זיו אריה, רוסלן ברסקי (צילומים: אורן בן חקון, באדיבות דוברות הפועל ירושלים - מועדון אוהדים)
זיו אריה, רוסלן ברסקי (צילומים: אורן בן חקון, באדיבות דוברות הפועל ירושלים - מועדון אוהדים)

דעה | דכאון, ירידה במחוייבות וזיו אריה – על משמעות ההפסד של האדומים לחדרה

ההפסד להפועל חדרה חשף ירידה מדאיגה ברמת ההקרבה והמחוייבות של שחקני הפועל. האם יחסיו העכורים של המאמן זיו אריה עם שחקנים בכירים כמו רוסלן ברסקי שנעלם ועוד קודם לכן עם עידן שמש קשורים לכך?

פורסם בתאריך: 24.3.22 02:08

קשה להגזים במשמעות הפסדה של הפועל ביום שני האחרון להפועל חדרה. משחק כנגד קבוצה שלכאורה איבדה עניין בליגה, שעשוי היה לתת לקבוצה אוויר לנשימה ואף לאפשר פתיחת פער מהקו האדום הפך למפח נפש קשה, זאת במיוחד לאותם אוהדים שזוכרים היטב את אותו ניצחון היסטורי על הפועל חדרה בל”ג בעומר של שנת 1987 ואת השיירות האדומות הצוהלות השבות לבירה מאושרות, ובסתר ליבם קיוו שכך יהיה גם הפעם.
אולם מעבר להפסד הנקודות יקרות הערך, עלול ההפסד המביך להיות בעל השלכות מוראליות קשות.


רבות נכתב ונאמר אודות הכדורגל המדכא של זיו אריה מתחילת כהונתו כמאמן הקבוצה. מנגד, לא ניתן היה להתעלם, גם העונה ולפחות עד לאחרונה, מרמת המחויבות של שחקני הקבוצה על כר הדשא.
במשחק הקודם נגד הפועל חיפה שיחקה הקבוצה כדורגל נועז יותר ולא מסתגר, וכך גם אופי ההרכב בו עלתה הקבוצה למשחק נגד חדרה, אולם דווקא במישור של מחויבות השחקנים וההקרבה על המגרש ניכרת ירידה מדאיגה. לא כך ציפו אוהדי הקבוצה לראות את שחקניהם במאבק של להיות או לחדול ונרפות השחקנים מדאיגה ביותר. קשה שלא לקשור בין מגמה זו לביו התנהלות מאמן הקבוצה מול שחקני מפתח תוך, שההתפתחות העדכנית היא היעלמותו המסתורית והבלתי ברורה של הרכש הנוצץ של המועדון, הקשר רוסלן ברסקי אשר אפילו לא ישב על ספסל הקבוצה במשחק. מי שהובא בקיץ בקול תרועה רמה כשחקן מפתח, הפך לתעלומה שמאפילה אפילו על ההתנהלות מול עידן שמש העונה.
אשר לשמש, ככל שחולפים הימים, הולך ומתברר עד כמה היתה זו טעות לוותר על שירותיו של החלוץ. במיוחד לנוכח חוסר התכליתיות של שחקני החלק הקדמי של הקבוצה, ובמיוחד ויליאם אגדה וגיא בדש. האחרון מפגין לעתים מהלכי כדורגל גאוניים, אולם כגודל כשרונו כך היעדר התכלית המאפיין את משחקו.
לכך יש להוסיף תעלומה נוספת בדמות מערכת השיקולים שהכתיבה את הבאתו של ברייט אנובקארה בחלון ההעברות של ינואר. כישלון מהלך זה של הבאת שחקן שהחליף לא פחות משש קבוצות בשלוש שנים, היה צפוי כמעט כמו פלישת רוסיה לאוקראינה ויש להצטער על בזבוז המשאבים בכישלון כה ידוע מראש.
כך או אחרת, עתידה עתה הקבוצה לפגוש את שלוש יריבותיה הישירות לקרב על ההישארות במהלך ששת המשחקים הקרובים. דומה שאת רכבת החלפת המאמן החמיצה הקבוצה, והיא נדונה להישאר תחת ניהולו של אריה עד סוף העונה. על אף הפיחות שחל במעמד המועדון בזירה התקשורתית, אשר הינו תוצאה ישירה של התנהלות כושלת ויהירה של קברניטי המועדון מול אמצעי התקשורת, רבים מאוהדי הכדורגל יחזיקו אצבעות להפועל שהינה קבוצה בעלת קהל וזהות, מצרך החסר לכשליש מקבוצות ליגת העל שהינן קבוצות עירוניות בערים חסרות זהות, שלעתים דומות לסידור עבודה ולא יותר. הפועל היא פניה השפויים של ירושלים, במיוחד אל מול הקבוצה שמתהדרת בהיותה "הגזענית במדינה" בצד הצהוב, וככזו גורלה חשוב לרבים.


לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון


תגובות

2 תגובות
2 תגובות
  1. אנדרסטיט

    שוב כל מילה.מעניין כמה עלה להביא את ברייט לכאן ?ואם אי אפשר על סכום הזה חהביא נגיד עידו שחר או גלזר שהיו מעולים מוליינו בשורות הקבוצות שלהם.נראה כי ברייט זו קליעת בול נובפת בשיירה החלטות האנליטיות מרחיקות לכת.

  2. מיתוס עידן שמש

    אנשים מסתכלים על שעריו של עידן שמש באום אל פאחם בלי להסתכל על המשחקים. השער שהבקיע מול עפולה קלאסי לליגה נמוכה. ליגה שבה גם ערן לוי מלך הלאפות יכול לתת בגיל 30 פלוס עוד עונה ועוד עונה כי יש לו כדורגל אבל אין לו כושר.
    אפילו במשחק מול עפולה עם הגנה של לאומית שמש התקשה מאוד וזה קצב משחק אחר מליגת העל. מדקה 60 אוזל לו האוויר בריאות והוא נראה הולך מצד לצד מחוץ לפריים של חצי המגרש של אום אל פאחם. זה לא מספיק רציני לליגת העל . כמו לשחק עם עשרה שחקנים. זה שעידן כבר גמר עם ליגת העל לא אומר שאגאדה וגררו עושים את מה שצריך או שסלמן בשל פיסית לליגת העל אבל עידן שמש זה שחקן בשלהי הקריירה שיכול לתת בליגת העל 25 דקות ואולי מחצית וגם זה לא מול מכבי חיפה או באר שבע.
    זיו אריה זה לא מה שמעניין את הכותב וגם לא עידן שמש . השנאה למה שקטמון מייצגת, שנאה לקהל שלה, לערכים שמייחסים לה, למשפחות שבאות למשחקים זה הסיפור . זה פוליטי חברתי והכל חוץ מכדורגל וכך צריך לקרוא את הדברים. לכן גם היו המכות ביציע . זו קטטה פוליטית על זהות ולא ויכוח בין אוהדי אותה קבוצה. מכאן גם הנהמות המכוערות של האוהד עם הסווטשירט האדום בוהק, בשורה השלישית מעל המקללים, כלפי יאו. הוא לא גזען אבל הוא חשב לעצמו מה הכי יוציא את האוהדים של קטמון משווי משקל . הצליח לו והם, הרוב המכריע, התלכדו לעודד את הקבוצה, גם הם, ללא קשר לתוצאה ולאיכות הכדורגל. בתוך חמש עונות לא תהייה הפועל ירושלים בדמות החדשה הדוחה או בדמות קטמון אין דרך לגשר על האיחוד שלא היה.

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר