הוא אח במחלקה לרפואה דחופה (מיון) ומכון גסטרו במרכז הרפואי שערי צדק, בעל ותק של 9 שנים – הכירו את לוין לוי:
מדוע בחרת במקצוע אח?
משחר ילדותי רציתי להיות רופא ילדים, אך למרבה הצער החלום הזה לא התגשם. חיפשתי מקצוע שיהיה קרוב ככל האפשר לרפואה. תחקרתי רופאים ואחיות ושמעתי דעות רבות. בסופו של דבר הבנתי שאין תשובה חד משמעית וכל אדם בונה את תפקידו על פי אישיותו. אבל מוטיב אחד חזר על עצמו אצל כולם: מקצוע הסיעוד הכי נוגע באנשים ולעוסקים בו השפעה רבה על מצבו הכללי של המטופל, הן מבחינה סיעודית ורפואית והן מבחינה רגשית.
היום, כשאני במקצוע, אני חווה זאת מידי יום. יש לנו כאחים את האפשרות לתת טפיחה על הכתף או חיוך ולהיות שם עבור המטופלים.
מה אתה הכי אוהב במקצוע?
שילוב של מקצועיות עם אנושיות. מפגש בלתי פוסק עם אנשים. לחץ מתמיד, להספיק להגיע לכל מטופל, להספיק לטפל בכל בעיה לפני שתחמיר, לטפל בכאב לפני התגברותו. לצד אלה, האפשרות להטיב ולשפר את מצבו של כל בן אדם, רגשית ורפואית.
האם אתה נתקל בקשיים במהלך העבודה?
הקושי העיקרי, במיוחד במחלקה לרפואה דחופה, הוא העומס ושעות העבודה הרבות. אלו גורמים לכך שאיני יכול להגיע לכל מטופל באופן שהייתי רוצה.
איזה תכונות לדעתך נדרשות למקצוע הסיעוד?
אמפתיה, ראש גדול ויכולת ללמוד לקבל ביקורת. כולנו לומדים כל יום, כל הזמן, ואם לא נהיה פתוחים לקבל מאחרים או ללמוד מטעויות שלנו, לא נוכל להתקדם ולשפר את עצמנו.
רוצים להישאר מעודכנים?
אילו טיפים היית נותן לאחיות צעירות/ מתחילות או למי שרוצה ללמוד את המקצוע?
להשקיע הרבה בלמידה ובהבנה של הבסיס. לרצות ללמוד מאחרים. להיות פתוח לביקורת. לפתוח את כל החושים ולקחת כלים מכל מקרה. לדעת לחזק את הדברים הטובים ולהפיק לקחים מטעויות שלנו ושל אחרים.
למי מתאים המקצוע?
לכולם, גברים ונשים. כל מי שהוא בן אדם עם כוונה להטיב לאחר, מתאים למקצוע. כמובן שעל כל אחד ואחת למצוא את המקום או את המחלקה המתאימים ביותר עבורו.
ספר לנו על מקרה שריגש אותך במיוחד במהלך העבודה.
כידוע, שערי צדק מחזיק בשיא ארצי של לידות. עשרות יולדות מגיעות מידי יום למיון. רגע השיא מבחינתי היה כאשר הגיעה אישה למלר"ד (המחלקה לרפואה דחופה) במצב מתקדם של לידת תאומים. התינוק השני היה במצג עכוז וזו הייתה משימה מאתגרת במיוחד. יילדנו אותו בהיפוך מיוחד ותודה לאל שניהם יצאו בריאים ושלמים.
חוויה נוספת חוויתי ביום הזיכרון. הגיעה אלינו אם שכולה לבדיקה במכון גסטרו. היא סיפרה שכאשר נקבע המועד לבדיקה, היא לא שמה לב שהוא נופל על יום הזיכרון. היה לה חשוב מאד להספיק לטקס שהתקיים לא רחוק מבית החולים, בהר הרצל, שם קבור בנה. כל הצוות נרתם למשימה וסיימנו את הבדיקה דקות ספורות לפני הצפירה. אני והרופא שביצע את הבדיקה ליווינו אותה ומיד עם צאתנו מבית החולים נשמעה הצפירה. האם אחזה חזק בידינו וזה היה רגע מאוד מרגש.
