ישראל.
המחקר, תחת הכותרת "גורמי דחק וחוסן והשפעתם על הבריאות הנפשית בקרב אזרחי ישראל לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר",
נערך על ידי ד"ר אלפסי במהלך חודש נובמבר, כחודש לאחר המתקפה ובמהלך הלחימה המתנהלת ברצועת עזה ובצפון הארץ. לקחו בו חלק 434 נבדקים – 222 נשים ו-212 גברים – בגיל ממוצע של 32.9, המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית בישראל.
המחקר מעלה תמונה קשה על השפעות המלחמה על הבריאות הנפשית של הציבור. 75 אחוזים דיווחו כי במהלך השבועות האחרונים, מאז פרצה המלחמה, הם חשים עצבניים ומתוחים במידה רבה או רבה מאוד, 51 אחוזים מרגישים מדוכדכים 'באופן ששום דבר לא יכול לעודד אותי', ו-56 אחוזי דיווחו שהם מרגישים מיואשים ומדוכאים במידה רבה או רבה מאוד. בהתאמה, רק 14 אחוזים מהמשיבים דיווחו שהם חשים רגועים ושלווים במידה רבה או רבה מאוד, ורק 9 אחוזים דיווחו שהם מרגישים בעת הזו באופן אישי שמחים ומאושרים במידה רבה או רבה מאוד.
ד"ר יצחק אלפסי (צילומים: הדר אלפסי)
המחקר בדק גם עד כמה מחובר הציבור בימים הללו לחדשות. הנתונים, כצפוי יש לומר, גבוהים מאוד. 25 אחוזים מהמשיבים ענו כי מבלים בקריאה או האזנה לחדשות חמש שעות ויותר בממוצע ליום, 28 אחוזים מתעדכנים בחדשות בין שלוש לחמש שעות בממוצע ליום, 30 אחוזים בין שעתיים לארבע שעות ביום, ו-17 אחוזים דיווחו שהם מתעדכנים בחדשות במשך פחות משעתיים ביום בממוצע. לשם השוואה, בשאלה זהה שהופיעה בסקר החברתי האירופאי שנערך ב-2016, ממוצע הזמן היומי בו דיווחו המשיבים בישראל שהם מבלים בצפייה, קריאה או האזה לחדשות עמד על 1 שעה ו-21 דקות.
בבחינת הקשר בין כמות הזמן המוקדשת להתעדכנות בחדשות לבין מצב הבריאות הנפשית, נמצא כי ככל שאנשים מבלים זמן רב יותר בחשיפה לחדשות, הם מדווחים על רמות נמוכות יותר של בריאות נפשית, בכל אחד מחמשת הפרמטרים שנבדקו (כל הקשרים מובהקים סטטיסטית ברמה של 99.99 אחוזים).
עצרת משפחות החטופים מול משרד ראש הממשלה
עוד התבקשו הנבדקים לציין, "עד כמה הם מרגישים מחוברים רגשית לישראל בימים אלה?", בסולם של 0 ('בכלל לא') עד-10 ('במידה רבה מאוד'). הממוצע בסולם זה עמד על 9.00 והעיד על רמת חיבור רגשית גבוהה מאוד למדינה. ממוצע זה גבוה באופן מובהק סטטיסטית מהממוצע בשאלה זהה שהופיעה בסקר החברתי האירופאי שנערך ב-2016, ובו הממוצע בישראל עמד על 8.24.
להאזנה לפודקאסט 'סטייט אוף מיינד', שבו אירח ד"ר אלפסי לשיחה את הפסיכיאטר והפסיכותרפיסט ד"ר אמיר מנדל, על קריסת תחושת "הבסיס הבטוח" של אזרחי ישראל לאחר ה-7/10 וכיצד ניתן לשקם אותה>>> https://bit.ly/46zJHA9.
רוצים להישאר מעודכנים?
"ככל שנבדקים דיווחו על קשר רגשי חזק יותר לישראל בעת הזו, הם דיווחו על יותר תחושות של דכדוך ויותר מתח ועצבנות", מציין ד"ר אלפסי בשיחה עם "כל העיר" ומוסיף: "יחד עם זאת, נמצא קשר חיובי בין התקשרות בטוחה לישראל, כפי שנבחן בין היתר באמצעות מידת ההסכמה עם היגדים כמו 'אני יודע שישראל תהיה שם כשאזדקק לה' ו-'אני יכול להסתמך על ישראל שתהיה שם כשאצטרך אותה', לבין הבריאות הנפשית".
איך אתה מסביר את זה?
"אזרחי ישראל מאוד מחוברים למדינה, גם אם הם כועסים עליה. למעשה, הקשר הרגשי בזהות שלנו הוא בגלל שאיכפת לנו מהמדינה. ב-7 באוקטובר חלק מהתחושות היו של השפלה, כלומר, אזרחי ישראל לקחו את זה כמרכיב אישי ולא רק לאומי. אנחנו מאוד מערבבים בין האישי ללאומי. מה שקורה למדינה משפיע על מה שקורה לנו באופן אישי.
"כמי שגדל בישראל זה נשמע כמובן מאליו, אבל זה לא מובן מאליו בכל מקום. המרכיב הלאומי הוא ממש חשוב בהרגשה ובזהות האישית שלנו, והאירועים ב-7 באוקטובר היוו מכה רצינית לרגש, לזהות שלנו, לתפיסת העצמי שלנו. אני שומע מאנשים שהם לא מרגישים בנוח לצאת לבית קפה, למסעדה. לחיות את החיים. יש תחושה של אבלות, תחושות של דכדוך".
בית הרוס בבארי (צילום: ויקישיתוף, קובי גדעון, CC-by-SA-3.0)
ומה הלאה?
"לאחר מכן תגיע תחושה של זעם ותסכול עד לאיבוד האבל ולהשלמה. גם אובדן החיילים במהלך הלחימה הוא חלק מתקופת האבלות, אנחנו לא סתם מכנים אותם 'הילדים שלנו'. הצבא שלנו הוא 'צבא העם', זה לא צבא מקצועי כמו בארה"ב או בריטניה. כולנו היינו בצבא, לכולנו יש בני משפחה וחברים מגויסים, אנחנו מתייחסים לנפילה של חייל שהוא חלק מהקולקטיב, כחלק מהמשפחה שלנו, שהוא נפל בשבילנו כדי להגן עלינו".
במחקר בדק ד"ר אלפסי את הקשר בין עוצמת החיבור הרגשי לישראל לבין מצב הבריאות הנפשית. "נמצא כי קיים קשר שלילי בין עוצמת החיבור לישראל לבין רמת הבריאות הנפשית: ככל שנבדקים דיווחו על קשר רגשי חזק יותר לישראל בעת הזו, הם דיווחו על יותר תחושות של דכדוך (רמת מובהקות 99 אחוזים) ויותר מתח ועצבנות (רמת מובהקות 96 אחוזים)", נכתב במחקר. "עם זאת, נמצא קשר חיובי בין התקשרות בטוחה לישראל, כפי שנבחן בין היתר באמצעות מידת ההסכמה עם היגדים כמו 'אני יודע שישראל תהיה שם כשאזדקק לה' ו-'אני יכול להסתמך על ישראל שתהיה שם כשאצטרך אותה', לבין הבריאות הנפשית (רמת מובהקות 99 אחוזים) – זאת אומרת, שהיכולת לסמוך על כך שישראל תהיה שם עבורי בעת צרה, מתנה את תחושת המצוקה הנפשית הנחווית בעת הזו".
ד"ר אלפסי מסביר: "המונח 'תקשורת בטוחה' מגיע מהעולם של היחסים הבינאישיים. כבר בשלב הראשוני של חיינו אנחנו מייצרים את הקשר שלנו עם הדמות המטפלת המשמעותית, לרוב זה האמא, דפוס התקשורת. אם זו התקשורת בטוחה, הדמות תהיה שם עבורנו בעת צרה ויש לנו למי לפנות. כך גם בנוגע למדינה. במובן הזה היא יכולה לשמש עבורנו כבסיס פתוח שמעניק לנו תחושה של מוגנות ובטחון ולנו כישראלים ויהודים זה מאוד חשוב. מקום שיש לנו בית לעת צרה. מקום הזה נפגע אחרי השביעי באוקטובר ויש צורך בשיקום שאמור להגיע בכל מיני רבדים. אם זה דרך הבטחון האישי באמצעות כוחות הבטחון, אבל זה בעיקר זו תהיה העבודה של ההנהגה שצריכה לראות אותנו ולדאוג לנו. לדעת שמי שיושב שלממשלה יהיה איכפת מהאזרחים. אחרי השביעי באוקטובר עולה השאלה איפה הייתה המדינה? וזו תהיה עבודה קשה לשקם את זה. אם יודעים באופן כללי שאמא, כלומר המדינה, נמצאת שם יהיה יותר קל לשקם את זה. 2,000 שנה היינו עדר ללא רועה עד הקמת המדינה, השבר הוא גדול אחרי השביעי באוקטובר זה, אזרחים זעקו לעזרה במדינתם שקמה כדי שלא יהיה דבר כזה שוב כמו בימי השואה".
(הנבדקים גויסו באמצעות פאנל המשיבים של חבר iPanel וענו על סקר מקוון שהכיל מדדים שונים של בריאות נפשית, וגורמי דחק וחוסן).
