ליל שבת האחרון, כאשר ישבנו לסעודת שבת הרעידו קולות סירנה של משטרה ואחר כך של אמבולנסים את צפון ירושלים. מחבל ארור אשר יצא מביתו בירושלים המזרחית על מנת לרצוח כמה שיותר יהודים חפים מפשע, ומצא אותם בכניסה לבית הכנסת בשכונת נווה יעקב. הזעזוע, הכאב וגם הכעס שלט ברחוב. עצב גדול על הנרצחים, ילדים נשים ומבוגרים אשר כל חטאם היה שהם יהודים, בנוסף לנרצחת אזרחית אוקראינה ז"ל.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
והנה, שלושה ימים לאחר אותו אירוע קשה, הזדמן לקבוצתי האהובה הפועל ירושלים משחק חוץ מול מי שמכונה "נציגת המגזר" – בני סכנין. למרות המצב, היה ידוע לכל מכריי שלא משנה איפה הפועל ירושלים משחקת, אני שם (במגבלות השבת). בימים שלפני המשחק התרבו ההתראות מצד המשטרה, אבל חבריי ואני ידענו שאנחנו מגיעים לסכנין. יצאנו לדרכנו (3 חובשי כיפות ועוד אחד עם כיפה שקופה) והוויז החליט לעשות לנו קיצור בתוך העיר סכנין ולהכניס אותנו לסמטאות לא ברורות.
יצאתי מהרכב וניגשתי למספר צעירים, שלא הבינו מה עושה אדם חרדי עם כיפה וציצית בשכונה שלהם, ושאלתי אותם איך מגיעים לאצטדיון. אז הגיח בחור צעיר, נכנס לרכבו ואומר לי לנסוע אחריו על מנת שיראה לי היכן המגרש, למרות שהוא לא בכיוון.
תוך מספר דקות הגענו למגרש, ושם התקבלנו בקריאות "ברוכים הבאים" ו"בהצלחה", ופתאום נזכרתי בכל הפעמים ששמעתי בחדשות על הקושי לקיים משחק במקום הזה, ועל הצורך לכוחות משטרה רבים, זריקות אבנים ועוד.
רוצים להישאר מעודכנים?
אנחנו חייבים לדעת שהספורט בכללו, ובפרט הכדורגל, חייב להיות מקום שנקי מפוליטיקה. נכון שהכי קל לקדם דעות ואינטרסים במקום כה המוני כמו מגרש כדורגל, אבל כדי להשאיר את החוויה והתענוג צריכים כולם – יהודים, ערבים ונוצרים, דתיים ושאינם דתיים, ימנים ושמאלנים, להרחיק את המחלוקת והפילוג מהיציעים. אחת מהחוויות שלי מביקורי בארה"ב הינה ששם אוהדי הקבוצות יושבים יחד ללא חשש מאלימות, כשכל אחד ואחת מעודד את קבוצתם גם אם יושב לידם אוהד היריבה.
יש לנו רק מדינה אחת, ונגזר עלינו לחיות יחד, ועדיף שנחיה בשלום ונאמר די לשפיכות הדמים, די למחלוקות, כי כל הדם שנשפך בסוף עתידים לתת את הדין על כך, וחבל. יאללה הפועל.
