ישראל בונדק (צילומים: פרטי , מתוך פיסבוק)
(צילומים: פרטי , מתוך פיסבוק)

בונדק בטור מרגש מהלב על אימו ועל השיר שהוציא לזכרה

פורסם בתאריך: 15.8.17 16:56

בס"ד

בחיי עברתי מכשולים רבים.

 שברתי סלעים, רמסתי גדרות, לעסתי אבנים, והלכתי עם הראש בקיר. הקיר נפל עלי ופחד לא ידעתי כל חיי. אך שום דבר לא הכין אותי למצב שבו כהרגלי מידי יום לפני שאני מגיע לביקור אצל אימי אני מתקשר כדי לשאול אותה אם היא צריכה משהו, ואמא לא עונה. זה קרה לא מעט פעמים, אך הפעם זה היה שונה.

ישראל בונדק (צילומ: פרטי)

ישראל בונדק ואימו (צילום: פרטי)


 

היום הוא 18.2.15, יום חורפי סוער וגשום. השעה: 13:18. אני טס לביתה, ולא מצליח לפתוח את הדלת – המפתח בתוך מנעול הדלת שבתוך הבית. אני צועק 'אמא, אמא..'. דופק בחוזקה בדלת ואמא לא עונה. אני נכנס להיסטריה ולראשונה בחיי נכנס לפחדים מהגרוע מכל. אני מסתובב סביב הבית, נכנס דרך המרפסת ומוצא את אמא זרוקה על הרצפה הקרה ללא תנועה, היה מדובר באירוע מוחי. אני צועק וזועק, אבל אמא לא עונה, אמא גם לא מגיבה. אני צועק בהיסטריה לשכנים להזמין אמבולנס, לרגע שכחתי איך מחייגים. אך לבסוף חייגתי ומוקדנית מד"א מדריכה אותי לבצע באימי החייאה.


 


היום, כמעט 30 חודשים אחרי אותו יום ארור שמלווה אותי כל יום, מהם 11 חודשים אחרי פטירתה, כתבתי שיר מנהמת ליבי ונשמתי. שיר שבין היתר יהיה מיועד בעיקר לכל אותם אנשי החושך, השקר והצביעות, שזורקים את הוריהם כדי שיהיה להם זמן לטייל. תסתכלו במראה – מי שלא סועד את הוריו, ילדיו לא יסעדו אותו. אני 30 שנה בתעשיית המוסיקה הישראלית-מזרחית. אני לא כותב, לא מלחין ולא מתיימר להיות כותב או מלחין. בעבר כתבתי שני שירים 'הבטחות' באלבומה הראשון של אתי לוי לפני כ- 24 שנים, 'ונשבע לך לא בוגד' שכתבתי לנחמיה אסף לפני כ-26 שנים.


ישראל בונדק (צילום: פרטי)

(צילום: פרטי)


 

'לעת זיקנה עזבוה' זהו השיר השלישי שאני כותב בחיי, והחשוב לא פחות שהצלחתי לעשות את מה שגדולים ממני לא הצליחו לעשות – הצלחתי לחבר בין האחיות, הזמרות התאומות, אתי לוי וזהבה בן, שמאוד אהובות עלי, והיו גם מאוד אהובות על אימי. את השיר שלחתי למלחין, למעבד ולכותב המוכשר תומר עג'ם, ולצורך המאוול בתחילת השיר ובסוף השיר עם שמה של אימי גייסתי את הפייטן המוכשר ליאור עמדי. התוצאה היא חיים שלמים של אמת בארבע דקות ועשרים ותשע שניות – שיר נצח שעל הפזמון עוד ההסטוריה תדבר. השיר תופס תאוצה ומאוד מצליח ברשתות הרדיו בכלל, ובקרב הזדהות הציבור בפרט, והתשובה ללא מעט טלפונים שאני מקבל לגבי פשר מילות השיר בוא יבוא. הבטחתי לאימי ולעצמי ואני את הבטחותיי נוהג לקיים.

