1. כל אוהד הפועל ירושלים – בכללם כמובן 300 האמיצים שהיו שותפים לחגיגות האליפות הירוקות ועודדו באדיקות חרף התבוסה המשפילה – מבין שיכולות ניהול המשחק של זיו אריה לוקות בחסר, בלשון המעטה. את כמות הניסויים בבני אדם במסווה שינוי תפקוד לשחקנים ממשחק למשחק ותוך כדי משחק כבר מזמן הפסקנו לספור.
אבל יש דבר אחד שאריה הבין טוב מכולם, ובזמן אמת – את העובדה שגם אם הפועל לא תופיע לשלושת משחקי הליגה האחרונים שלה בעונה הטובה בתולדותיה, לפיינליסטית הגביע מכבי נתניה וליריבה שהדיחה בחצי הגמר, מ.ס אשדוד, אין שום עניין להיאבק מולה על המקום הרביעי.
מרגע שנפל הפור וחגיגות המיקום הווירטואליות החלו 270 דקות מוקדם מדי, יכול היה האיש על הקווים של הפועל לתת דרור לחופש היצירה שלו ולהמשיך להעלות הרכבים מגוחכים במערכים מביכים. כך היה בתבוסה ההזויה לנתניה, בהפסד מול יציעים ריקים מול אשדוד והשיא הגיע כמובן במשחק ההכתרה בשבת, שהתוצאה בו עניינה את האלופה כשלג דאשתקד.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
רוצים להישאר מעודכנים?
2. אריה יכול היה בהחלט להתעלות על עצמו במשחק משוחרר שכזה ולעלות עם חלוץ טבעי, שלא לומר שניים רחמנא ליצלן, ופשוט לתת לשחקנים שלו ליהנות מהרגע. אלא שכהרגלו הוא היה חייב להתחכם, ודוגמאות לא חסרות.
השיא היה כמובן בהצבתו של גולן בני כקיצוני שעיקר משימותיו הן להתמודד באחד על אחד מול עבדולאיי סק. האחרון, שמתפקד בימים כתיקונם כבלם, היה כל כך מופתע ומשועשע מהעניין, שאחרי חמש פעמים שנפנף מעליו את בני, הגדיל לעשות וטס להתקפה שהסתיימה ברוחב, אותו המשיך באדיבות אדבאיו אדליי לרשת, בעוד טעות מביכה בשרשרת ארוכה מדי בתקופה האחרונה. ספק גדול אם לכך התכוונן כותב השלט מאיר העיניים ביציע האדום: can I have your shirt?" "Adeleye.
בהמשך אפשר היה להסיט את עומר אגבדיש לעמדת המגן ואת אילוז' יאו לזו של הבלם, לתקוע את סדריק דון באגף אחרי מחצית שלמה בה שיחק כמעט לבדו – חלוץ מדומה שנאלץ פעם אחר פעם לחלץ כדורים בחלק המגרש שלו, וגם זה לא מספיק כדי לתת לו 90 דקות, ולהכניס חלוץ טבעי לראשונה בדמותו של ויליאם טוגי בדקה ה-57. כאילו גם כך לא היה ברור שרועי משפתי יהיה מחוסר תעסוקה.
יואב תומר ואיתי זדה, בעלי פוטנציאל כלשהו להוסיף מימד של איכות ומהירות בהתקפה, נותרו לקשט את הספסל, וחסר רק היה שמישהו ייתן להם בריסטול כסוף כדי להשלים את צורת הכוכב ביציע שנוסף לארון התארים הירוק.
3. איש מהשמות שהוזכרו כאן, על כר הדשא ומחוצה לו, כמובן לא אשם, זולת הקודקוד שלא חייב כנראה דין וחשבון לאף אחד, עושה בקבוצת האוהדים כבתוך שלו וזוכה בתמורה לאפס ביקורת, שלא לדבר על בקרת איכות.
בחשבון אחרון, הפועל סוגרת עונה שמשום מה תיזכר כגדולה עם חמישה הפסדים רצופים ובשלושת האחרונים דרדרה לתהום הנשייה גם את מעוז ההגנה שהרבתה להתגאות בה, עם לא פחות מעשרה שערי חובה לעומת שער זכות בודד. איזה מזל שנתניה ספגה יותר, הא?
מחרתיים היריבה העירונית תניף גביע כדי לדרוך עוד קצת על הפצעים של הפועל, שקיבלה אחלה הזדמנות לקחת חלק פעיל במשחק הכתרה וחוויה מחשמלת מול יציעים מלאים בסמי עופר, אך בחרה להתחפש לשטיח אדום. העיקר שנוכל לספר לנכדים שפעם הייתה כאן קבוצה מרגשת שכבשה את הפלייאוף העליון ואפילו סיימה במקום הרביעי.
"אם רק החבר'ה ממכבי תל אביב לא היו מפשלים בחצי הגמר אז…", ניאנח בייאוש ונחייך בזווית הפה לדור ההמשך-המשך אי שם בעוד שניים-שלושה עשורים. "יכולנו אפילו להגיע לאירופה". מיד לאחר מכן נתפכח ונבהיר שבהפועל שלנו אין משמעות לעבר, הווה או עתיד – לנצח יהיה חסר הגרוש ללירה.
