1. הנה אחד הדברים היפים והעצובים כאחד בהפועל ירושלים: בדיוק כשנדמה שמסתמנת מגמה כלשהי, היא מתהפכת ב-180 מעלות והקבוצה כאילו ממציאה את עצמה מחדש. משיח עצוב על כך שאין באמת סיבה להופיע לפלייאוף העליון וצפי לשרשרת הפסדים מול קבוצות שלכאורה לא באמת בליגה שלה, הגיעו שני ניצחונות חוץ מול שתי היריבות במאבק האחרון שעוד נותר – על המקום הרביעי.
28 דקות בלבד היה נדב נידם על כר הדשא באצטדיון המוזנח באשדוד בטרם נפצע ונאלץ לצאת. פרק הזמן הזה הספיק לו כדי לשרטט את הסטטיסטיקה של המשחק כולו – שתי בעיטות למסגרת, כאשר השנייה, עם המון רגש וקלאס, נחתה ברשת לאחר בישול אלגנטי של ג'ורדן בוטאקה. וכן, זו אותה אשדוד שהשאירה אבק פעמיים למכבי נתניה, עשתה צרות צרורות למכבי חיפה ועדיין חולמת על גביע המדינה.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
רוצים להישאר מעודכנים?
2. לצד האכזבה מכך שזיו אריה נמנע מלתת דקות משחק משמעותיות לכלים טכניים והתקפיים מסוגם של איתי זדה ונואף בזיע, צריך להצדיע לאלו שכן זוכים להזדמנות ומקפידים לספק את הסחורה.
אשטה אווקה הוא הראשון ברשימה. לוחם חסר פשרות ושחקן מגוון שכבר תקופה ארוכה מקבל קרדיט בהרכב ונותן את הלב והגוף עבור הפועל. מספר זינוקים, חסימות וחילוצים שכל כולם הקרבה ונחישות הן הסיבה העיקרית שאף כדור אשדודי לא הגיע לכיוון מסגרת השער של הפועל במשך 90 דקות. גם איינאו פרדה, שנכנס כאילוץ בעקבות הפציעה של נידם, עשה עבודה שקטה ויעילה בקישור האחורי, ולא בפעם הראשונה העונה. שני שחקני בית, בשר מבשרה של הפועל, שפשוט כיף לראות.
יותר ממילה טובה מגיעה גם לדון סדריק, שלעיתים מתחמם דקות ארוכות עד כדי ייבוש, אבל תמיד נותן 200 אחוז לצד בגרות ואחריות, שלרוב לא מאפיינות שחקן שטרם מלאו לו 19. מול אשדוד הוא זכה למחצית שלמה, ומחמאות לצוות השיפוט בראשות השופט דקל צינו, שאפשר הן לקשר האנרגטי של הפועל והן לקוון רפעת אלחמולה לשבור את צום הרמדאן תוך כדי משחק בחום הכבד. בימים טרופים אלה, גם אירוע מינורי שכזה בהחלט יכול לתרום במשהו לאווירה של פיוס.
3. למעלה מ-600 האמיצים שעשו את הדרך דרומה בשבת אחר הצהריים, שפשפו את העיניים כלא מאמינים נוכח הטבלה העדכנית. על רקע העובדה שפתאום יש על מה לשחק, ושישה משחקים לגונג אפשר עדיין להשתעשע בחלומות על מוקדמות הקונפרנס ליג, ממש לא לעניין לשמוע את כבוד המאמן מספר שכל זה לא מעניין אותו.
מעבר לחוסר האמינות, מה הטעם בלדחוף כל מיני ניתוחים קדחתניים על האבולוציה של המועדון ולתהות האם הוא בשל לאירופה? שני משחקים אופציונליים מול יריבה אירופית אלמונית יכולים להיות בהחלט חוויה מרעננת ובלתי נשכחת עבור מועדון שזכה בתואר היחיד שלו לפני יובל שנים ולפני חצי יובל ביקר בפעם האחרונה במעמד גמר הגביע.
"מה, אם אסיים רביעי אתפלל שמכבי תל אביב תזכה בגביע? אני אוהד הפועל ירושלים, לא מכבי תל אביב", שח המאמן בפנים חתומות ובהיעדר כל חן בסיום. בטח שתתפלל, זיו! כזה הוא הכדורגל. גם אם אתה מתעקש להישאר עם הרגליים על הקרקע, יש רגעים שאפשר פשוט לשמוח בהם. ומגיע לך לשמוח על הדרך היפה שאתה עושה במועדון הזה, גם אם הבוקר כבר התחלת בהכנות לקראת מכבי חיפה.
ואגב, בקשר לציטוט בסיום, אגלה לך סוד קטן: כשמכבי תל אביב פוגשת את בית"ר בחצי הגמר, כולנו אוהדים אותה! בלי שום קשר לליגה או למיקום של הפועל. מועדים לשמחה.