בקרוב מאוד אחשוף עובדות שיהיו מגובות במסמכים ראיות ועדויות מזעזעים ומצמררים מתוך היומן שכתבתי וניהלתי יום יום, כל יום, שעות רבות ליד מיטתה של אימי במשך 20 חודשי האישפוז שלה. כמו כן, ברצוני להעביר מסר לכל אותם ילדים – בנים ובנות, שזורקים את הוריהם בבתי האבות לחסדיהם של מטפלים מתעללים, ואחר כך מתלוננים שמתעללים בהם, ולראייה ראינו לאחרונה את כל הכתבות והפרסומים בנושא ההתעללויות בקשישים בבתי האבות. לטעמי, הילדים של ההורים הקשישים לא פחות אשמים מהמתעללים המטפלים בבתי האבות, שזורקים את הוריהם ודואגים לסעוד אותם אחת לחודש במשך חמש דקות. שלא לומר אחת לכמה חודשים. אז לפני שאתם מתלוננים ומבקשים תשובות תסתכלו במראה – שם תקבלו את כל התשובות.


 

אתי לוי, ישראל בונדק, זהבה בן (צילום: פרטי)

אתי לוי, ישראל בונדק, זהבה בן (צילום: פרטי)

 

אתי לוי וזהבה בן בביקור אצל אימו של בונדק (צילום: פרטי)

אתי לוי וזהבה בן בביקור אצל אימו של בונדק (צילום: פרטי)


 

כמעט 20 חודשים היתה אימי בבית האבות ויום יום, כל יום, שהיתי שם שעות רבות ונחשפתי שם להורים משפחות וסיפורים שלא האמנתי שהם קיימים. הסיפור הכי הזוי ששמעתי שם היה על בן משפחה שחודשים רבים לא ביקר את אימו בטענה שחזותו של אחיו הבכור שמבקר שם מידי יום מפחידה אותו. אח שני טען שהוא מרגיש לא נוח במחיצתו של אותו אח בכור, מבדיקה שעשיתי מסתבר שהאח שכלפיו טענו שהוא עם החזות המפחידה ושלא נוח במחיצתו אכן מגיע יום יום, סועד את אימו, דואג לכל מחסורה ונימצא בקשר תמידי עם ההנהלה וצוות העובדים והמטפלים (על כך יעידו המסמכים הרבים שראיתי במו עיניי) של המקום. ובניגוד למה שטענו שני אחיו מדובר באדם מסור מוכר ואהוב על לא מעט אנשים בציבור, כלל לא מפחיד, וכיף להיות במחיצתו. אומנם מגיע יום יום אבל הולך בשעות הערב. ובערבי חגים ושבתות לא מגיע כי הוא שומר שבת. כאן נשאלת השאלה למה אותם אחים מלכותיים לא ביקרו בערבים, בשבתות ובחגים ? למרות שהשני גר מטרים ספורים מבית החולים. שאלה טובה!

אימי אהובתי סברי'ה בונדק בת זילפה ילידת 1927 היא מהאימהות של פעם. מהאימהות של צניעות, פשטות ויושר, ומהזן שהולך ונכחד. מהאימהות שבשנים האחרונות לחייה, שלווה נחת ורוגע לא בדיוק היו מנת חלקה. מאז מותה אני חי מיום ליום, רוב הזמן כואב בוהה דומע והוזה, אין לי תכנונים לטווח הארוך, אין לי חלומות, ואין לי ציפיות לעתיד, אני רואה הכל בצורה שונה ומתייחס אחרת לאנשים בכלל, ולחיים בפרט.



אמא שלי, לא עזבתי אותך כמעט יום יום בביתך לפני אשפוזך. לא עזבתי אותך יום יום שעות רבות בבית החולים אחרי אשפוזך, אין שום סיבה שאעזוב אותך אחרי מותך. לפחות עד שאשלים את כל המשימות שהבטחתי לך. אמא צדיקה צנועה ואהובה שלי נוחי על משכבך בנחת ובשלום! אני הוא מגינך. אני ישראל בנך, אני ועוצם ידי איתך עד יום מותי. ועכשיו ממש לסיום הנה כמה דברים שאמא שלי לימדה אותי – כשאתה רוצה משהו אתה לא מבקש אתה אומר! אל תוותר לעולם על דברים שחשובים לך! תקשיב רק לעצמך, לאמת הפנימית שלך, ולא למה שהסביבה חושבת!

