1.יש דברים שאתה מסוגל לחוש על בשרך רק אם אתה אוהד הפועל ירושלים. כמו הקטע הזה שברור לך שתהיה אחלה אווירה עם שתי רבבות ירוקות בטדי, אבל במקביל מתעצבן שאתה מרגיש במשחק חוץ כשהכרוז מכריז: "אנחנו בעלי הבית". גם פחות נחמד לחצות את כביש 1 כשאתה לא מצליח לסגור 20 שניות רצוף בלי שיעבור לידך רכב עם צעיף ירוק.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
רוצים להישאר מעודכנים?
מצד שני, היחסים בין המועדונים והקהלים של שתי הקבוצות מצוינים. האוהדים הירוקים מכבדים את האדומים מאוד ולהפך, והמהלך הגאוני של לפתוח עבורם שני יציעים נוספים ממש לא מובן מאליו, אבל הוכתר כהצלחה כבירה הן כלכלית והן חברתית. הם תמיד יחמיאו על ההישגים העונה, ואנחנו נאחל להם לזכות באליפות, עם קריצה בהפוך על הפוך להתחשב ולא לדרוס במשחק שאוטוטו מתחיל. בזמן האחרון המנחוס הזה אפילו עובד.
אגב, במערבי התברר שאמנם יש מבחר גדול במזנון, אבל איכשהו ארטיקים אפשר להזמין רק באפליקציה! באמת, הפועל? במועדון שחרט על דגלו את הסלוגן 'הפועל של האוהדים', מן הראוי לאפשר לאותם אוהדים לקנות לילדים ארטיק במינימום נוחות. ביציעים הירוקים, אם התעניינתם, לא סבלו מהנוהל המשונה. לא נעים, לא נורא.
2.האווירה בטדי כמעט מלא היא ככל הנראה הכי קרובה לליגת האלופות שהפועל תחווה בגלגול הנוכחי. ואז מתחיל המשחק, ולאט לאט אתה מבין שהקבוצה מחזיקה מעמד.
נכון, לא ברור איך וויליאם טוגי ממשיך לקבל קרדיט כשהוא עסוק בלברוח מהכדור או לפרסס ולחפש חבר לקבוצה במקום לטוס למצב הבקעה, אבל ממילא בהפועל אתה יודע שהגולים, אם בכלל, לא מגיעים מהחלוצים.
איינאו פרדה ממשיך להתגלות כקשר אחורי משובח ואפילו מפגין חוצפה חיובית בחלק הקדמי. יחד עם האגרסיביות של נדב נידם, הלחימה של אשטה אווקה וכן, גם אלילת המזל, הטיל המונחה של צ'ארון שרי ונגיעת הקסם של דיא סבע נבלמו בקורה ובמשקוף. מחצית אופטימית במונחי הפועל.
3. דקות הסיום הוכיחו למעלה מכל ספק שיש דברים שפשוט אי אפשר להסביר. הכוונה היא לא לסיבה שכל חילוף אדום לוקח חצי שעה של הסברים, ניתוחים מיותרים על הספסל ושאר עיכובים, והכל כל כך מייגע עד שכמעט ברור לגמרי שבדיוק באותו זמן הפועל תיענש. והחילופים לא ישתנו.
גם מהלך של ספק פנדל, כשבזמן בדיקתו במערכת ה-VAR פייר קורנו כבר ראה את הרשת זזה עם פצצה לקורה, יכול לקרות בימים אדומים במיוחד. אף אחד לא הופתע שהכדור המדויק של בדשיניו (חבל שבעמדת השידור לא הפנימו שמדובר בגיא ולא ברק) היה הראשון למסגרת של ג'וש כהן. דברים שבנוהל.
אבל שדווקא הראל שלום יתחפש פתאום למסי וייצא לדריבל פסיכי שאין מצב שהוא תכנן מראש, יעבור ארבע (ובמספר 4!) פעמים מגן נפלא כמו דניאל סונגרן, כולל שחיל חצוף בין הרגליים, ובסוף עוד יעביר רוחב (תמשיכו לבכות שהכדור עבר את הקו, או פשוט תתבגרו) שיפגע בשני ירוקים, מהם בדיוק כירורגי בברך של אופק ביטון ולרשת – בשביל אירוע כזה באמת צריך שכל הכוכבים של הפועל יסתדרו בדיוק במקום. שלושה ניצחונות רצופים – בפלייאוף העליון! מי ייתן והעונה החלומית הזו לא תיגמר לעולם.
