בעקבות פרישתן של נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות והשופטת ענת ברון ישנם דיבורים ופרשנויות המהפך במונחים של "עשיית היסטוריה" – לראשונה, השופטים שדוגלים בגישה "שמרנית" הינם הרוב במבין שופטי העליון (7 שמרנים אל מול 6 ליברלים/אקטיביסטים, כשחסרים שני שופטים למלא את ההרכב). ואולם, ההיסטוריה דווקא מלמדת שמה שמתרחש היום הוא צל חיוור של מה שהיה בעבר.
אנשים טועים לחשוב שהמאבק על השליטה במינוי הרוב בין שופטי בית המשפט העליון נולד בימיו של שר המשפטים יריב לוין. אחרים סבורים, בטעות, שהשופט אהרן ברק היה הראשון שהעדיף לשלוט בבית המשפט העליון באמצעות מינוי שופטים עם "אג'נדה" זהה לשלו.
לא זה ולא זה נכונים. באתר של בית המשפט העליון נכתב שעם קום המדינה, "דנו רבות ברשימת המועמדים לכהונה כשופטים בבית המשפט העליון. זאת, במטרה ליצור רשימה אשר תשקף את מגוון הדעות בישוב". דברים אלה הם ניסיון לשכתב את מה שקרה במציאות. כידוע, מי שבחרו את שופטי העליון, מיום הקמתו, בחרו את הדומים להם, בלבד. "מגוון הדעות בישוב" לא כלל יהודים מארצות האסלאם, ערבים או נשים – שדעתם לא בדיוק נספרה באותם ימים. כך השליטה האליטה את דעותיה דרך השופטים שמינתה, כבר עם קום המדינה.
ואולם, גם זו לא היתה הפעם הראשונה בה התנהל מאבק על השליטה במינוי השופטים בערכאה המשפטית העליונה של העם היהודי. המאבק הראשון התרחש לפני קצת יותר מאלפיים שנים. בגלגול הראשון של עצמאות יהודית, שפטו המלכים. הגלגול השני התאפיין במאבקי כוח בין השלטון החשמונאי-המאוחר למוסד המשפטי העליון של אותם הימים – הסנהדרין. המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי השתייך לזרם הצדוקי של האליטה הכוהנית האמידה. ינאי עשה "רפורמה" ודאג שהרוב המוחלט של חברי הסנהדרין יהיו צדוקים. בדרך לשם, הוא רצח מאות חכמים פרושים. ינאי העדיף לשלוט בסנהדרין על ידי מינוי של הצדוקים, הקרובים לו בתפיסת עולמם, והעדפתם על פני חכמי הפרושים, מהם הגיעו חז"ל, שזכו לתמיכה רחבה של העם.
שמעון בן שטח, היה גיסו הפרושי של המלך ינאי ומונה לעמוד בראש הסנהדרין. זה לא הועיל לבן שטח כשהיה צריך להעמיד לדין את ינאי. במסכת סנהדרין מסופר שכשקרא שמעון בן שטח לינאי לעמוד בפני הסנהדרין, רוב חברי הסנהדרין לא היו מוכנים לעמוד בפני המלך ו"כבשו פניהם בקרקע".
עו"ד אריאל עטרי (צילום: פרטי)
רוצים להישאר מעודכנים?
גם שמעון בן שטח הבין שהדרך לרפורמה משפטית עוברת דרך שליטה במינוי השופטים. בפירוש ל"מגילת תענית" מסופר כיצד פעל בן שטח כדי להחליף את חברי הסנהדרין הצדוקים בחכמים בעלי "אג'נדה" פרושית, אחד-אחד.
הסופר משה שמיר תיאר בספרו "מלך בשר ודם" את הלך מחשבתו של בן שטח כשמונה לראש הסנהדרין וביקש למנות שופטים בעלי תפיסת עולם הדומה לשלו: "עכשיו, כמה תבונה וכמה תקיפות וכמה עזרת שמים צריכים אנו בשביל להשיב כבודה של סנהדרין כבראשונה, וראשית חכמה יש לעקור עשבים שוטים שבכרם ולנטוע תחתיהם נטעי־נאמנים, גפן שורקה. מעתה אין להתמהמה, אלא יש להזעיק את החכמים ולכנסם לירושלים ולפקוד מניינם ולחזק בניינם. או אז…מקץ שנה אחת יושבת (תשב) בלשכת הגזית סנהדרין של ישראל שכולה פרושית".
בן שטח, כמו ינאי לפניו, לא ניסה להגיע להסכמות אך גם לא יצא בהכרזות לפני שהחליף את חברי הסנהדרין בזה אחר זה. אהרן ברק למד משמעון בן שטח כשביצע את המהפכה השקטה שלו. לוין כנראה למד גם הוא, אבל בדרך הקשה.
מגילת תענית גם מלמדת על עוצמת הרגשות שליוו את "המהפך" בימי שמעון בן שטח. מסופר בה שהיום בו זכו הפרושים לרוב בסנהדרין – הוכרז כאחד הימים הטובים שנחקקו בתולדות הבית השני.
את ימינו אלה – ההיסטוריה עוד תשפוט. ואולם, לאור ריבוי התככים בעיסוק בנושא זה – דומה שכדאי שנטה אוזן לעצתו האחרונה של אלכסנדר ינאי לאשתו שלומציון, בסוף ימיו, שיעץ לה להתרחק מאנשים צבועים שמתנהגים בצורה שפלה אך מציגים את עצמם כאילו נהגו בצורה מכובדת, ובלשונו: "אל תתייראי (תפחדי) מן הפרושים ולא ממי שאינם פרושים, אלא מן הצבועים שדומים לפרושים, שמעשיהם כמעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס".
הכותב הינו עורך הדין הירושלמי אריאל עטרי, מומחה למשפט פלילי.
תגובות