 


 

 


'לעת זיקנה עזבוה' –  מילים שלי, ובהזדמנות זו ברצוני להודות מעומקא דליבא לתומר עג'ם המוכשר על הלחן והעיבוד. לגדול הפייטנים הזמר ליאור עמדי על המוואלים בשיר. וכמובן לזמרות האחיות האהובות שלי זהבה בן ואתי לוי על הביצוע המצמרר והמושלם לא יכולתי לצפות ליותר מזה. ולכל הנגנים ושאר העומלים תודה.

בניגוד (וזה גם יוכח) לאחרים אני על שמו של אביה של אימי, ומטבע הדברים היינו מאוד קרובים, יש לי עוד המון מה לספר, ולא רק לספר, אלא להציג עובדות, שמגובות בים מסמכים עדויות וראיות על למה ואיך נולד השיר, אך מכיוון שמדובר ברגישות אישית ומשפחתית אשאיר זאת למועד אחר.


טור #9

ישראל בונדק

אמרגן ומפיק, פעיל חברתי ימני, וחבר ארגון ה־"פנתרים השחורים" של שנות ה־70

אולי יעניין אותך גם

תגובות

6 תגובות
  1. גבי סלמן

    טור שנכתב מהלב ונכנס את הלב. מי כמוני שיכול להעיד על מסירותך ואהבתך לאמך בחייה ובעת מחלתה וגם אחרי מותה. זכות גדולה נפלה בחלקך ישראל יקירי כי לדעתי אין זכות גדולה מזו להחזיר להורים את מה שהעניקו לנו כל חייהם וכמה שהשתדלנו להחזיר להם זה אפילו לא עשירית ממה שקיבלנו מהם וממך חבר יקר אפשר היה רק ללמוד ולדעת איך עושים זאת ואיך מכבדים אב ואם. כמה שאתה צודק במילותיך שעל כל ההתנקלויות של מטפלים בבתי האבות לקשישים ולמטופלים היא באחריות הילדים של אותם הורים כי אם "ילד" "מפקיר" את ההורה בחסדי אותו מטופל ובא כמו שכתבת פעם במליון שנה לחמש דקות אז מה אותו ילד מצפה? אתה השגחת ושמרת וסעדת וישבת ובכית והתפללת ודיברת יום יום שעה שעה. באותה שנה בה אמך היתה מאושפזת בכל פעם שהתקשרתי אליך שיחת חולין שגרתית שבנינו ושאלתי אותך "ישראל איפה אתה" אז ענית לי תמיד "איפה אני יכול להיות?! – אצל אמא בהוד אדומים" ישראל… כל מה שמסביב הכל הבל הבלים ואני מכיר הכל. אני בטוח שאמך רק מלמדת עליך זכות כמליצת יושר עליך שם בבתי הדין של מעלה ושומרת עליך כמו ששמרת עליה, כשהיא בין הצדיקים הטהורים שם למעלה ואני סמוך ובטוח שהכל נרשם לך לכף זכות ותרשה לי לאחל לך שבע"ה לא תזדקק לסעד של אף אחד אבל אם חלילה וחלילה כן אז שידאגו לך כמו שדאגת לאמך יקירתך . שתהא נשמתה של סבריה היקרה צרורה בצרור החיים ותהי מנוחתה עדן. אוהב אותך אח יקר ותמיד מחבק אותך וצמיד לצידך. גבי סלמן

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    מנוחתה בגן עדן תחת כנפי השכינה .בורא עולם יודע וגם אתה המשפט כבד את אביך ואימך למען יאריכון ימיך. עשית הכל עד יומה אחרון.האל ישמור אותך אמן

  3. דרור עופר

    קנית לך בזכות חל נכבד בעולם הזה ועוד חלק נכבד לא פחות בעולם הבא.
    כל מי שמכבד את הוריו יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים,עלה והצלח צדיק אמיתי.

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    ישראל קראתי את הכתבה וממש ריגשת אותי אין הרבה ילדים כמוך להורה קשיש ממש נגע לי ללב כל התמיכה והאהבה שלך לאימך ז"ל בדיוק כמו שאני הייתי לאימי עד יומה האחרון.
    יהי זכרן ברוך.
    ואתה תבורך אמן.

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    יהי זכרה ברוך, מרגש מאוד כל המסירות נפש שירבו כמותך אין תחליף לאמא

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר