היא אחות ראשית במרפאה האורתופדית, המרכז הרפואי הדסה הר הצופים – הכירו את דורית בן נון:
מדוע בחרת במקצוע האחות?
לא חלמתי להיות אחות בילדותי, למרות שבגיל 9 התחפשתי לאחות ונראה היה שזה מאד מתאים לי. ההתאהבות במקצוע באה מאוחר יותר ואתה גם הברק בעיניים.
דורית שרתה בחטיבת הנח"ל בצבא, עד שיום אחד קיבלה הודעה כי עליה להצטרף לקורס חובשות. על אף התנגדותה ובכיה המר, דורית הצטרפה ללימודים וכבר ביום השני לקורס, "הכל ענין אותי, מצבי לחץ, טראומות, טיפול באנשים, כל האדרנלין שלי התחיל לפעול" מספרת דורית ומוסיפה, "במהלך השירות ולאחריו, האנשים שסבבו אותי אמרו לי "את חייבת להיות אחות" אך אני התנגדתי בכל תוקף ונרשמתי ללימודי מזרחנות באוניברסיטה. יום אחד וממש במקרה פגשתי חברה שלומדת להיות אחות. החברה, סיפרה לי על האפשרויות העצומות הגלומות במקצוע, על לגעת באנשים במצבים שמשפיעים על החיים, על המשמעות והסיפוק העצום, על הידע הרב שרוכשים בלימודים וכך בעוד חברתי מדברת עם ברק בעיניה, גמלה בליבי ההחלטה "מחר אני הולכת להרשם להיות אחות". וכך היה. על אף שההרשמה נגמרה, דורית התקבלה. "בהחלטה הרגעית הזו של המפגש עם סטודנטית לאחיות מימשתי את הייעוד שלי. מאז ועד היום אני אחות בהדסה הר הצופים ומעולם לא היה לי רגע אחד של חרטה". אומרת דורית ומוסיפה, "להיות אחות כביכול קרה במקרה, התגלגל לי על הדרך.. וכנראה שלא מעט אנשים שיכולים ללמוד להיות אח/ות מתפספסים כי הם לא חושבים שהם מתאימים, אז חשוב לי להגיד שאם יש לך לב גדול שלא נגמר, יכולת הקשבה ואמפתיה וציון פסיכומטרי מתאים, בואי להיות אחו/ות בהדסה".
רוצים להישאר מעודכנים?
ספרי לנו על מקרה שריגש אותך במיוחד במהלך העבודה.
דורית מאמינה, שלאחיות יש גם תפקיד משמעותי בליווי המטופל במסע לריפויו ונזכרת במטופל שהיה מאושפז לאחר ניתוח בטן מאד מורכב שהלך והדרדר ביחידה לטיפול נמרץ בה עבדה. "ראיתי אותו דועך ומאבד את הרצון לחיות". יום אחד בתו סיפרה לדורית כי היא מתחתנת והיא מודאגת כי אביה לא מתאושש. דורית אמרה לעצמה "חייבים לשתול לאדם הזה תקוה מחדש שיעזור לעצמו להבריא". וכך היא לחשה באוזנו של המטופל "הבת שלך מתחתנת, אתה תגיע לחתונה על הרגליים ואני מבטיחה לך שאני אישית אלווה אותך לחתונה", היא מתארת בחיוך. "כל יום טפטפתי לו מוטיבציה לוורידים… הרגשתי שזה חלק מהתרופות שאני נותנת לו". וכך בכל יום שעבר מצבו של המטופל הלך והשתפר, כשעתיים לפני החתונה הנקז האחרון הוצא מגופו. "ביום החתונה התלבשתי יפה וליוויתי אותו באמבלונס לחתונה עם כסא הגלגלים, זה היה כל כך מרגש. כשהוא נכנס לאולם כולם מחאו לו כפיים. אני קוראת לזה "זרעים של תקוה". אנחנו האחיות זורעות תקוה, היה צריך להזכיר למטופל את הסיבות לחיים. התפקיד שלי היה להחזיר אותו לשם".
דורית מספרת בגאווה, כי בזכות היותה אחות התאפשר לה לגוון את העשייה שלה, לבחור בתחומים שונים בבית החולים, לגעת במטופלים במצבים שונים ולהתקדם בניהול. "אם את יודעת למצות את החיים המקצועיים, יש באפשרותך ליצור עולמות חדשים של ידע וענין כאחות".
