אפתח בגילוי נאות: אני מכיר באופן אישי ומעמיק את איתמר בן גביר מהתקופה בה שימש כסנגור. הוא נתגלה דווקא כאדם נחמד, אפילו לבבי. עדיין, בצד החיבה שיש לי אליו כאדם, הדבר לא מנע ממני ממש לסלוד מדרכיו לאורך השנים, במיוחד מתמיכתו ברוצח הנתעב ד"ר ברוך גולדשטיין והסיסמאות הקשות נגד ערבים באשר הם, או במעשים שכל כולם היה התגרות ותמיכה במעשים של טרוריסטים יהודים נגד ערבים תמימים וחפים מפשע. גם ה"גימיקים" שלא הפסיק לחפש (למשל פתיחת "לשכה" בשייח ג'ראח) היו בעיני מעשים ילדותיים של מי שמחפש תשומת לב.
החיפוש אחר תשומת הלב, הוא זה שהניע את בן גביר ממש לרדוף אחר מצלמות בתואנות שווא מגוחכות ממש. כך עשה מייד לאחר הפיגוע בשכונת נוה יעקב, תוך שהוא אדם דתי אשר מחלל שבת בפרהסיה. כמובן שלא הגיע לזירה לשם "פיקוח נפש", אלא רק כדי לזכות בעוד "תשומת לב" ולהמשיך להתלהם.
איתמר בן גביר (צילום: אלון נוריאל, CC BY-SA 3.0, מתוך ויקיפדיה)
אחרי ש"שכח" או "לא הספיק" להגיע לכמה זירות פיגוע, מצא להגיע לזירת הפיגוע ברמלה. גם כאן נתקבל הרושם, שכל שבאמת עניין אותו הוא להצטלם שוב אל מול המצלמות, אחרת מה בדיוק היה לו לחפש שם?
אלמלא נהג כך, התאונה שאירעה ביום שישי האחרון, ממש לפני כניסת השבת, לא היתה נגרמת. האם החשש של בן גביר מחילול שבת הוא זה שגרם לנהגו לנסוע באור אדום? בלשכתו של בן גביר טוענים שלא כך הדבר – שמדובר בהנחיות של המאבטחים (והסאגה נמשכת כי בשב"כ לא מאשרים).
כך או כך, השבת, כך נראה, לא באמת שינתה לבן גביר, שביקש לאחר כניסת השבת לעבור מבית החולים אסף הרופא למרכז הרפואי הדסה בעין כרם. אמנם מותר לכל חולה לבחור את הרופא שיטפל בו (וחברי הטוב והקרוב, פרופ' אבי ריבקינד הוא בהחלט רופא מעולה ובחירה נכונה), אך ספק אם הדבר באמת היה בגדר "פיקוח נפש" שבגינו ניתן להפר את האיסור הדתי של חילול שבת, שלא לדבר על פגיעה באגו של רופאי בית החולים אסף הרופא.
אבל לא סוגיית השבת היא שעניינה את התקשורת מאז התאונה. השאלה שבה התעסקו כולם היתה מי אשם בתאונה, ואם לדייק – מהי מידת אשמתו של השר בן גביר בתאונה?
רוצים להישאר מעודכנים?
זוהי שאלה משפטית מובהקת, אשר תלויה בממצאי החקירה, אך בכלי התקשורת, שאיך אומר בעדינות לא ממש מחבבים את האיש, לא התאפקו ומיהרו לייצר כותרות בטרם הסתיימה החקירה והיו גם כאלה שלמעשה הרשיעו את בן גביר עצמו באחריות לתאונה. כל זאת כאשר לא יכול להיות כל ספק שהנהג הוא זה שחצה את הצומת באור אדום, ועל כן לכאורה (אני בוודאי לא אחטא בטרם איחשף לראיות) הוא האשם הבלבדי. על פניו, לנהג עצמו אין כל הגנה מפני אחריותו. הוא יכול היה לטעון שהיתה זו "נסיעה מבצעית", אך טענה כזאת לא תועיל לו: אמנם מותר לנהגים של בעלי תפקיד שנוסעים במצבי חירום למיניהם לעבור על חוקי התנועה, אך עדיין היתר זה כפוף לכך שמעשים אלה אינם מסכנים חיי אדם.
זירת התאונה של איתמר בן גביר (צילום: רץ ברשת, מפורסם לפי סעיף 27א לחוק זכויות היוצרים)
אחת הטענות שהומצאו למעשה, וגם אם יש בה אמת, היא לא תועיל לנהג עצמו, משום שהיא בגדר "הוראה בלתי חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה" – היתה שהנהג קיבל הוראה ישירה מהשר. להוראה כזאת אסור לציית, ומי שנוהג לפיה לא יכול להיות פטור מאחריותו למעשה.
כך למשל פעל הנהג של מירי רגב שהורתה לו "סע! סע!" כאשר אל מול המכונית עמדו מספר אנשים. הוא חזר והסביר לה שהוא עלול לדרוס אותם ועל כן – בצדק רב – סירב לבצע את ההוראה. אלא שהנהג של בן גביר, ככל שבאמת כך הורה לו לעשות, כנראה קורץ בעצמו מחומר אחר ולשיטתו מוטב לציית ל"גביר" כדי למצוא חן בעיניו גם במחיר של פגיעה בנוסע תמים. כך גם גרם לפציעתם של בן גביר עצמו וגם של בתו.
אם בכל זאת יטען הנהג שבן גביר ממש הורה לו לנסוע באור אדום, וגם אם טענה זו נכונה, אזי אפשר לשקול לייחס לבן גביר עבירה של שידול לביצוע עבירה, אך גם זו שאלה משפטית כבדת משקל שהיה מקום להמתין בטרם ייחרץ דינו על ידי מתלהמים בפני עצמם.
עצתי, אם כן, לכל המתלהמים למיניהם, שישכילו לכבוש את טינתם וסלידתם מבן גביר ולא למהר לערב מין בשאינו מינו: גם אם הם צודקים בביקורת הקשה עליו כשר (ואני שותף מלא לביקורת זו), מוטב להם שלא למהר להיתפס בכל קש רק כדי להבאיש עוד ועוד את ריחו. ממילא יש להם כבר די והותר לשם כך. זו גם צפויה להיות בגדר "חרב פיפיות": הרי אם יוחלט שלא להעמידו לדין (גם אם יהיו ראיות המצדיקות זאת וגם אם בכלל תוסר חסינותו), אזי הם עצמם גורמים למתלהמים מנגד לטעון להאשמת שווא של "אנשי ימין" בעוד הם חפים מפשע ורק מתוך "שנאתם" לאותם אנשי ימין. מוטב למי שלא באמת מבין במשפט הפלילי, להמתין עד אשר תושלם החקירה ואפילו עד שבית משפט יאמר את דברו.
אם בכל זאת מבקשים להדביק אשם מוסרי בבן גביר – ואין ספק שיש לו אחריות מוסרית לקרות התאונה, בגלל אותו דחף הבלתי ניתן לכיבוש שלו למהר לכל זירת פיגוע – אזי האחריות המוסרית להיותו של שר כזה בקרבנו, נופלת בעיקר על זה שמינה אותו לשר, ופוחד כיום לבקר את מעשיו הרעים.
הכותב הינו עו"ד קובי קמר, מומחה למשפט פלילי – www.kamarlaw.co.il
עו"ד קובי קמר (צילום: פרטי)
תגובות