"נועם תמיד הרגיע אותנו. לא חשבנו על הרע מכל", כך, בפשטות ובכאב, אומר השבוע ל"כל העיר" תומר חבה, אחיו הגדול של נועם ז"ל, לוחם בגדוד 202 של חטיבת הצנחנים, שנפל בקרב בדרום רצועת עזה לפני כחודש. בן 21 בלבד במותו.
נועם ז"ל (וכמובן שגם תומר) הוא בנם של ששון ואורנה חבה. ששון הוא בעלי המאפייה הידועה (מאפיית חבה) בתלפיות. אורנה היא אשת חינוך מוכרת בפסגת זאב, שבשנים האחרונות כיהנה כסגנית מנהלת בבית הספר תל"י פסגת זאב.
בצירוף מקרים, או שאולי זה הגורל, נועם ז"ל נהרג באותו מקום שבו נהרג דודו, יוסי חבה ז"ל לפני כ-35 שנים – רצועת עזה. יוסי ז"ל, כך מספרת משפחת חבה, היה לוחם בחטיבת גבעתי. הוא נהרג בגיל 19 לאחר שהתחשמל למוות בצורה טראגית, כשמכשיר הקשר האישי שלו פגע בחוט חשמלי. תומר מספר כיצד השפיע המוות של הדוד יוסי לפני כ-35 שנים על כלל בני המשפחה.
"המוות של דוד יוסי השאיר הרבה חותם, והשפיע על בני המשפחה להתגייס לקרבי", הוא אומר, "זה היה מקרה כואב וקשה לבני המשפחה, ועכשיו גם נועם מצא את מותו בעזה. נועם קיבל חינוך כפי שכולנו קיבלנו מההורים – להיות לוחמים, להצטיין ולתרום למדינה. הוא היה חייל מצוין וקיבל תעודת הצטיינות מהמג"ד".
נועם ז"ל (צילום: אלבום משפחתי)
מה אתם יודעים על נסיבות נפילתו של נועם?
"נועם נלחם בחאן יונס. הוא נהרג באירוע לחימה באזור בית ספר, שממוקם בצמוד לבית החולים נאצר. כמו שאמרתי – הוא תמיד הרגיע אותנו. הוא אמר שהוא שומר על עצמו. ועלינו. החברים שלו סיפרו לנו על סלוגן, שממש הפך להיות מזוהה איתו – הוא היה אומר להם: 'כל עוד מישהו זוכר אותי – אני חי'. זה משפט שממש מתאים לנועם".
תומר, ספר קצת על שירותו הצבאי של נועם.
"הוא נכנס למלחמה כשהוא מפקד חולייה, והיו לו מספר חיילים בצוות. החברים שלו מספרים שהוא תמיד היה מרים את המורל בצורה מדהימה. היו לו גם יכולות בישול, והוא היה מבשל ארוחות לחיילים שלו גם בתוך עזה – פסטות, ספינג'ים, פיצות. הוא היה מצליח להוציא הרבה מהאוכל הצבאי. פעם אחת הוא אפילו הכין להם קובה טונה. הוא היה כישרון במטבח, ואהב מאוד לבשל – גם בבית".
מה עוד אתה רוצה לשתף עליו?
"הוא היה ילד של אהבה, שמחה, אופטימיות והמון המון נתינה. כשמו כן הוא – כל דרכיו דרכי נועם. הוא היה תמיד נעים, מרגיע עם חיוך כובש. העיניים שלו דיברו ותמיד היו כובשות. בתמונות אפשר היה לראות שהוא שומר על פאסון, אבל בזווית הפה אפשר למצוא אצלו תמיד את החיוך".
נועם עם אבא ששון (צילום: אלבום משפחתי)
***
נועם ז"ל, כאמור, הוא בן הזקונים של ששון ואורנה. הוא הותיר אחריו גם שלושה אחים גדולים – ספיר הבכורה, דניאל ותומר. כשבוע וחצי לפני מותו הוא חגג יום הולדת 21, ואמור היה להשתחרר בקרוב.
המשפחה מתגוררת בפסגת זאב, ותחת זו – נועם למד ביסודי בתל"י פסגת זאב (המקום בו האם אורנה משמשת כיום כסגנית מנהל). בתיכון הוא למד ברנה קסין.
נועם עם אמא אורנה (צילום: אלבום משפחתי)
"היו לו המון חברים", אומרת אורנה, "אפשר היה לראות את זה בבית, בבית הספר וגם בצבא. היו לו חברים מכל מיני מקומות, והיום אנחנו מבינים שהוא היה החוט המקשר של כל החבורות. גם ביסודי וגם בתיכון הוא היה הדמות המקרבת. תמיד ידע לתת את המילה הטובה, להכניס מישהו לתוך חבר'ה, לתת לו להרגיש שייך.
