אוהדי הפועל ירושלים (צילום: אורן בן חקון)
אוהדי הפועל ירושלים (צילום: אורן בן חקון)

היציע החדש: שמרנות לצד חדשנות – ואין כאן שום סתירה

במשך 15 שנים הפועל הייתה מפולגת ולאחר האיחוד המיוחל לפני כשלוש שנים התחברו להם לאותו היציע שני צדדים שהבליטו את ייחודים - אפשר לומר חדשות מול שמרנות. זה יצר אומנם מתחים, אבל כל עוד כל צד יכבד את השני, זה אפילו יהיה חיוני למועדון

פורסם בתאריך: 13.10.22 20:39

לכל פעולה יש תגובה, אמר ניוטון. לכל תזה יש אנטיתזה, אמר הגל. הפיצול שהתחולל בהפועל ירושלים לפני 15 שנה יצר לפתע שני צדדים למתרס, כך שכל צד דאג להבליט את הייחוד שלו. צד אחד התהדר בנאמנות ובאותנטיות שלו. צד שני התנאה ביזמות ובמהפכנות שלו. עד מהרה, אפילו שהורכבו מאנשים די דומים, שני המחנות הפכו לאנטיתזה אחד של השני. לא רק ספורטיבית, אלא גם אידיאולוגית ותרבותית.


לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון


הפער הזה רק הקשה את המצב עבור כל אותם אנשים יקרים שפעלו לאורך שנים להביא את האיחוד המיוחל (ולהם מגיע טור בפני עצמו). כשדרכם צלחה סוף סוף והאיחוד המיוחל הגיע, הפער המשיך להתקיים והפך למתח בתוך חוג האוהדים. לא בהכרח בגלל טינה או משקעים אישיים, אלא כי התגבשו כאן תפיסות שונות לגבי הפועל ירושלים. אחת בעלת נטייה שמרנית יותר, השנייה חדשנית יותר.

אבל למעשה, שתי התפיסות האלו הן חלק מהפועל. שמרנות וחדשנות משחקות תפקיד בכל מקום בעולם. אין בהכרח תפיסה נכונה ותפיסה שגויה. הרי בדיוק השילוב של שתיהן הביא אותנו עד הלום: הפועל ירושלים אוחדה בזכות השילוב בין שמירת המורשת בצד אחד והחדשנות בצד שני. ולכן, לשני הצדדים זכויות שוות בה.

הפועל ירושלים היא סיפור הצלחה, ולא רק במישור המקצועי. היא מצליחה כי בזכות מאמץ משותף של הועד המנהל, הצוות המקצועי והאוהדים, אפשר ליהנות כאן ביחד מישן וחדש. אני מאמין שזה מה שמרגיש מי שמגיע למשחקים שלנו.

רוב נותני הטון ביציע הם אוהדים מימיי ימק"א, גמר הגביע ועונת רעננה, אך הם מוקפים בילדים ובקהלים חדשים לגמרי. הם יושבים על בירה ונקניקייה בהפנינג אוהדים ומעלים זיכרונות על חמודי ורם סטי. הם מתפעמים מסיפורי עבר בפודקאסט של האוהדים. יש פרויקטים חברתיים לצד טקסים לשחקנים ותיקים. קבוצת נשים לצד קבוצת גברים. דגלי גאווה לצד דגל פריסה ענק של מישל דיין. חדש לצד ישן. אין כאן סתירה.

כך גם לגבי הקבוצה עצמה. אין בכל ליגת העל שחקנים שמודעים להיסטוריה של המועדון שלהם כמו החבר'ה שמשחקים אצלנו. הם שמעו על בן רימוז', ויודעים לשיר על עמר סלמן אפילו שמעולם לא ראו אותו משחק. הם מנצחים דרבי מודרני בטדי אבל חוגגים את קיצן של 31 שנה.

נכון, המתח הזה בין שמרנות וחדשנות עשוי להוביל למחלוקות ביציע וברשתות. אבל לא יכול להיות מושלם, וגם לא צריך. המתח הזה הוא חלק מהפועל ירושלים, והוא אפילו חיוני למועדון הזה.

כל עוד נשכיל לכבד את הדיון ולהבין את התפקיד המשמעותי של הצד השני, היציע ילך ויתחבר, והמועדון ילך ויתחזק. אותו הדבר, דרך אגב, נכון גם לחברה הישראלית.

לכל פעולה תגובה, לכל תזה אנטיתזה. הפועל ירושלים של היום היא הסינתזה.

תגובות

תגובה אחת
תגובה אחת

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר