היא אחות מרכזת של המרכז למחלות כרוניות ו-CF, במרכז הרפואי הדסה הר הצופים, בעלת ותק של 25 שנים – הכירו את שושי ערמוני:
שושי ערמוני CF, כן, כן, שם המשפחה CF המייצג את מחלת "סיסטיק פיבסורזיס" הצטרף באופן טבעי לשמה של שושי, ככה קוראים לה המטופלים ומשפחותיהם שהטיפול בהם הפך להיות חלק כל כך משמעותי מזהותה המקצועית ומעשייתה כאחות אקדמאית.
החדר של שושי מלא במכתבי תודה של הורים, בשירים שילדים כתבו ובתמונות של הילדים עם שושי בימי כיף, חתונות, ברי מצווה ואפילו "סתם" בימי הולדת. שושי הפכה להיות חלק מחיי הילדים והמרכז, בו מרוכזים תחת קורת גג אחת מכלול הטיפולים והמעקבים הרפואיים הנדרשים למחלתם – הפך להיות בית עבורם, בית בו מקבלים טיפול ומשחקים בגינת הירק עם הקרוסלה והמגלשה.
ספרי לנו על עצמך?
25 שנים אחות, נשואה ליואב, אמא לשלושה ילדים וסבתא לשבעה נכדים. מגיעה בוקר בוקר מזה 16 שנים למרכז לסיסטיק פיברוזיס, שהקימה בהדסה הר הצופים יחד עם פרופ' איתן כרם, מנהל אגף הילדים בהדסה. בתחילת כל יום, אני מקבלת את כל הילדים וממש לא משנה כמה הגיעו באותה שעה וגם מי שלא זומנו לתור, מנחה כל ילד והורה במקצועיות ובפרקטיות ומאפשרת למטופלים ולצוות לתפקד בזרימה, מטפלת, מדריכה ומכווינה, "את לצילום רנטגן", "אתה לבדיקות דם" "ומה איתך למה לא עשית תפקודי ריאה?!" ואם לא די בכך, אני גם מלמדת ומרצה בארץ ובעולם על דרכי הטיפול בילדים הסובלים מסיסטיק פיברוזיס, עורכת וכותבת עיתון למטופלים ויוצרת תשתית ידע מקצועית וייחודית למטופלים, בני המשפחה והצוות כאחד.
רוצים להישאר מעודכנים?
מה את הכי אוהבת בעבודה שלך?
אני אוהבת כל כך את העבודה שלי, גם אם פוגשים במסגרתה קושי וכאב. מאחר ומדובר במחלה מולדת שעדיין אין לה מרפא, הצוות ואני מלווים אנשים בכל מעגלי החיים, מילדות, דרך החתונה והלידה. אנו מייחלים לחיים ארוכים ומלאים ולא פעם מגיעים גם לפרידה כואבת. אנחנו בכל מקרה, עם השנים כבר הופכים להיות ממש חלק מהמשפחה. אני זוכרת כי לפני מספר שנים מטופל בן 27, עולה חדש, ללא משפחה, נפטר. אנחנו הצוות, התארגנו והגענו ללוויה, אני הספדתי אותו בבית הלוויות. למרות הכאב, האופטימיות מובילה כאן במרכז, החיוכים והשמחה. כך לדוגמא, לפני כמה שנים שתי ילדות שמטופלות אצלנו באו אלי ואמרו לי "שושי שושי, כתוב שמתים מהמחלה הזו, אנחנו הולכות למות"? איך עונים לשאלות כאלו של ילדים. חיבקתי את הילדות הקשבתי לפחדים שלהן, ליטפתי אותן והסברתי להן ארוכות, במקצועיות ובאמפטיה הסבר המותאם לגיל הילדות. היום אחת מהן אמא לילד והשנייה רק נישאה. כמובן שהוזמנתי והשתתפתי באירועים של כל אחת מהן.
מבין שלל המכתבים וההוקרות שנכתבו על שושי, בולטות שורות אלה במיוחד: "כל אחד מאתנו קיבל לא פעם שיחת טלפון או SMS משושי בשעות שהן ודאי אחרי העבודה, שיחה של דאגה כנה, לוודא שאין בעיות חריגות, לעדכן בתוצאות ובהמלצות הרפואיות, שיחה שכזו נותנת תחושה טובה כי שושי כמו 'אימא' עושה הרבה מעבר למחויבות ולדרישות התפקיד והמעקב המקצועי, מגלה אכפתיות כנה, התעניינות מלב חם ושופע גם בפרטים הקטנים."