"נועם הוא היה ילד מאוד אהוב וזה אפיין אותו ממש", ממשיכה אורנה ומספרת. "היה פופולרי מאוד, אבל ידע לתת מקום לאחרים, אף אחד לא הרגיש לידו שהוא לא רצוי. בבית – היה לו המון כיבוד הורים כילד הצעיר של המשפחה. היה מביא פרחים בימי שישי כשהיה יוצא הביתה מהבסיס".
רוצים להישאר מעודכנים?
איך הוא היה בבית הספר?
"הוא היה מאוד פעיל. היה לו כשון משחק וריקוד והיה דומיננטי מאוד במסיבת הסיום בבית הספר. הוא השתתף בכל הפעילויות האפשריות בבית הספר, והיה מאוד בולט".
***
הסיפור של משפחת חבה עם מלחמת 'חרבות ברזל' התחיל עוד לפני הכניסה של נועם ז"ל לרצועת עזה. בבוקר ה-7 באוקטובר, כשמחבלי החמאס פתחו במתקפה הרצחנית שלהם, הם הגיעו, כידוע, גם למסיבת הטבע 'נובה' בסמוך לקיבוץ רעים.
תומר היה אחד מאלפי הבליינים שהיו במסיבה. הוא הצליח להינצל, ועדיין מתקשה לדבר על מה שהתרחש שם. האם אורנה משתפת במקומו: "תומר ניצל בנס וכך גם חלק מהחברים שלו, אבל חברים מהמעגל הקרוב לא שרדו ונרצחו. זה היה בוקר קשה. לא נשמנו בבית כשהבנו את המצב. תומר רץ במשך ארבע וחצי שעות, הסתתר והתחבא. בהודעות קוליות שהוא שלח, ממש שמעתי את הירי סביבו. זה היה אירוע מפחיד ומלחיץ. במקביל, נועם שהיה באותה שבת בבית, קיבל הודעה שעליו לחזור לצבא, אבל עד שלא הבנו שתומר במקום בטוח לא נתנו לנועם ללכת".
נועם עם האח תומר (צילום: אלבום משפחתי)
תומר, שירת גם הוא בצנחנים – בעורב, ונועם הלך בעקבותיו. עם פרוץ המלחמה והתמרון הקרקעי, תומר גויס גם הוא בצו 8. "יצא מצב שהיינו באותו הזמן בעזה", משתף תומר, "אני הייתי בחאן יונס ובאותו הזמן נועם היה במחנות המרכז. הצלחנו פעם אחת אפילו להיפגש לקצר. נועם היה מאוד גאה בי, ואצלנו במשפחה כל אחד הוא מודל לחיקוי עבור האחר. מנועם אפשר לקחת את הצניעות והענווה שבו".
נועם ז"ל אהב מאוד כדורגל. הוא היה אוהד בית"ר ושל ריאל מדריד, ואורנה מדייקת ואומרת: "הוא ממש העריץ את כריסטיאנו רונאלדו, ואפילו המייל שלו הוא עם הספרה 7 – של רונאלדו. "הוא תמיד התעניין במשחקים של בית"ר, רצה לדעת כל פרט. כך גם עם ריאל מדריד".
עם החברים (צילום: אלבום משפחתי)
אורנה, איזה עוד דברים אהב נועם לעשות?
"הוא אהב לצאת לבלות עם חברים וחברות. אהב לטייל בעולם, הרבה גיחות לכל מיני מקומות בארץ ובעולם. אהב מאוד את הים. שיחק כדורגל בשכונה עם חברים, והיה אלוף בפורטנייט במשחקי מחשב אונליין.
"החברים שלו מהצבא אמרו לנו שהוא היה הראשון לכל משימה. לא מתעצל כלל, הוא היה אחראי והמפקדים שלו סמכו עליו בעיניים עצומות. המ"פ שלו אמר שנועם בשטח הוא לא דואג. נועם היה קלע, אחד התפקידים הקשים, והמפקד סמך עליו ממש. הוא היה ילד מאוד מיוחד, בבית הספר היה שולח מכתבים למורים, היה מודה להם או מתנצל שלא היה קשוב מספיק. הוא ידע לתת המון כבוד".
איזה תוכניות יש לכם להנצחת את זכרו?
"אנחנו רוצים לעשות ספר תורה על שמו, וחושבים על דרכים נוספות – אולי מצפה נועם, אבל כל דבר בעיתו ובזמנו. הראש עדיין לא שם. בינתיים, החברים שלו המקסימים עושים כל מיני פעילויות עם דגלים ושלטים".
